ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק שירות התעסוקה

לפנינו ערעור על החלטה מיום 25.1.18 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סרב לעבודה אליה הופנה (להלן – הועדה).

...

המערער לא הביא כל ראיה לסתור את האמור בפרוטוקול הוועדה ודינה של טענה זו להידחות.

סיכומו של דבר, התנהלותו של המערער מצביעה על כך שיש לראות בו כמי שלא עשה מאמץ סביר בתום לב לעבוד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לפנינו ערעור על החלטה מיום 25.1.18 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סרב לעבודה אליה הופנה (להלן – הועדה).

...

] "לאחר שהוועדה עיינה וקראה את כתב הערר לרבות כל המסמכים שצורפו ע"י הצדדים ושמעה את טענות הצדדים להלן החלטתה: העורר הופנה לעבודה בחברת אוקוזון. העורר לא פנה למעסיק בטענה שחיפש עבודות שמתאימות לו יותר. אמר גם שאיננו יודעם אם העבודה המוצעת או לא. לטענת העורר הוא לא החתימו אותו על הצהרת כושר, יחד עם זאת ועדת העושר מיום 25.12.17 מדברת בעד עצמה בכל הקשור לכשירות העורר בעבודה המוצעת. לפיכך גם אם העורר לא חתם על הצהרת כושר ולא הביא מסמכים רפואיים טרם ההפניה לעבודה, אנו סבורים כי היה עליו לפנות למקום העבודה אליו הופנה ולבדוק האם אכן הוא יכול לעבוד על פי מצבו הרפואי. בנסיבות אלו יש לדחות את הערר." כיום עובד המערער כראש צוות עובדים בחברה לבניין ואחזקה[footnoteRef:8].

לטעמנו, המערער לא נהג כאדם המחפש עבודה שהרי, אם היה כזה היה פונה למעסיק אליו נשלח ובודק את דרישות המשרה המוצעת לפיכך, המערער לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי נהג כאדם המחפש עבודה.

סיכומו של דבר, התנהלותו של המערער מצביעה על כך שיש לראות בו כמי שלא עשה מאמץ סביר בתום לב לעבוד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

זאת בדומה לפסיקה הנוגעת לסרוב עבודה מטעמי דת. דיון והכרעה סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה קובע כך: "הרואה עצמו נפגע על ידי פעולת לישכת שירות התעסוקה בקשר לשליחה לעבודה, לרבות פגיעה על ידי אי-קיום הוראות סעיף 42, רשאי לערור לפני ועדת ערר שנתמנתה על ידי מועצת לישכת שירות התעסוקה". ועדת העררים אם כן מוסמכת לידון מחדש בהחלטותיו של שירות התעסוקה.

כאמור, המערער עמד על כך שאין לו קושי עיקרוני לעבוד במסעדה בשרית, כפי שהוא עבד במסעדת סבסטיאן לפני כן, אלא שהוא לא יכול לעבוד במקום בו הוא נידרש לאכול בשר – "הרושם המוטעה אשר נוצר אצל המשיבה, לפיו העורר הכשיל את קבלתו לעבודה, נובע בין היתר מכך שהעורר צימחוני (?!) וכי בעבר עבד במעדה המגישה בשר... יחד עם זאת העורר התכוון לקבל עליו כל עבודה, כפי שמחייב הדין ו/או כללי לישכת התעסוקה. יובהר ויודגש כי העורר לא עשה כל מעשה שהוא, שאף עשוי להתפרש כסירוב לעבוד, שכן העורר זקוק לעבודה". טענה דומה העלה המערער גם מול הועדה – "המעסיק לא קיבל אותי לעבודה כי הוא צריך מישהו שיטעם את המזון". בנגוד לטענותיו בעירעור, ולפני כן בועדה, טען המערער בכתב הערר שהגיש על החלטת שירות התעסוקה כי אין לכפות עליו עבודה במסעדת בשרים, אף אם לא נידרש ממנו לאכול בשר במסגרת עבודתו – "אני צימחוני ואיני אוכל חיות. עד היום כל העבודות שמוצעות לי הנן ניהול של [לא ברור] העוסקים אך ורק בסגנון הבשר – ’שוארמת הר ציון‘, ’שיפודיית איציק הגדול‘. איני יכול לנהל מקום שבו כל המזון הנו בשר ולכן נציג שירות התעסוקה בחר לציין שאני מסרב עבודה" (כתב הערר הוגש ביום 27.10.19 ע"י שירות התעסוקה.

...

כל שהמערער טען למעשה הוא שהמסמכים שהוא הציג לפני הוועדה היו צריכים להוביל אותה למסקנה שהוא לא סירב לקבל את העבודה – "ברור מדבריו של העורר ואף לא ניתן להסיק, כי העורר סירב לקבל את העבודה אצל המעסיק וכי יש לראות בהיותו צמחוני משוב סירוב" (סעיף 20 לערעור).

החלטת הוועדה בדין יסודה ואין עילה להתערב בה. סוף דבר הערעור נדחה.

ערעור לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, על החלטת ועדת ערר אשר דחתה ערר שנושאו סרוב שנירשם למערער בגין הפנייתו לחברת "מוקד אנוש בע"מ" כעובד במוקד (להלן – הועדה).

...

" לאור ההלכה הפסוקה שתוארה לעיל, דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

לא מצאנו כל יסוד לחששות שהעלה המערער לגבי הליכה ברחובות העיר כפר סבא דווקא (בשונה מכל עיר אחרת בישראל) ולא מצאנו להרחיב בעניין זה. בנוסף, על פי הדין, המעסיק חייב בתשלום הוצאות נסיעה לפי תעריף התחבורה הציבורית, רשאי לשלם עלות "חופשי חודשי" ואינו חייב להשתתף בהוצאות רכבו הפרטי של העובד.

בעניין זה נפסק (ע"ע (ארצי) 166/05 קוסייב – שירות התעסוקה, 29.5.09): "כאשר לעובד יש מגבלה רפואית מסויימת, עליו להודיע על כך לשירות התעסוקה על מנת שיבוא בפני ועדה רפואית אשר תקבע אם אמנם קיימות לו מגבלות רפואיות ואם כן מה הן". סוף דבר – הערעור נדחה.

ערעור לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, על החלטת ועדת ערר מיום 1.3.17 (להלן – הועדה), אשר דחתה ערר שנושאו סרוב שנירשם למערער בגין הפנייתו לחברת "ש. ניר הצפון" כעובד מטבח/ ניקיון.

...

לאור ההלכה הפסוקה שתוארה לעיל, דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

" סוף דבר – הערעור נדחה.