ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצה בלשכת התעסוקה

ערעור שהגיש על ההחלטה לועדת הערר שליד מועצת לישכת התעסוקה, נדחה ובהחלטה נכתב: "היתנהלות העורר גרמה למעסיק שלא לקבל אותו למקום העבודה. בנסיבות אלו נראה כי העורר הכשיל את עצמו בראיון העבודה ועל כן יש לדחות את הערר" (להלן – "החלטת הועדה").

...

אין בידי לקבל את המסקנה כי בהכרח מדובר בניסיון מכוון להכשיל את הצעת העבודה.

סיכומו של דבר – מכל הנימוקים דלעיל, אני מקבל את הערעור, באופן שהחלטת המשיב לרשום למערער סירוב מבוטלת והוא זכאי לתשלום דמי אבטלה בתקופה הרלוונטית, בהתאם לדין.

המשיב ישלם לערער השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת לישכת התעסוקה בבני ברק, מיום 2.1.13, אשר קבעה כי הסרוב שנירשם למערערת על ידי חברת "פלאפון" היה כדין.

...

להלן נימוקי החלטת הועדה: "העוררת נשלחה לעבודה בפלאפון. העבודה מתאימה לעוררת עפ"י כל דין. העוררת לא רוצה 'בשורה התחתונה' בעבודה בשל הצורך לטפל בילדים. לצערה של הועדה המחוקק אינו מכיר בנימוק של הצורך לטפל בילדים כנימוק לאי יציאה לעבודה ועל כן הסירוב בדין נרשם והערר נדחה." לטענת המערערת (נימוקי הערעור הוגשו בכתב במועד הדיון), החלטת הועדה לוקה בחוסר דיוק וכן הושמטו מפרוטוקול הועדה טיעונים נוספים.

סוף דבר – לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר מיום 2.1.13 והערעור על החלטתה נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לישכת התעסוקה פתח תקווה מחוז דן, מיום 7.8.16 (להלן: "הועדה").

...

עוד נוסיף, כי המשיב שלל מכל וכל את הטענות בדבר הפלייה, ציין כי המערער הוא תובע סדרתי בטענה של הפלייה, הגיש עשרות תביעות, ובבית המשפט העליון נפסקו לחובתו הוצאות של 20,000 ₪ בהקשר זה. דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, מן הנימוקים הבאים: המערער הופנה לראיון עבודה והתייצב כנדרש.

לאור כל האמור, יושב עניינו של המערער לוועדה.

לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לישכת התעסוקה ירושלים, מיום 5.3.17 (להן: הוועדה)אשר דחתה עררו של המערער על כך שנירשם לו ביום שבו חלה עליו חובת התייצבות בלישכה- יום ה- 19.1.17 ,"אי שתוף פעולה". רקע הדברים המערער , דורש עבודה, ויום ההתיצבות הקבוע שלו בתקופה הרלבנטית הוא יום ה'.

...

המערער הגיש ערר בפני הוועדה על קביעת "אי שיתוף פעולה" ועררו נדחה כאמור, בנימוק: "העורר התייצב ביום 19.1.17 אך צעק על הפקידה ובשל כך נרשם לו חוסר שיתוף פעולה . דבר זה מקביל לאי התייצבות. . לטענת העורר הוא אכן צעק והוא מתנצל על כך אך התייצב בפועל ומבקש שתאושר לו זכאות. לאחר דיון הוחלט לדחות את הערר . נציגי שירות התעסוקה התייצבו ותארו מקרה של אלימות מילולית בה העורר צעק ודפק על שולחנות. התנהגות זו אינה הולמת ואינה מקובלת ובנסיבות אלה הועדה דוחה את הערר. דורשי עבודה אשר עושים דין לעצמם ובוחרים להתנהג באלימות תוך שיבוש פעולת שירות התעסוקה צריכים לתת על כך את הדין. החלטת שירות התעסוקה לראות בהתנהגות זו כאי שיתוף פעולה אשר לא מזכה בהתייצבות היא החלטה סבירה והוועדה לא מוצאת לנכון להתערב בשיקול דעת הוועדה . בנסיבות אלה הערר נדחה" למען שלמות התמונה יוער כי בסמוך לאחר יום הארוע נקבע דיון מחודש בערר אי הכושר של המערער.

לא במקרה מאשר המערער בהמשך כי אינו יודע בסופו של דבר מה התכוונה פקידת ההשמה להציע לו (עמ' 2 ש' 17).

אשר להתנהלות הפקידים כלפיו: כאמור מצאנו, כי לא היה בה משום רקע רלבנטי להתנהלותו הבלתי ראויה.

נוכח האמור , הערעור נדחה.

בפני ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת לשכת התעסוקה לאקדמאים, מיום 18.5.2005, שאישרה את החלטת לישכת שירות התעסוקה, לראות במערערת, כמי שסירבה להצעת 'עבודה מתאימה', אליה הופנתה ביום 15.3.2005.

הדיון בערר: בפני ועדת הערר טענה המערערת, כי נוכח היותה בעלת תואר ראשון במשפטים, ובהתאם להוראות החוק, "על לישכת התעסוקה להפנותי לעבודה ההולמת את כישורי המקצועיים והמתיישבת, עד כמה שניתן, עם עיסוקי המקצועי בשלוש השנים שקדמו לפנייתי ללשכת התעסוקה". בדיון בועדת הערר, ציינה המערערת, כי היא יכולה להיות "יועצת משפטית, או עוזרת במשרד עורכי דין או עוזרת הוראה או מתרגלת, אבל עבודה בטלמרקטינג אינה הולמת לכישורי. אני פנויה לעבודה, אני יכולה לשלב לימודים ועבודה. גם בתקופת הלימודים האקדמאיים, עבדתי". המשיב טען בוועדת הערר, כי "העוררת סירבה לקבל הצעת עבודה בשירות לקוחות + טלמרקטינג בטענה כי היא מוכנה לקבל עבודה במשפטים בלבד". ועדת הערר דחתה את הערר, ונימקה החלטתה, כך: "העוררת סיימה לימודי משפטים, אך עדיין לא קיבלה הסמכה כעורכת דין.

...

מכל הטעמים הנ"ל, דין הערעור להדחות.