ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) בדבר אי זכאות לגמלה

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 12.12.18 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער זכאי לגימלה בשיעור 50%, לתקופה מיום 1.12.17 ועד ליום 30.6.19 בעילת השגחה חלקית (להלן: "ההחלטה").

טענות הצדדים לטענת המערער, בהחלטת הועדה נפלו שגיאות, בין היתר, כדלקמן: הועדה לא התייחסה למכלול טענות המערער והחלטתה בנוגע למועד תחילת הזכאות אינה ברורה.

אין בידי לקבל את טענת המערער בדבר היתעלמות הועדה ממרכיב חולשת השרירים שכן, למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה שהועדה התייחסה לעניין חולשת השרירים ולצורך בעזרה בזמן מאמץ גופני, זאת במסגרת סעיף 9 לפרוטוקול בקובעה, כי המערער זקוק להשגחה קבועה מחודש דצמבר 2017 ועד ליום 30.6.19 "בגין החולשה בשרירים, זקוק ליותר עזרה בזמן שנידרש מאמץ." לא מצאתי ממש בטענות המערער, כי על הועדה היה להביא במניין שיקוליה את ההשגחה המצטברת הנדרשת בעקבות מצבם הרפואי של שני אחיו, שכן הזכאות לגימלת ילד נבחנת ביחס לנתוני המערער ומצבו הרפואי בלבד וכל מקרה נבדק לגופו, כאשר ממכתב המשיב למערער מיום 11.1.19, המודיע לו על החלטת הועדה (צורף לערעור) עולה, כי למערער שולמה תוספת בגין ילד נכה נוסף בשיעור 25%.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער בדבר התעלמות הוועדה ממרכיב חולשת השרירים שכן, למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה שהוועדה התייחסה לעניין חולשת השרירים ולצורך בעזרה בזמן מאמץ גופני, זאת במסגרת סעיף 9 לפרוטוקול בקובעה, כי המערער זקוק להשגחה קבועה מחודש דצמבר 2017 ועד ליום 30.6.19 "בגין החולשה בשרירים, זקוק ליותר עזרה בזמן שנדרש מאמץ." לא מצאתי ממש בטענות המערער, כי על הוועדה היה להביא במניין שיקוליה את ההשגחה המצטברת הנדרשת בעקבות מצבם הרפואי של שני אחיו, שכן הזכאות לגמלת ילד נבחנת ביחס לנתוני המערער ומצבו הרפואי בלבד וכל מקרה נבדק לגופו, כאשר ממכתב המשיב למערער מיום 11.1.19, המודיע לו על החלטת הוועדה (צורף לערעור) עולה, כי למערער שולמה תוספת בגין ילד נכה נוסף בשיעור 25%.

דין טענת המערער בדבר העדר תשלום הגמלה בפועל להידחות על הסף, שכן טענה זו חורגת ממסגרת הדיון בהליך דנן, בו בוחן בית הדין כאמור אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להתקבל.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 20.5.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער זכאי לגימלת ילד נכה בתקופה מיום 1.12.18 ועד ליום 31.8.20 בעילת טפול רפואי ותלות בזולת.

כך גם קביעת הועדה אינה מנומקת והיא לא נסמכת על הדגמה כלשהיא לאופן ביצוע הפעולה ובמצב דברים זה, לא ברור כיצד המערער אשר נמצא ביום 24.1.19 זקוק לעזרה מלאה בבצוע פעולת ההלבשה, הן בחלק העליון והן בחלק התחתון, נמצא בחלוף כארבעה חודשים בלבד "עצמאי" בבצוע פעולה זו – ומכאן שקביעת הועדה בפעולת ההלבשה אינה מאפשרת היתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלו: אין בסיס נורמטיבי לטענת המערער, כי קביעת הוועדה בעניין מידת התלות בפעולת ההלבשה ניתנה בחוסר סמכות; הלכה פסקה היא, כי אופן הבדיקה וסוג הבדיקה נתונים לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין אינו נוהג להתערב בהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להתקבל בחלקו.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.6.20 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 23737-09-19, להלן : "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער אינו זכאי לגימלת ילד נכה (להלן: "ההחלטה").

מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כימעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הועדה שבה ודוחה את הערר.

...

מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כמעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הוועדה שבה ודוחה את הערר.

תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן: במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור להתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 17.9.2020 (להלן – הועדה) שהיתכנסה בעקבות פסק דין מיום 7.9.2019, בב"ל 37348-02-20 ודחתה את הערר.

ביום 21.6.2018 הופיע בפני ועדת ערר (ילד נכה) אשר קבעה, כי אינו זכאי לגימלה.

דבר שלישי שהמשפחה תציג מיסמך שמצביע על המלצת רופא מומחה שהילד זקוק לטיפולים בפיזיותרפיה יומיומית הועדה דנה בתיק ועיינה בכל המסמכים הרפואיים ולא מצאה מיסמך רפואי קביל ואותנטי הממליץ על פיזיותראפיה יומיומית לילד מאיזה שהיא סיבה אורטופדית או נוירולוגית.

...

הערעור נדחה" סוגיית הנפילות נבחנה בהרחבה בפסק הדין הראשון, כדלקמן: עיון במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית הדין מעלה כי על פניו קיים תיעוד רפואי רב המפרט נפילות חוזרות ונשנות של הקטין, אשר בעטיין נגרמו לקטין חבלות שונות.

. סוף דבר – עניינו של המערער יושב אל הוועדה, בהרכבה הנוכחי, על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בסוגיית המעקב של מומחה בתחום הנוירולוגי כמפורט בפסק הדין השני, זאת בשים לב לכך, כי על פניו, מעקב זה הינו על רקע עיכוב התפתחותי ולא בשל מחלת הפרטס.

לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) אשר היתכנסה בעקבות פסק דין ושבה וקבעה כי המערער אינו זכאי לגימלה בשל צורך בהשגחה.

סוף דבר, המערער לא הצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הועדה, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה.

...

ועדת הערר התייחסה לסיכום ביקור של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור מיום 16.4.2019 וציינה ביחס למסמך זה כי מצוין בו כי המערער שלל מחשבות או כוונות תוקפניות או אובדניות.

שלל מחשבות או כוונות תוקפניות או אובדניות" ועדת הערר התייחסה גם לסיכום ביקור אצל הפסיכיאטרית ד"ר איסבל דנין מיום 14.9.2020 אשר המליצה על השגחה מתמדת, ונימקה מדוע היא דוחה את המלצתה כדלקמן: "גם המסמך מ- 14.9.20 הוא אנמנסטי בלבד למרות שכתוב שהפסיכיאטרית ממליצה על השגחה, הוועדה סבורה שבסטטוס פסיכיאטרי תקין, הילד לא זקוק להשגחה מיוחדת מעבר לבני גילו". החלטת ועדת הערר לדחות את המלצת ד"ר דנין להשגחה מתמדת היא החלטה רפואית ופרי שיקול דעת מקצועי המסור לחברי הוועדה ואשר לבית הדין אין את הכלים המתאימים להתערב בה. ועדת הערר נימקה החלטתה באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה בעת שהבהירה כי אין במסמכים שהובאו בפניה תיעוד אוטנטי המלמד על היותו מסוכן לעצמו או לסביבה באופן חריג, אלא תיעוד מפי האם בלבד.

סוף דבר, המערער לא הצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה.

הערעור נדחה.