ערעור על החלטת ועדת ערר מפוני סיני בעניין פיצוי מוניטין

בתאריך 9/6/15, דנה הוועדה לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן:"החוק") בעיניינו של המערער והחליטה לזמן אותו ואת עדיו לדיון וכן קבעה כי עליו להמציא מסמכים רפואיים.

הביטוי:"..ושני רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון", חוזר על עצמו גם לגבי הרכב הוועדה הרפואית (בסעיף 9(א) לחוק) וגם לגבי הרכב הוועדה הרפואית לעררים (בסעיף 9(ב) לחוק) והואיל ודבר חקיקה מהוה יצירה שלמה, המקיימת קשר אורגאני בין חלקיה השונים, ההנחה הבסיסית היא כי למונחים זהים בדבר חקיקה אחד משמעות זהה, ולמונחים שונים משמעות שונה, כאשר מסקנה זו מתחדדת בעניינינו אף יותר לאור סמיכותם הרבה של הביטויים.

לסיכומיו צירף המערער, חוות דעת שברפואה בנוגע לשאלה אלו מומחים, באלו תחומים, מתאימים להיות חברים בועדת המומחים - אלא שכידוע, בית הדין אינו שומע ראיות במסגרת ערעור על החלטת וועדת המומחים (ולענין זה רלוואנטי ע"ע 1371/00 חליוא - מדינת ישראל) לפיכך, הגשת חוות הדעת היא לכשעצמה בבחינת חריגה ממסגרת ערעור זה. מה גם שקביעת מאגר המומחים על ידי שר הבריאות ברשומות, לאחר הליך מינוי מקצועי לרבות אישור האגף לרשוי מקצועות רפואה.

סבור כי כל אחד מהמומחים הרפואיים אשר מונו לוועדת המומחים הנו מומחה בעל שם, מוניטין, וניסיון רב בתחומו, ובפרט פרופ' סיגל סדצקי, אשר בכובעיה השונים גם משמשת חוקרת לאומית אחראית, במכון הלאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת ע"ש פרופ' ברוך מודן.

...

משכך, בהעדר תשתית ראייתית מספקת לקבלת טיפול בקרינה כמשמעותו בחוק, דין התביעה להידחות" בתאריך 9/5/17 הגיש המערער בקשה לדיון נוסף, המתבססת על חוות דעתו של ד"ר זיאד חמאיסי, מיום 26/4/17.

משכך, בהעדר תשתית ראייתית מספקת לקבלת טיפול בקרינה כמשמעותו בחוק, דין התביעה להידחות" בתאריך 9/5/17 הגיש המערער בקשה לדיון נוסף, המתבססת על חוות דעתו של ד"ר זיאד חמאיסי (רופא עור ומין), מיום 26/4/17.

לכן אין לפנינו ראיה חדשה והבקשה נדחית".

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובשל הפגם שמצאתי בהחלטת הועדה, אשר די בו כדי להצדיק את קבלת הערעור, מבלי שיהיה צורך לדון ולהכריע בטענות הכלליות שהעלו הצדדים, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתעיין, שוב, בחוות דעתו של ד"ר חמאיסי ועל מנת שתשקול, בכובד ראש ובמנומק, בטרם תכריע בגורלו של המערער, אם יש מקום שתתייעץ עם מומחה בתחום רפואת עור ומין, על מנת שייתן, גם הוא דעתו לחוות דעתו של ד"ר חמאיסי ויבדוק את המערער.

ערעור על החלטתה של ועדת הערר למפוני סיני.

סיכומו של דבר, לאור הטעמים הכלולים בהחלטתה של ועדת הערר, לא מצאתי עילה להתערבותו של בית-משפט זה בכל הנוגע לפצוי בשל הפסד מוניטין, והערעור נדחה.

...

סיכומו של דבר, סעיף 20 לחוק קבע מפורשות, כי אחד מנציגי הממשלה שבוועדת הזכאות יהיה יושב-ראש הוועדה, וסעיף 20 המור לא קבע סייג לגבי זהותו של היושב-ראש.

כאשר אין לגלות עוות-דין או פגיעה בזכויות אין בהעלאתו של הליקוי בתור שכזה, כשלעצמה, כדי להוליך למסקנה שיש לפסול את ההליכים אשר עליהם נסב היון.

סיכומו של דבר, לאור הטעמים הכלולים בהחלטתה של ועדת הערר, לא מצאתי עילה להתערבותו של בית-משפט זה בכל הנוגע לפיצוי בשל הפסד מוניטין, והערעור נדחה.

הבסיס לחישוב זה היה "תקבולי עסקו של המערער על סך 10,000 שקל לחודש, צמוד למדד אפריל 1979". בהחלטתה קבעה הועדה, כי היא "לא היתה מוכנה להמתין עד גמר הסכסוך בין משרד השיכון לבין ענצ'י (המערער-י' מ') בדבר התמורה הראויה לו בגין עבודתו בימית". המערער הגיש ערר על החלטה זו לפני ועדת הערר למפוני סיני (מגזר עירוני) (להלן-ועדת הערר).

הועדה דחתה תביעה זו במלים אלה: "בשפה רפה תבע עו"ד סהר פיצוי בגין מוניטין. אין כל בסיס בראיות ובהוכחות לתביעה זו. לא הוגשו ראיות לשמאי הממשלתי בדבר רווח עודף של העסק. כל הטענות מבוססות על תאוריות ומסקנות שאין להם קשר עם דרכי הוכחת תביעת מוניטין לפי החוק". אמירה נוספת של הועדה, שלגביה חלוקים הצדדים, היא זו: "ברצוננו להדגיש כי אנו רואים את הדיון בפיצוי המגיע לתובע בגין פינוי סיני בתיק זה כסופי מבחינת ועדת הזכאות. אין אנו סבורים כי לתובע יש זכות, כטענתו בסיכומיו, לשוב ולפתוח הדיון אם וכאשר יחליט בית המשפט המחוזי בירושלים לפסוק לו סכום גבוה יותר מזה המשמש בסיס לקביעת הוועדה. אנו מתייחסים להצעת משהב"ש כבסיס תאורטי לחישוב הכנסת התובע.

...

אשר על כן מתקבל הערעור שבפנינו ועניינו של המערער יוחזר לועדת הזכאות כדי שתידון בזכויות שנתגבשו על יסוד הטענות של המערער כפי שיובאו וכפי שיושמעו בפני הוועדה על ידי פרקליטו המלומד בדרך המקובלת.

הוועדה דחתה תביעה זו במלים אלה: "בשפה רפה תבע עו"ד סהר פיצוי בגין מוניטין. אין כל בסיס בראיות ובהוכחות לתביעה זו. לא הוגשו ראיות לשמאי הממשלתי בדבר רווח עודף של העסק. כל הטענות מבוססות על תאוריות ומסקנות שאין להם קשר עם דרכי הוכחת תביעת מוניטין לפי החוק". אמירה נוספת של הוועדה, שלגביה חלוקים הצדדים, היא זו: "ברצוננו להדגיש כי אנו רואים את הדיון בפצוי המגיע לתובע בגין פינוי סיני בתיק זה כסופי מבחינת ועדת הזכאות. אין אנו סבורים כי לתובע יש זכות, כטענתו בסיכומיו, לשוב ולפתוח הדיון אם וכאשר יחליט בית המשפט המחוזי בירושלים לפסוק לו סכום גבוה יותר מזה המשמש בסיס לקביעת הועדה. אנו מתייחסים להצעת משהב"ש כבסיס תיאורטי לחישוב הכנסת התובע.

הדבר נתון לשיקול דעתה של הוועדה, ולא מצאתי פסול בשקול דעת זה או סיבה להתערב בו. גם טענה זו נדחית.

להבדיל מהוראות סעיף 23 לתוספת, המאפשר לתובע חישוב הכנסה תיאורטית, הרי סעיף 25 לתוספת-הנוגע לענייננו-מדבר במפורש על הכנסה "שהעסק הפיק בפועל " (ההדגשה שלי-י' מ'), וחישובים תיאורטיים שונים אינם ממלאים אחרי דרישה זו. כאמור, אני מסכים עם הדברים הקצרים של ועדת הזכאות, כי לא הוגשו ראיות בדבר "ריווח עודף של העסק" וכי כל הטענות "מבוססות על תאוריות ומסקנות שאין להם קשר עם דרכי הוכחת תביעת מוניטין לפי החוק". לפיכך אני דוחה גם טענה זו. שיטה אחרינא: הערעור נדחה, המערער ישלם למשיבה שכר טירחה בסך 6,000 ש"ח נכון להיום.