הועבר להכרעתי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין מוגבלות בניידות מיום 22.12.2021 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את הערר והותירה את קביעת הדרג הראשון על כנו.
הרקע להליך
המערער יליד 1961, סובל ממספר ליקויים, ביניהם הוכר כסובל מאלפנטיאזיס כבר בשנת 2012, אי ספיקת וורידים, לימפאדמה ועוד.
הועדה אינה מחוייבת לנמק את קביעותיה ביחס לקביעות הדרג הראשון, שכן בהתאם לפסיקה וועדות לעררים מגיעות למסקנות שונות מהועדות המחוזיות כדבר שבשיגרה (בר"ע 46769-03-14 המוסד לביטוח לאומי – חגי מדעי (9.4.2014).
הלכה פסוקה היא, כי הועדה הרפואית, והיא בלבד, מוסמכת לקבוע אחוז מוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים בהסכם הניידות, ואין בית הדין לעבודה מיתערב בשקול דעתה בנידון זה (עב"ל 10045/95 אברהם הרמן - המוסד לביטוח לאומי, 29.7.2003 להלן: עניין הרמן).
...
לאחר עיון בכלל כתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
ראשית אבהיר כי שעה שהדרג הראשון הוא שהפחית מאחוזי הנכות בניידות שנקבעו למערער ולא הוועדה לעררים, דין טענות המערער באשר לחובת הוועדה לעררים להזהיר את המערער, להידחות, שכן כאמור לא היא זו שפעלה כאמור.
בהיעדר סעיף אחר בהסכם הניידות הכולל את הגדרת האלפנטיאזיס שניתן להתאימו למערער, לא היה על הוועדה לדון בעצם האבחנה שהמערער סובל ממחלה זו.
לסיכום
נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, המצדיק התערבות והחזרת ההליך לדיון נוסף בפניה ולפיכך הערעור נדחה.
