ערעור על החלטת ועדת ערר רפואית עליונה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר מיום 25/4/18, אשר קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בהקף של 4 שעות ביום, החל מיום 1/3/17 ועד ליום 18/1/20 (להלן: "הועדה הרפואית העליונה" או "הועדה").

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בהתאם להלכה, בחינת החלטות הוועדות הרפואיות על ידי בית הדין, תיערך בהתאם לפסיקה, באופן הבא: "בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואן ליישם את תקנות הקרן ולפעול באמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה. לצורך הפיקוח הנאות שלבית הדין יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הוועדות, המסמכים שהוגשו לוועדות על ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, שכן אין בית הדין בודק את ההחלטות הרפואיות של הוועדות... בסופו של דבר, על בית הדין להכריע אם החלטות הוועדות חורגות ממיתחם הסבירות" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418; ע"ע 502/08 זכר בנקוביץ – מבטחים המוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, מיום 23.4.09; ע"ע 166/06 רחל ויטלסון – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 27.5.09).

בהתעלמות הוועדה מתלונות המערער בתחום הנוירולוגי, כפי שעולות בבירור מהמסמך הנ"ל, ואי התייחסותה למסמכים האמורים, נפל פגם משפטי, ומכאן הערעור מתקבל.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן – תזמן את המערער בפניה ותשקול מחדש את קביעתה, לפיה כושרו נפגע באופן חלקי וזאת לאחר שתתייחס במנומק למצבו הרפואי בתחום הנוירולוגי, תוך התייחסות למסמך הרפואי של ד"ר עמיקם רשף מיום 29.11.16, כמו גם לממצאי בדיקת ה – MRI מוח מיום 24.11.16.

הארכת מועד תקנה27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התש"טז-1956, קובעת כי "נפגע רשאי לערער על החלטת הוועדה בדבר דרגת נכותו בפני ועדה רפואית לערעורים (להלן – ועדה לערעורים) תוך שלושים יום מהתאריך בו נימסרה לו ההחלטה." בשים לב למועד קבלת ההחלטה אצל התובעת המועד האחרון להגשת הערר הוא 7.12.2018.

בקשר לכך הובא לידיעתנו נוהל פנימי של המוסד הקובע גמישות שכזו לפיה לא תיטען טענת היתיישנות לגבי ערר לועדה רפואית עליונה המוגש תוך 90 ימים מיום המצאת החלטת הועדה הרפואית מן הדרג הראשון (במקום 30 ימים הקבועים בתקנות).

...

קביעתנו כי הערר הוגש במועד ובטווח המועדים של הנוהל הפנימי של הנתבע, היא הראויה ביותר בנסיבות המקרה, בהתחשב בנזק שהיה נגרם לתובעת אילו תביעתה הייתה נדחית כאם יחידנית שלדבריה אינה מקבלת מזונות ומכלכלת צרכי ילדיה המתבגרים לבדה וקביעת דרגת הנכות תחרוץ את גורל תביעת הנזיקין בנוגע לתאונת הדרכים.

שיקול זה היה נלקח בחשבון אילו היינו מגיעים למסקנה כי הערר אכן הוגש באיחור של מעבר ל- 90 יום כנוהל אצל הנתבע וככל שהיינו קובעים כי בסמכות בית הדין להאריך את המועד מעבר ל 90 יום.

משכך, התביעה מתקבלת.

לפנינו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים-קרנות הפנסיה (להלן: ועדה רפואית עליונה או הועדה) מיום 20.4.2015 (להלן: ההחלטה) אשר דנה בענינו של המערער מכח הוראות תקנון קרן הפנסיה של המשיבה מיום 24.4.2012 (להלן: התקנון).

...

יוער כי לא מצאנו מקום להתיחס למסמך נוסף שהוגש על ידי המערער במסגרת טיעוניו אשר הוא מאוחר למועד דיוני הוועדה ולענין זה פתוחה הדרך בפני המערער להעלות טענות להחמרה, כמצוין מפי ב"כ המשיבה בפרוטוקול הדיון.

סוף דבר נוכח האמור אנו קובעים כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה וזאת על מנת שתתיחס באופן ספציפי למסמכי הבטוח הלאומי שהוצגו לפניה ותכריע בענינו תוך התיחסות לאמור בהם ובהתחשב בהכשרתו של המערער.

בנסיבות הענין ונוכח העמדה שהוצגה על ידי המשיבה בדיון בבית הדין, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

באופן דומה שב ודחה בית משפט זה עתירה נוספת נגד ועדת העררים תוך שנפסק כי - "... אנו סבורים, כי אם וככל שיש לעותר עילה לערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה, יש בבירור עניינו בפני בית הדין לעבודה כדי לתת לו סעד חלופי הולם. לפיכך, מבלי להכריע בסוגיה העקרונית בכל היקפה, אנו סבורים שאם יש לעותר עילה לגופה לטענתו ואיננו קובעים כך, ניתן לבררה בבית הדין לעבודה" (בג"ץ 3628/08 יריב נ' משרד האוצר (6.5.2009)).

...

ואכן, עוד לפני כעשור פסק בית משפט זה כי - "מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות העותר, החלטנו כי יש לדחות את העתירה על הסף. בהתאם לסעיף 123 ל[חוק הביטוח הלאומי](http://www.nevo.co.il/law_html/law01/039_002.htm) [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית דין אזורי לעבודה, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לבית הדין עבודה" (בג"ץ 7078/08 הסה נ' משרד האוצר (24.8.2008)).

אף על פי כן, התלבטתי במקרה זה – מאחר שאני סבורה כי החקיקה המסדירה את הנושא מעוררת שאלות פרשניות נכבדות.

כפי שרמזתי בפתח הדברים, מסקנה זו אינה פשוטה.

נותרנו, אם כן, עם הצורך לחזור ולהכריע בשאלה האם לאדם המעוניין להשיג על החלטותיה של הוועדה לעררים מוקנה סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, או שמא הדרך היחידה העומדת בפניו היא הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק? בסיכומו של דבר, סברתי שבעת הזאת אין מקום לשנות מהמסלול שהותווה בפסיקתו של בית משפט זה, ולפיו בית הדין לעבודה הוא המופקד על קיום ביקורת שיפוטית כאמור.

(-) על החלטה זו, הגישה המבקשת ערר לועדה הרפואית העליונה, לפי סעיף 12(א) לחוק התגמולים.

כידוע, רשות ערעור על פסק דין שניתן על-ידי בית משפט מחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה, שמורה אך ורק למקרים נדירים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית כללית ועקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר הדבר נידרש על מנת למנוע עוות דין (ראו, מִנִי רבים: רע"א 2006/22 פלוני נ' קצין תגמולים משרד הבטחון אגף השקום, פסקה 4 (26.5.2022); רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התמלוגים אגף שקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הבטחון (8.12.2016)).

...

אשר על כן, גם טענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור – והיא נדחית בזאת.

סוף דבר: חרף ההבנה למצבה של המבקשת, שנפגעה קשות לאחר שרוחה נדבה אותה לתרום למדינה מכוחה ומרצה, במסגרת שירות צבאי מאתגר ובעל חשיבות רבה – מצבה נוגע ללב – לא מצאתי כי עניינה עונה על אמות המידה שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.