ערעור על החלטת ועדת ערר מחוזית בעניין היטל השבחה

בפניי בקשה משותפת למתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים לקבלת העירעור (בחלקו) על החלטת וועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר").

דיון והכרעה המקרה דנן שונה מבקשה לאישור הסדר פשרה "סטנדרטי" הנוגע להיטל השבחה, וזאת בשתי נקודות עיקריות: הראשונה – משום שהצדדים הגיעו להסכמות על סמך ניתוחם המשותף והזהה את המצב המשפטי הרלוואנטי לנסיבות העניין, בנגוד למצב הנפוץ בו מוסדרת פשרה בעקבות מחלוקות בין הצדדים; השנייה – החלטת ועדת הערר נועדה למעשה להגן אך ורק על המשיבים-הנישומים, ולא על המערערת-הועדה המקומית.

...

ועדת הערר דחתה את הבקשה בנימוק כי, על פני הדברים, גם ההקלה המופיעה בסעיף 7.9 מהווה חריג לפי עניין דייניש ולפיכך דין הערר להידחות במלואו, כך שהמשיבים לא יחויבו בכל תשלום נוסף.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אני סבורה כי נכון יהיה בנסיבות ענייננו לקבל את הערעור ולאשר את ההסכמות שגובשו בין הצדדים.

מן העבר השני, מצוי השיקול, כי יהיה בקבלת הבקשה כדי להגדיל את הקופה הציבורית, שכן עמדת וועדת הערר הייתה כי דין הערר להידחות במלואו וכי אין מקום לתשלום הסכום הנוסף.

למסקנה זהה ניתן להגיע גם על ידי בחינה של השיקולים שנקבעו בעניין מזרחי, כתנאי לקבלתה של בקשה לאישור הסכם פשרה בעניין היטל השבחה, בשינויים המחויבים לענייננו.

ערעור על החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה (מחוז מרכז) בעיניין פיצויים והיטל השבחה, מיום 3.7.2019 בערר מס' 183/16 ("ההחלטה").

...

עקירתה מן הספר של הוראת הפטור סבורני כי בדין מצאה ועדת הערר שקבלת עמדתה של המערערת מאיינת את זכותם של המשיבים, ואת זכויותיהם של רבים אחרים שמבקשים לבנות במקרקעין משותפים, ליהנות מהוראת הפטור.

הטענה שהוראת הפטור אינה חלה על שותפים במקרקעין, או על קבוצת רכישה ראויה אף היא להידחות אמנם פסק הדין ב-דנ"א דיבון הותיר פתח לדיון בטענה כי דין קבוצת רכישה צריך להיות שונה מדינו של יחיד, אלא שאין במקרה דנן תשתית מספקת לאבחן את שנקבע בפרשת דיבון, כגון שלא הוכח כי קיים "מארגן" לקבוצה (ר' הגדרת "קבוצת רכישה" בס' 1 לחוק המיסוי), וכגון שעדיין, וחרף הערות בתי המשפט, בוחר המחוקק שלא לצמצם את תחולת הוראת הפטור (ר' בעניין קבוצת רכישה: דנ"א דיבון פס' 31-22).

אולם, המערערת לא טענה בעניין זה, ובהעדר טיעון וטיעון בתשובה איני נדרש להכריע בסוגיה זו.  לסיכום עולה מן המקובץ כי דין הערעור להידחות והוא נדחה.

בפני ערעור על החלטת ועדת הערר פיצויים והיטל השבחה מחוז מרכז מיום 13.3.2022 בערר 8012-02-18) (להלן: ההחלטה).

בעניינינו, הרשות קיבלה את מלוא תשלום היטל ההשבחה כפי שהיא זכאית לו. המערערים לא נזוקו כיוון שהמשיבה 4 רכשה מהם את הנכס במחיר שוק שגילם בתוכו את מלוא ההשבחה והיא גם לא זכתה מההפקר גם אם לא שילמה היטל השבחה בגין ההקלה (ראה סעיף 34 בהחלטת ועדת הערר הראשונה).

...

דיון והכרעה דעתי היא כי יש לדחות את הערעור על הסף.

לאור האמור אני דוחה את הערעור.

המערערים ישלמו את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת וועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז תל - אביב מיום 8.6.23, בבל"מ הר/82125/0622 (בראשות עו"ד סילביה רביד), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר על שומה מכרעת.

עוד טענה המשיבה כי קבלת הבקשה תיפגע באנטרס ההסתמכות של המשיבה; הטעמים שהעלתה המערערת להצדקת האיחור אינם מוצדקים כלל ועיקר; סכויי הערר נמוכים ביותר, שכן היטל השבחה מחושב ביחס למועד אישור התכנית, ללא קשר לתמורת מימוש המקרקעין בפועל שהסכם שנכרת כשנתיים לאחר מכן; לאחרונה הוציאה השמאית המכריעה שומה בקשר לאותם מקרקעין בדיוק, בעיניינם של בעלי זכויות אחרים בהם, בה דחתה את טענת המערערת כי יש להביא בחשבון את הסכם המכר.

...

כיוון שלא שוכנעתי כי קיימים טעמים מיוחדים לאיחור וכי סיכוייו של ההליך נמוכים ביותר, אין הצדקה להתערבות בהחלטה.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 60,000 ₪.

בפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז מרכז גז/8013/0621 מיום 21.8.22 (ולהלן: "ההחלטה"), בעיניין חיוב היטל השבחה בסך של כ-4.8 מיליון שקלים, שדרשה המערערת ממשיבה 1, בגין בקשה להיתר בניה במקרקעין, שהם חלק מחלקה 4 בגוש 4768, וידועים גם כמגרש א' בתוכנית גז/8/17 במיתחם איזור תעשיה גזר החדש (להלן: "המקרקעין").

...

לגופו של עניין, לאחר עיון בכתבי בית הדין ושמיעת הצדדים מצאתי, שדין הערעור להידחות.

לפני סיום, ראוי להביא את תכליתם של הדברים, כפי שהובאו בפסק הדין בעניין מעונה (שם, פסקה 11): "החיוב בהיטל השבחה נשען על עקרון של צדק חלוקתי. מטרת החיוב היא שמי שהתעשר כתוצאה מפעולות תכנון של ועדה מקומית ישתף את הציבור בהתעשרותו [...] מכאן, שמקום שההשבחה נוצרה משינוי ייעוד המקרקעין שבעקבותיו על חוכר להשיב את המקרקעין למדינה, אין הצדקה לחייב את החוכר בהיטל השבחה, מכיוון שהוא לא התעשר כתוצאה מההשבחה. [...] עיון בדברי ההסבר להצעת החוק המתייחסת לנוסחו הנוכחי של סעיף 21 מחזק אף הוא את המסקנה כי תכלית הסעיף היא לפטור חוכר מתשלום היטל השבחה מקום שבו הוא אינו נהנה מן ההשבחה, שכן במצב דברים זה, נשמטת הקרקע מתחת ההצדקה לחייבו בהיטל ההשבחה (דברי ההסבר להצעת החוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999) (מס׳ 2), התשנ״ט-1998, ה"ח 230, 238)" לסיכום, מצאתי שתנאי סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה מתקיימים, ועל כן על המקרקעין, לפי מלוא הזכויות בהם, חל ההסדר של חלף היטל השבחה במקום היטל השבחה, ודין הערעור על ההחלטה לבטל את היטל ההשבחה להידחות.