לאחר שעיינו במכלול החומר ושמענו את טענות באי כוח הצדדים, החלטנו כי יש לדחות את העירעור על החלטת בית משפט השלום המורה על מחיקת כתב ההגנה שהגישה המערערת מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן, היתקיימו בהחלטה זו, כל התנאים הנקובים בתקנה האמורה.
...
לאחר שעיינו במכלול החומר ושמענו את טענות באי כוח הצדדים, החלטנו כי יש לדחות את הערעור על החלטת בית משפט השלום המורה על מחיקת כתב ההגנה שהגישה המערערת מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן, התקיימו בהחלטה זו, כל התנאים הנקובים בתקנה האמורה.
החלטת בית המשפט קמא למחוק את כתב הגנתה של המערערת הייתה מבוססת, אפוא, כדבעי, ואין כל מקום להתערב בה.
בעקבות מחיקת כתב ההגנה, היה גם מקום ליתן פסק דין נגד המערערת, ולא היה אכן מקום להיעתר לבקשה לביטולו, אלא שבעניין זה סברנו כי יש לתקן את פסק הדין בעניין אחד, כפי שיפורט להלן.
בנסיבות אלה, ונוכח הסעד הדרסטי של מתן פסק דין נגד המערערת על מלוא סכום התביעה, בטרם חויבה החברה בפסק דין לשלם סכומים כלשהם למשיב, מצאנו מקום לתקן את פסק הדין נושא הערעור.
אין גם בקביעתנו דלעיל משום אמירה כי אין כל אפשרות ליתן פסק דין בלתי מותנה נגד מי שחבותו נובעת מחבותו של אחר שטרם ניתן נגדו פסק דין, אלא שבנסיבות דלעיל, סברנו כי זו הדרך הנכונה לפעול בה.
התוצאה היא כי הערעור נדחה, בכפוף לתיקון בפסק הדין כמפורט בסעיף 12 לעיל.
המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור בסך כולל של 10,000 ₪.
