ערעור על החלטת ועדת עררים בעניין אי כושר בנכות כללית

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים – אי כושר (נכות כללית) מיום 22/09/2021, אשר קבעה כי למערער דרגת אי כושר בשיעור של 65% החל מיום 09/08/2020 (להלן: "הועדה").

החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה, בלווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים: "כיום אני לא עובד מ 03/20 נסיתי לחזור לעבוד אבל לא צלח לי, המחלה התחילה ב 05/20. היתי עובד בעבודה פיזית כל החיים שלי בעבודה פיזית באחזקה וגם בייצור. אני מרגיש חולשה כללית נשימות קצרות כל מרחק קטן אני צריך לעשות הפסקה ולנוח אני לא מסוגל להרים כל דבר, יש לי עייפות תמידית שכל הזמן אני צריך לשון. אני ניכנס הרבה לשירותים ויש לי כאבים תמידים במותן מימין". ואילו בא כוח המערער מסר כדלקמן: "נכון שהעורר יצא לחלת ב 03/20 אבל המחלה האורולוגית התגלתה כבר ב04-05/20. והניתוח מ- 08/20 עבר מהלך של שקום ארוך קושי תיפקודי, לפני כחודשיים ניסה לחזור לעבוד אבל לא צלח לכן הפסיק לעבוד אני מציג לועדה מעקב קרדיולוגי קשיי נשימה לכן לאור הגיל והרקע התעסוקתי הוא לא יכול לעבוד יותר ובשים לב לאופי המחלה של הגידול והחולשה בפועל הוא זכאי לטעמינו לדרגת אי כושר בשיעור 100%". הועדה דנה בעיניינו של המערער וקבעה כדלקמן: "מבחינת מחלת לב איסכמית: מסוגל לעבודה קלה ללא מאמץ פיזי.

...

דיון הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

עוד עולה כי הוועדה המשיכה בדיוניה וציינה כי השפעתם המצטברת של שני הליקויים מביא אותה למסקנה לפיה המערער מסוגל לעבודה בהיקף חלקי בלבד, תוך שהיא מפנה לסוגי העבודות אשר צוינו בחוות דעתה של פקידת השיקום (מוצג מ/1): נהגות, שמירה, עבודות אחזקה קלות וכד'.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין - אי כושר (נכות כללית) מיום 22/09/2021, אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו לעבוד, החל מיום 01/01/2021 (להלן: "הועדה").

הועדה דנה בעיניינו של המערער, וקבעה כדלקמן: "בקע סרעפתי: אין השפעה על כושר העבודה.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לסיכום, למקרא פרוטוקול הוועדה עולה ספק האם החלטתה התקבלה במקרה זה תוך בחינת טענותיו ועניינו הפרטני של המערער.

זאת לאור כל האמור לעיל ובעיקר בשים לב לציון סוגי העבודות להן מסוגל המערער אשר לכאורה ובהעדר הסבר - לא ברור כאמור כיצד הן עולות בקנה אחד עם מגבלות שציינה הוועדה עצמה.

זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר (נכות כללית), מיום 08.12.21 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר החל מ- 08.01.2020 (להלן: "ההחלטה").

ההלכה המחייבת, כפי שנפסקה בעיניין דולאני (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26/9/17) קובעת, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.

...

עובדת השיקום (כך גם רופא המוסד) המליצו לראות במערער כבעל יכולת השתכרות מלאה, וכך קבעה: " לסיכום, לא חל כל שינוי רפואי או תעסוקתי במצבו של התובע מאז כתיבת הדו"ח הקודם. ניכר כי ישנו פער מהותי בין דיווחיו של התובע בעניין מצבו הבריאותי והתפקודי לבין האבחון הרפואי. להערכתי ולמרות נתוניו האישיים הדלים, התובע מסוגל להשתלב בעבודות מפעליות קלות, שמירה ללא נשק, ניקיון ואחזקה קלים וכדומה. לא ניכר כי חל צמצום של לפחות 50% מכושרו להשתכר.

לסיכום, מדובר לטעמי בהחלטה מנומקת, מפורטת וברורה של הוועדה המבוססת על שיקולים רפואיים – מקצועיים, ומצויה בגדר מתחם הסבירות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.8.21 אשר קבעה כי המערער איבד פחות מ-50% מכושר הישתכרותו (להלן – הועדה).

המערער הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית.

אין בידי לקבל טענה זו. נפסק בנוגע למידת ההנמקה הנדרשת בועדה בעיניין אי כושר: "העובדה כי לא קיים פער בין דרגת הנכות הרפואית לדרגת הנכות התפקודית אינה פוטרת את הועדה מלנמק את החלטתה, תוך היתייחסות לנסיבותיו האישיות של המבוטח כפי שנקבע בעיניין מוהרה. על כך עמד לאחרונה בית דין זה מפי השופט (כתוארו אז) אילן איטח בקובעו כי:

...

מקובלת עליי הטענה, כי הנמקת הוועדה אינה מלאה.

אין בידי לקבל טענה זו. נפסק בנוגע למידת ההנמקה הנדרשת בוועדה בעניין אי כושר: "העובדה כי לא קיים פער בין דרגת הנכות הרפואית לדרגת הנכות התפקודית אינה פוטרת את הוועדה מלנמק את החלטתה, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של המבוטח כפי שנקבע בעניין מוהרה. על כך עמד לאחרונה בית דין זה מפי השופט (כתוארו אז) אילן איטח בקובעו כי:

סוף דבר - העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לתלונות המערער לגבי סימפטומים של מחלתו כפי שתוארו בפני הוועדה, קושי בפעולות היום יום וכן לעובדה כי סולק מלימודים ועזב עבודה במשרה חלקית.

בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה מאחר שהועדה לא התייחסה לפגיעה בעצב, עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בעיניין אי כושר באותו הרכב מיום 24.3.22, על מנת שזו "תשקול בשנית את קביעתה תוך היתייחסות למלוא הליקויים הרפואיים שנקבעו למערער והשפעתם התפקודית. תשומת לב הועדה כי בקביעתה מיום 24.3.22 נשמטה נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 29 (5)(א)(1)".(דגש ש.ש.) על החלטה זו הגיש המערער עירעורו ובקש להורות על החלפת ההרכב.

בתקופה שמיום 3.6.19 ועד ליום 30.9.19 נקבעה למערער דרגת אי כושר זמנית בשיעור 100% בקשר לניתוח שעבר, אולם החל מיום 1.10.2019 נקבע כי אינו זכאי לקיצבת נכות כללית הואיל ולא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר (נספח א' לכתב העירעור בתיק 53633-05-21).

...

לנוכח ריבוי הפעמים בהם שב עניינו של המערער לוועדה בהרכב זה כפי שפורט לעיל, אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש עם הנחיות ברורות.

ויושם קץ לסאגה זו. סוף דבר ענינו של המערער יועבר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בעררו על קביעת הדרג הראשון לעניין אי כושר מיום 2.2.20 מבראשית ! יודגש כי לא יגולו לה פרוטוקולים קודמים של ועדות ערר אי כושר המאוחרות לקביעת הדרג הראשון מיום 2.2.20 .ב"כ המשיב ידאג לכך.

על הועדה לשקול את כושרו להשתכר ולציין את כלל לקויותיו, וכלל מוגבלויותיו , ולנמק כל קביעה וכל מסקנה בעניין אי הכושר.