ערעור על החלטת ועדת ערר (ניידות) בדבר אי-יישום מגבלת המערערת

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 7.10.18 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי מיגבלת המערער לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בתוספת הראשונה להסכם הניידות (להלן: "ההחלטה").

סוף דבר על יסוד כל האמור, ומשלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה, דין העירעור להדחות.

...

מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעות משפטית בפעולת הוועדה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

הוועדה נימקה החלטתה בכך שלא מתקיימת במערער אף חלופה מהחלופות המנויות בסעיף א-7-א לרשימת הליקויים, וכלשונה "סעיף א-7-א דורש שיתוק ספסטי אטקסיה או תנועות בלתי רצוניות. ממצאים שאינם קיימים אצל הנבדק". מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה וסבירה, המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה ובית הדין אינו מוסמך, ואף אין לו הכלים, להתערב בה. לא מצאתי בטענות המערער טעם המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה - החלטה הנסמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה, כמפורט בפרוטוקול ומשקבעה הוועדה במפורש, כי ממצאי בדיקתה אינם מצביעים על קיומה של אף אחת מהחלופות הקבועות בסעיף א-7-א, דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, ומשלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

בפני ערעור של המערער (הנבדק) על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 13.10.2020 (להלן - הועדה) שניתנה על פי סעיף 12 לתוספת ב' להסכם גמלת הניידות (להלן- הסכם הניידות).

טענות המערער בדבר אי תקינות הבדיקה הנוירולוגית אינן בהתאם לסולם 'ויינברג' אשר קבע כי שיתוק נחשב עד דרגה 2 כאשר הדרגות 4 ו- 5 הנן במסגרת הנורמה.

" הועדה ערכה למערער בדיקה ניורולוגית אשר ממצאיה פורטו כדלהלן: ועל כן, הועדה סיכמה את החלטתה כי " מבחינה נוירולוגית אין חולשה, תנועה מוגבלת ע"י כאב, לא ניתן ליישום". הוראות סעיף א-7-א להסכם הניידות הקובע את רשימת הליקויים מורות על הענקת אחוזי מוגבלות בניידות במקרה שהמבוטח סובל מ: "שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי גפה תחתונה אחת - עם הפרעה בינונית בהליכה - 40%." טענת המערער כי הוא סובל מאטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי גפה תחתונה אחת - עם הפרעה בינונית בהליכה, היא טענה רפואית מובהקת אשר נטענה בעלמא וללא כל תימוכין במסמכים רפואיים ובנגוד לממצאים אשר עלו מבדיקתו הקלינית של המערער על ידי הועדה ועל כן, אין לקבלה.

יובהר כי המערער לא טען בערעורו לעניין סעיף ו-א-1 ולמעלה מן הצורך יצויין, כי המערער לא טען בפני בית הדין ולא הביא ראיות בפני הועדה באשר להיותו סובל מ "הגבלות בכושר תנועת מפרק הירך מלווה כוויצה כיפופית (הגבלה באכסטנזיה) העולה על 300 והתנועתיות במפרק הירך (אבוקציה או אדוקציה או רוטאציה) הנה פחות מ-200" כנדרש מהוראות סעיף ו-א-1 אלא טען בפני הועדה לעניין זה באופן כללי, סתמי ובעלמא.

...

גם דין טענת המערער כי היה על הוועדה לקבוע נכות בגין ממצאי בדיקתו הנוירולוגית – להידחות.

מדובר בקביעה רפואית שבית הדין אינו מתערב בה. לאור האמור, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 28.1.19 אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים במסגרת ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם ביום 1.6.77 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הסכם הניידות") (להלן: "הועדה" או "הועדה לעררים").

בעניינינו, בפרק "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה", ציינה הועדה: "מחלת הוצ'קין, כאבי גב, איסכיאטיקה ברגל ימין. אי ספיקת בלוטת התריס, דיסקופטיה מותנית, גידול בקולון, COPD, כאבים בבירכיים, שבר של הקוקסיס. נבדקה בועדה המחוזית ב-16.9.18 והוערכה נכותה בסעיף א-6 50%. הועדה היתכנסה לערר המוסד שטוען שאין הסבר נורולוגי לשיתוק שריר הקוואדריספס לפי גובה הנזק הדיסקאלי בהדמיית טמוגרפיה ממוחשבת". בפרק סיכום מימצאי הבדיקה הנוירולוגית ציינה הועדה, כדלקמן: "החזרים גידיים הופקו בגפה תחתונה שמאלית, לא בימנית. לסג ב-80 מעלות משמאל. הקף וטונוס סביר ושווה. כוח הגס ראה בטבלה (לציין- הטבלה פורטה בסעיף ד.1. לפרוטול הועדה- ר.ג.). החזרים פלנטרים בפלקציה. ירידה קלה בתחושה שטחית משמאל, אין אטקסיה". הועדה סיכמה את החלטתה כך: "לפי הבדיקה הנוירולוגית של היום בועדת ערר הממצאים אינם ניתנים ליישום. אין הסבר לועדה למה הוערכת נכות לפי א-6 כשהוא דורש שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה עם הגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הברך או הירך, ממצאים אשר אינם קיימים אצל הנבדקת". סעיף א (6) להסכם הניידות אשר בהתאם לו קבעה הועדה המחוזית למערערת 50% מוגבלות בניידות, עניינו ב"שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה אחת הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך (לא מדובר בטווח התנועתיות הפאסיבית של המפרק)".

...

טענת המערערת שלפיה הוועדה טעתה עת לא התייחסה למסמכים הרפואיים מיום 24.12.18 ומיום 4.9.18 (נספחים ב' ו-ג' לנימוקי הערעור) וכי מסמכים אלה תומכים בהחלטת הוועדה המחוזית בדבר יישום סעיף א(6) להסכם הניידות, דינה להידחות.

בנסיבות העניין, על רקע האמור, ומשהוועדה לא הופנתה לשני המסמכים האמורים במועד התכנסותה, הרי שאין בעובדה כי היא לא התייחסה אליהם באופן ספציפי משום טעות משפטית בהחלטתה.

בנסיבות העניין, הרי שהרחבת רשימת הזכאים בהתאם להסכם הניידות והכללת ליקויים נוספים כמזכים, יכול שתעשה בדרך של תיקון ההסכם עצמו על ידי המחוקק ואין בסמכותו של בית הדין לכלול בהסכם ליקויים אשר לא נקבעו בו. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 31.08.21 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

למערערת ליקויים קשים והיא סובלת מהגבלות בכושר תנועת המפרקים: בנסיבות אלה היה על הועדה לבדוק ולשקול את יישומו של אחד מסעיפי המשנה של סעיף ו' ראשי שענינו הגבלות בכושר תנועות המפרקים.

זאת ועוד, קביעת הועדה כי המערערת לא משתמשת בכיסא גלגלים, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם הרישום בתעוד הרפואי אלא גם עומדת בסתירה למסמכים הרפואיים, ואבהיר- ד"ר אורן בן לולו במכתבו מיום 24.05.21 (המסמך נמצא ברשימת המסמכים שעמדו בפני הועדה, ראה סעיף 3 בעמוד 4 בפרוטוקול) מציין כי בבדיקת הבירכיים "שקטות, דילדול שרירי ניכר בשריר הירך והשוקיים, רגישות קלה על פני סובך שמאל, מוגבלת לכסא. משתמשת בשני KFO, חולשה ניכרת בירכיים, מוגבלת ביישור הבירכיים אקטיבית, משמאל כאב משמעותי, בלי תנועה, רגישות מעל סדק מפרקי פנימי, כאב בכיפוף, הגבלה בהנעת מפרקי ירך, יותר משאל". פרופ' סמי ניטצקי מומחה כירורגיה וכלי דם, במכתבו מיום 18.04.21 (נספח ה' להודעת העירעור) מציין את הדברים הבאים: ובהמלצות, מציין כי המערערת: מוגבלת לכיסא גלגלים, להמנע ממאמץ פיזי, הקפדה על הנעת הרגליים בעת ישיבה ממושכת, חבישה או גרב אלסטית, המשך טפול בפיזיותרפיה לשם שקום ושיפור ותנועה וניסיון לדריכה ועד.

...

לאור המקובץ לעיל, ומשעניינה של המערערת מוחזר, ממילא, לוועדה לעררים, על מנת לשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לאישורים הרפואיים של ד"ר אורן בן לולו מיום 24.05.21 ופרופ' סמי ניטצקי מיום 18.04.21, אינני נדרש למחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לאי הופעתה של המערערת לדיון בוועדה, שכן המערערת תוזמן להתייצב לדיון בפני הוועדה לטעון טענותיה.

על כן, נדחית בקשת המערערת להעביר את עניינה לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בניידות מיום 11.7.2021 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה בשנית בהתאם לפסק דין וקבעה כי אין מקום ליישם למערער את פריט א.2 לרשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "רשימת הליקויים").

בחוות דעתו קבע ד"ר רובינסון כי מיגבלת הניידות ממנה סובל המערער הנה בשיעור 80% בהתאם לפריט ליקוי א.2.

...

עם זאת, הוועדה קבעה, כאמור, כי המערער אינו סובל גם משיתוק רפה וכי תנאי הליקוי אינם מתקיימים בו. המסקנה העולה מן האמור היא כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר אשר הורה לה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר רובינסון מיום 10.11.19 ולשקול האם להתאים למערער את פריט הליקוי א.2, כפי שאכן עשתה.

סוף דבר כעולה מהאמור, הועדה שדנה בעניינו של המערער לא התעלמה מהוראות פסק הדין המחזיר.

הועדה בדקה את המערער, התייחסה לחוות הדעת של ד"ר רובינסון מיום 10.11.19 כפי שנדרשה וקבעה לפי שיקול דעתה בהחלטה מנומקת כי לא ניתן ליישם בעניינו של המערער את פריט הליקוי א.2 הדורש כאמור "שיתוק מלא של גפה תחתונה אחת, מלווה שיתוק של קבוצות שרירים או בשוק או בירך בגפה שניה". על כן, סברתי כי אין הצדקה להשיב את העניין לבחינת הועדה פעם נוספת ודין הערעור להידחות.