ערעור על החלטת ועדת עררים לעניין גמלה לילד נכה וסיעודי

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 9.1.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער אינו זכאי לגימלת ילד נכה (להלן: "ההחלטה").

עוד נפסק, כי ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים.

עניינו של המערער יוחזר לועדת ערר-ילד באותו הרכב, על מנת שתשקול קביעתה מחדש בהתייחס לפעולת ההגיינה האישית, זאת בזיקה לסיוע לו נידרש המערער בפעולת הכיפתור שבגינו נקבע, כי המערער זקוק לסיוע מועט בפעולת ההלבשה, כאשר פעולת הכיפתור מהוה חלק משרשרת הפעולות לצורך ביצוע פעולת ההגיינה אישית.

...

הערעור נדחה".

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות מנימוקים אלה: אין בטיעוני המערער הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתייחס לפעולת ההיגיינה האישית בלבד, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להתקבל.

לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד, מיום 18.11.18 (להלן - הועדה) שקבעה, כי המערערת אינה עונה על הקריטריונים לזכאות לגימלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן - התקנות).

ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים.

יחד עם זאת, מאחר והועדה לא פירטה החלטתה, בהתבסס על תנאי התקנות באשר לזכאות או אי זכאות המערערת לגימלה, ולא התייחסה למסמכים המפרטים כי נידרשת בפועל השגחה, הרי שיש להשיב את עניינה של המערערת לועדה לצורך התייחסותה כנדרש.

...

הוועדההבהירה כי בהיעדר התגבשותם של מצבי סיכון עקב היחשפות לארגן הרי שאין עמידה בתנאי הסף של עילת ההשגחה הקבועה ולפיכך יש לדחות את הערעור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר - עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בשאלת הצורך בהשגחה קבועה בשים לב להגדרתה בתקנות.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 20.5.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער זכאי לגימלת ילד נכה בתקופה מיום 1.12.18 ועד ליום 31.8.20 בעילת טפול רפואי ותלות בזולת.

המערער זכאי לגימלת ילד נכה בשיעור 188% ומשכך מבוקש להשיב את עניינו לועדה על מנת שתבצע בדיקה עצמאית לגבי הצורך בסיוע בפעולת ההלבשה ותנמק החלטתה בנוגע לסיוע הן בפעולת ההלבשה והן בפעולת האכילה.

עוד נפסק, כי ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלו: אין בסיס נורמטיבי לטענת המערער, כי קביעת הוועדה בעניין מידת התלות בפעולת ההלבשה ניתנה בחוסר סמכות; הלכה פסקה היא, כי אופן הבדיקה וסוג הבדיקה נתונים לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין אינו נוהג להתערב בהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להתקבל בחלקו.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (ילד נכה) מיום 12.1.21 אשר דחתה את הערר והותירה על כנה את ההחלטה לפיה המערערת אינה זכאית לגימלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן – התקנות).

ביום 18.11.20 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להן – פסק הדין המחזיר) לפיה: "יוחזר עניינה של המערערת אל ועדת ערר (ילד), בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה תוך היתייחסות מנומקת לשאלת הפוטנציאל לקיומו של ארוע מסכן חיים עם מעורבות נשימתית. זאת, לאור מיסמך סיכום ביקור שיבא תל השומר מיום 13.3.2019 המתעד, בין היתר, מבחן תגר שהופסק עקב שיעול של המערערת.

ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים.

...

לטענת המשיב, ועדת הערר בחנה לעומק את אירועי החשיפה לאלרגן והגיעה למסקנה שהמערערת אינה סובלת מאלרגיה בדרגת חומרה המזכה בקצבת השגחה שכן לא היה קושי נשימתי כלשהו באירועים שנבחנו.

אציין, כי עצם העובדה כי המדובר בתקנה מניעתית כלשון המערערת אינה מובילה למסקנה כי הוועדה אינה רשאית להסתמך על אירועי חשיפה לאלרגן שקרו בפועל ועל בסיסם לבחון את מידת המסוכנות.

נוכח כל המפורט לעיל משלא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה – טענות המערערת נדחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.6.20 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 23737-09-19, להלן : "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער אינו זכאי לגימלת ילד נכה (להלן: "ההחלטה").

על החלטת הועדה הוגש ערעור לבית דין זה. ביום 5.2.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כי "עניינו של המערער יוחזר לועדת ערר (ילד) בהרכבה מיום 1.8.19, על מנת שתתייחס לארוע שצוין על ידי הורי המערער ולפיו "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ותשקול עמדתה בשנית.

עוד נפסק, כי ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים.

...

מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כמעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הוועדה שבה ודוחה את הערר.

תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן: במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור להתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.