זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 9/11/16, אשר קבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 64% ("ההחלטה").
כמו כן, הועדה יישמה באופן חלקי את פריט ליקוי א-5, הקובע "שיתוק מלא למעשה של שוק אחת, מלווה שיתוק של אחד השרירים" המפורטים בפריט ליקוי א-1, והעניקה למערערת נכות בשיעור 40%, כך שבסיכומו של דבר נקבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 64%.
ההלכה ביחס לקביעת אחוז נכות בהתאם להסכם הניידות קובעת, כי הועדה מוסמכת לקבוע את אחוז המוגבלות בניידות בהתאם לרשימת הליקויים בלבד, וכי האפשרות לבצע "תאום" של סעיף ליקוי ייעשה רק במקרים בו קיימת סטייה קלה או חסר קל מהתנאים הנדרשים על פי הסעיף ברשימת הליקויים (בר"ע (ארצי) 529-09 אלמיאטל סבאח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 11/6/2010, וההפניות שם; בר"ע (ארצי) 155/10 סמיון סלנסקי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19/4/2010).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.
הוועדה קבעה, באופן נהיר וברור, כי "אין שיתוק מלא של שתי השוקיים". הוועדה הסבירה מסקנה זו וציינה, כי מבחינה אורטופדית קיים איחוי גרמי מלא של השברים בעצמות הטיביה והפיבולה מימין.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור נדחה.
