ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד בדבר גמלת ילד נכה

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 20.5.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער זכאי לגימלת ילד נכה בתקופה מיום 1.12.18 ועד ליום 31.8.20 בעילת טפול רפואי ותלות בזולת.

כך גם קביעת הועדה אינה מנומקת והיא לא נסמכת על הדגמה כלשהיא לאופן ביצוע הפעולה ובמצב דברים זה, לא ברור כיצד המערער אשר נמצא ביום 24.1.19 זקוק לעזרה מלאה בבצוע פעולת ההלבשה, הן בחלק העליון והן בחלק התחתון, נמצא בחלוף כארבעה חודשים בלבד "עצמאי" בבצוע פעולה זו – ומכאן שקביעת הועדה בפעולת ההלבשה אינה מאפשרת היתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלו: אין בסיס נורמטיבי לטענת המערער, כי קביעת הוועדה בעניין מידת התלות בפעולת ההלבשה ניתנה בחוסר סמכות; הלכה פסקה היא, כי אופן הבדיקה וסוג הבדיקה נתונים לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין אינו נוהג להתערב בהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להתקבל בחלקו.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (ילד נכה) מיום 12.1.21 אשר דחתה את הערר והותירה על כנה את ההחלטה לפיה המערערת אינה זכאית לגימלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן – התקנות).

" ביום 12.1.21 היתכנסה ועדה רפואית לעררים לאחר פסק הדין וציינה את הדברים הבאים: "בהמשך לפס"ד מיום 18.11.20 הועדה התבקשה לידון שוב בעילת השגחה בהתאם להגדרתה בתקנות וע"פ החוזר שהוצג בתהליך תוך היתייחסות לתעוד רפואי והתבקשנו להתייחס ל -2 מסמכים 13.3.19 מרפאת אלרגיה על בדיקתה בגיל 10 חודשים ומסמך מ- 15.7.19 בבדיקתה בחדר מיון "שניידר". הילדה לומדת היום בגן רגיל + סייעת ששומרת עליה מחשיפה למזונות.

...

לטענת המשיב, ועדת הערר בחנה לעומק את אירועי החשיפה לאלרגן והגיעה למסקנה שהמערערת אינה סובלת מאלרגיה בדרגת חומרה המזכה בקצבת השגחה שכן לא היה קושי נשימתי כלשהו באירועים שנבחנו.

אציין, כי עצם העובדה כי המדובר בתקנה מניעתית כלשון המערערת אינה מובילה למסקנה כי הוועדה אינה רשאית להסתמך על אירועי חשיפה לאלרגן שקרו בפועל ועל בסיסם לבחון את מידת המסוכנות.

נוכח כל המפורט לעיל משלא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה – טענות המערערת נדחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד שהיתכנסה ביום 22.1.20 וקבעה כי המערער, יליד 2010 הסובל מהפרעת קשב ורכוז, הפרעת היתנהגות, הפרעת חרדה ועוד, אינו עונה לתנאים המזכים בתשלום גמלה מלאה על-פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן: "התקנות") וקבעה כי הוא זכאי לגימלת ילד נכה בשיעור 50% בעילה של השגחה חלקית.

המשיב בדיעה כי יש לדחות את העירעור על כל חלקיו וסעיפיו, שכן מצבו של המערער אינו תואם את התנאים המזכים בגימלה על-פי עילת ההשגחה המלאה, זאת על-פי דברי האם בפני הועדה והתיעוד הרפואי שהוגש לעיונה.

...

כך, ד"ר יעל בוסתן, מומחית בפסיכיאטריה, קבעה ביחס למערערער ביום 8.1.20 כי "תגובותיו האימפולסיביות עלולות להיות חסרות שיפוט ולעיתים אף להוות סכנה לעצמו". כן, הפנה המערער לסיכום ביקור מיום 17.3.20 אצל אותה רופאה, בה מצוין, כי המערער זקוק להשגחה מלאה וכי זו מתקיימת בפועל.

המשיב בדעה כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו וסעיפיו, שכן מצבו של המערער אינו תואם את התנאים המזכים בגמלה על-פי עילת ההשגחה המלאה, זאת על-פי דברי האם בפני הוועדה והתיעוד הרפואי שהוגש לעיונה.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.6.20 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 23737-09-19, להלן : "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער אינו זכאי לגימלת ילד נכה (להלן: "ההחלטה").

מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כימעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הועדה שבה ודוחה את הערר.

...

מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כמעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הוועדה שבה ודוחה את הערר.

תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן: במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור להתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

בפניי ערעור על החלטת ועדת ערר – ילד מיום 13.12.20 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי המערער אינו עונה להגדרת "ילד נכה" על פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן: "התקנות").

הורי המערער הגישו עבורו תביעה לקיצבת ילד נכה.

ככל שמדובר בהשלמת ההחלטה הכלל הוא להשיב את המקרה לאותה הועדה, וכך יש לנהוג במקרה זה. סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב.

...

כללו של דבר, יש לקבל את הערעור ונדרש להורות על דיון חוזר במקרה.

בנסיבות העניין הואיל ומדובר בחוסר בהנמקה, שאינו מלמד על כך שהוועדה נעולה בעמדתה אלא דרושה רק השלמת ההנמקה, סבורני כי אין הצדקה להחלפת הרכב.

ככל שמדובר בהשלמת ההחלטה הכלל הוא להשיב את המקרה לאותה הוועדה, וכך יש לנהוג במקרה זה. סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב.