זאת בדומה לפסיקה הנוגעת לסרוב עבודה מטעמי דת.
דיון והכרעה
סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה קובע כך:
"הרואה עצמו נפגע על ידי פעולת לישכת שירות התעסוקה בקשר לשליחה לעבודה, לרבות פגיעה על ידי אי-קיום הוראות סעיף 42, רשאי לערור לפני ועדת ערר שנתמנתה על ידי מועצת לישכת שירות התעסוקה".
ועדת העררים אם כן מוסמכת לידון מחדש בהחלטותיו של שירות התעסוקה.
כאמור, המערער עמד על כך שאין לו קושי עיקרוני לעבוד במסעדה בשרית, כפי שהוא עבד במסעדת סבסטיאן לפני כן, אלא שהוא לא יכול לעבוד במקום בו הוא נידרש לאכול בשר – "הרושם המוטעה אשר נוצר אצל המשיבה, לפיו העורר הכשיל את קבלתו לעבודה, נובע בין היתר מכך שהעורר צימחוני (?!) וכי בעבר עבד במעדה המגישה בשר... יחד עם זאת העורר התכוון לקבל עליו כל עבודה, כפי שמחייב הדין ו/או כללי לישכת התעסוקה. יובהר ויודגש כי העורר לא עשה כל מעשה שהוא, שאף עשוי להתפרש כסירוב לעבוד, שכן העורר זקוק לעבודה". טענה דומה העלה המערער גם מול הועדה – "המעסיק לא קיבל אותי לעבודה כי הוא צריך מישהו שיטעם את המזון".
בנגוד לטענותיו בעירעור, ולפני כן בועדה, טען המערער בכתב הערר שהגיש על החלטת שירות התעסוקה כי אין לכפות עליו עבודה במסעדת בשרים, אף אם לא נידרש ממנו לאכול בשר במסגרת עבודתו – "אני צימחוני ואיני אוכל חיות. עד היום כל העבודות שמוצעות לי הנן ניהול של [לא ברור] העוסקים אך ורק בסגנון הבשר – ’שוארמת הר ציון‘, ’שיפודיית איציק הגדול‘. איני יכול לנהל מקום שבו כל המזון הנו בשר ולכן נציג שירות התעסוקה בחר לציין שאני מסרב עבודה" (כתב הערר הוגש ביום 27.10.19 ע"י שירות התעסוקה.
...
כל שהמערער טען למעשה הוא שהמסמכים שהוא הציג לפני הוועדה היו צריכים להוביל אותה למסקנה שהוא לא סירב לקבל את העבודה – "ברור מדבריו של העורר ואף לא ניתן להסיק, כי העורר סירב לקבל את העבודה אצל המעסיק וכי יש לראות בהיותו צמחוני משוב סירוב" (סעיף 20 לערעור).
החלטת הוועדה בדין יסודה ואין עילה להתערב בה.
סוף דבר
הערעור נדחה.