כללי:
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת מוריה צ'רקה) מיום 7.6.18 בת"א 22955-07-15 לפיה - במסגרת הליכי פירוק השתוף המתנהלים לפניו בין הצדדים, בנכס מושא התובענה, ומשהצדדים לא הגיעו לעמק השווה במסגרת היתמחרות פנימית שהתקיימה ביניהם, נוכח המחלוקת לעניין שווי הנכס, בהמשך לחוות הדעת השמאי – נקבע כי יש לקיים מכירה פומבית של הנכס על דרך של מינוי כונס נכסים (להלן – ההחלטה).
לגישתה , החלטת בית המשפט לעניין האפשרות לנהל היתמחרות פנימית בין הצדדים, אינה חלוטה והיא התבססה על הסכמה קודמת של הצדדים, אך בהמשך, שעה שהמבקשים מנסים לכפות על המשיבה למכור את חלקה בדירה בשווי שנופל משווי השוק או לחילופין להחיל עליה את הסכם הפשרה שנכרת בין המבקשים לבין הנתבעות 1-2, הורה בית המשפט בצדק על מכירה פומבית של הנכס מאחר ולא ניתן לאשר פירוק שתוף אלא אם השותף היוצא מקבל שווי המקרקעין כמו בשוק חופשי, אם זה במכירה פומבית ואם זה במסגרת היתמחרות פנימית בין השותפים.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה על נספחיה, בחנתי את ההחלטה ונימוקיה, על רקע השתלשלות ההליכים בתיק, כפי שהובאה בהרחבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
כעניין ראשון, אבהיר כי אינני נזקק להחלטות קודמות של בית משפט קמא, עליהן, בין היתר, מלינים המבקשים ובכלל זה החלטות מיום 14.9.2017 ומיום 2.3.2016 ודין הטענות בגינן להידחות על הסף בהיותן החלטות חלוטות שהמועד להשיג עליהן חלף זה מכבר וממילא, לא ניתן לעשות כן בגדר הבקשה ודומה כי הדברים ברורים ואין צורך להכביר במילים.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
