ערעור על החלטת ועדת ערר לרישום התייצבות רטרואקטיבית

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר שליד לישכת התעסוקה – בלישכת ראשון לציון במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") מיום 16.3.22 בה נקבע, כי יש לדחות את ערר המערערת לרישום התייצבות רטרואקטיבית עבור התקופה מיום 8.12.21 עד 31.12.21.

...

משכך ומאחר שהמערערת לא התייצבה כפי שהתבקשה (והגם שמדובר בטעות אנוש) - אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל והגם שהתרשמתי מכנותה ומתום ליבה המוחלט של המערערת - אין מנוס מדחיית הערעור.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר שליד לישכת התעסוקה – תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 27.6.2021 בה נקבע, כי יש לדחות את ערר המערערת לרישום התייצבות רטרואקטיבית החל מחודש 5/20.

...

לאור האמור, והגם שהמערערת לא פירטה בכתב הערר טענות בנוגע למצב רפואי וגם אין ביטוי בפרוטוקול לטענות מצד המערערת בנוגע למצב רפואי, אני סבור כי שעה שעסקינן בזכות סוציאלית חשובה של תשלום דמי אבטלה, הרי שיש מקום ליתן למערערת את יומה באופן מלא ולהשיב את עניינה של המערערת לוועדת הערר על מנת שתשלים את החלטתה גם בהתייחס למצבה הרפואי הנטען של המערערת.

כאמור, ההחלטה שניתנה כעת היא החלטה הנעדרת התייחסות להיבט הרפואי כלל ולפיכך אני סבור שיש מקום להחזיר את הדיון בעניינה של המערערת לוועדת הערר ומן הראוי שבדיון המחודש שייערך יעמדו בפני הועדה כלל המסמכים הרפואיים ורק לאחר מכן תוכל הוועדה לקבל החלטה מושכלת בעניינה של המערערת.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר על מנת שתשקול מחדש את זכאותה של המערערת לקבלת דמי אבטלה רטרו (מיום 17.5.20 עד 17.5.21) וזאת בין היתר בהתייחס למצבה הרפואי של המערערת.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר שליד לישכת התעסוקה – תל אביב במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") מיום 20.7.2021 בה נקבע, כי יש לדחות את ערר המערערת לרישום התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 1.7.20 ועד 20.3.21 רקע כללי וטענות הצדדים המערערת פנתה למשיב בבקשה לאשר לה התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 3.7.20 ועד ליום 20.3.21.

...

במקרה דנן, אני סבור שהמערערת כדורשת עבודה אינה נכנסת תחת חריג זה - של ״אדם בעל קושי שפתי״ או לחילופין בעל ״חוסר היכרות עם חוק הביטוח הלאומי״.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת חולון במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") מיום 23.5.2021 בה נקבע, כי יש לדחות את ערר המערער לרישום התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021.

...

על כך, הוסיפה ונימקה ועדת הערר כי: "דורש העבודה הודה שהוא לא נרשם ללשכת התעסוקה, וגם אם זה היה בטעות ובתום לב, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית. גם תשובתו של נציג הלשכה שהוא לא יודע אם מגיע לדורש העבודה גמול, אינה מסירה את האחריות מדורש העבודה לנהוג על פי ההוראות הנ"ל." ולכן באה וקבעה כי: "עניין חוסר הידיעה של דורש העבודה בדבר חובתו להירשם בלשכת התעסוקה נדחה על ידינו בשל כך שאתרי הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מבהירים היטב את החובה להירשם בלשכת התעסוקה ולא רק בביטוח הלאומי." (ראו החלטת הוועדה, סעיף 3 לתגובת המשיב לערעור).

לאור האמור לעיל, בהינתן כי החלטת ועדת הערר היתה עניינית ולא נפל בה כל פגם, ובנסיבות בהן הוראות תקנה 179 ב.(א) לתקנות לשעת חירום, לא חלות על המערער, אין לי אלא לקבוע כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת תל אביב במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 18.5.21 את בקשת המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 11.2.21 ועד ליום 19.4.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "... בפנינו דו"ע שטוענת שנרשמה בלישכת התעסוקה ב 11.2.21 אך אין לה אישור הרשמה וגם בלישכת התעסוקה לא נקלטה אף בקשה כזו. דו"ע הגיעה ללישכת התעסוקה ב 19.4.21 וביקשה שירשמו לה רישום רטרואקטיבי. הנוהל שניכנס לתוקף ב 1.3.21 המתיר רישום רטרואקטיבי צימצם באופן ניכר את הרשום הרטרואקטיבי "ביד קלה", כפי שהיה נהוג בתקופת הקורונה ודו"ע לא הציג עילה מספקת להכנס בגדר נוהל זה. דו"ע הודתה שהיא לא נרשמה ללישכת התעסוקה וגם אם זה היה בטעות ובתו"ל, אין בידינו להעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית".

...

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת תל אביב במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 18.5.21 את בקשת המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 11.2.21 ועד ליום 19.4.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "... בפנינו דו"ע שטוענת שנרשמה בלשכת התעסוקה ב 11.2.21 אך אין לה אישור הרשמה וגם בלשכת התעסוקה לא נקלטה אף בקשה כזו. דו"ע הגיעה ללשכת התעסוקה ב 19.4.21 וביקשה שירשמו לה רישום רטרואקטיבי. הנוהל שנכנס לתוקף ב 1.3.21 המתיר רישום רטרואקטיבי צמצם באופן ניכר את הרשום הרטרואקטיבי "ביד קלה", כפי שהיה נהוג בתקופת הקורונה ודו"ע לא הציג עילה מספקת להיכנס בגדר נוהל זה. דו"ע הודתה שהיא לא נרשמה ללשכת התעסוקה וגם אם זה היה בטעות ובתו"ל, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית".

בנסיבות אלה, אני מקבל את גרסת המערערת לכך שנרשמה ביום 11.2.21 הן באתר של שירות התעסוקה והן באתר של המל"ל ואין להטיל על המערערת את "האשמה" על כך שהמערכת לא קלטה את רישומה.

כפועל יוצא מכך אני סבור שהמערערת זכאית לתשלום דמי אבטלה החל מיום 11.2.21.

סוף דבר: הערעור מתקבל.