ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק פיצוי נפגעי גזזת

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן – החוק), מיום 16.1.20.

...

בהחלטת הוועדה נכתב כך – "במסמך שהתקבל מרפאה הימטולוגית בתל השומר עולה שמדובר במחלה מילופרובפארטיבית שאחד מגורמי הסיכון לתחילתה היא הקרנות, ממכתב של ד"ר קנלר אברהם, לא מפורטת דרגת וחומרת המחלה, אי לכך הוועדה למדה את המסמכים שהוצגו בפני כל הוועדות ואז הגיעה למסקנה שמדובר בלוקמיה ומאפשרת הענקת אחוזי נכות". על החלטת הוועדה מיום 21.1.19 הגיש המערער ערר, בין היתר, בנוגע לשיעור הנכות שנקבע לו בגין מחלתו.

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בפרוטוקול הוועדה, כמו גם במכלול החומר שהוגש לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור.

לסיום, ועל אף שעניין זה לא נטען על ידי המערער בערעורו אלא בתגובה שהגיש לכתב התשובה של הנתבעת, נציין כי על פי פרוטוקול הוועדה מיום 6.6.19 (עמ' 3) בטרם דנה הוועדה בעניינו היא הפנתה את תשומת ליבו של המערער לכך שהיא רשאית לבטל את אחוזי הנכות וכי הדבר עלול ליצור לו חוב למוסד לביטוח הלאומי והמערער אף חתום בצדה של אזהרה זו. לאור כל האמור, ועם כל הצער וההבנה למצבו של המערער, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת התשנ"ד – 1994 להלן – החוק) מיום 6.12.2017.

...

לפיכך, טענת המערער בנושא זה נדחית אף היא.

בהעדר נימוק כאמור, ולו המינימאלי ביותר, לא ניתן לדון בערעורו בתחום זה. יחד עם זאת, לאור הבהרת המשיבה בסעיף 5 לכתב ההגנה, כפי שצוטטה בסעיף 14 לעיל, כי אין לה התנגדות להחזיר את הדיון בעניינו של המערער בנושא חוסר שיעור באזורי הצלקות לבחינה נוספת של הוועדה מאחר והחלטת הוועדה נעדרת התייחסות לנושא זה, אני מורה על החזרת הדיון בנושא זה לוועדה, כמפורט בסיכום פסק הדין להלן.

לסיכום - נוכח האמור לעיל, הערעור בנוגע לנכות האורתופדית ולנכות בשל כאב – נדחה.

בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לערר שהוקמה לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד - 1994 [להלן גם "החוק"].

...

מדובר בהחלטה מנומקת, שהיא בתחום שיקול דעתה של הועדה הרפואית ולא הוצגה בפני כל עילה שיש בה כדי להצדיק התערבות במסקנה של הרופא הדרמטולוג לפיה למערער אין צלקת / התקרחות אשר היא תוצאה של הטיפולים בהקרנות.

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן – החוק), מיום 6.9.20.

...

בדיון שנערך בפניי ביום 8.7.20 בהליך האמור הציגה המערערת תיעוד ביקור אצל פסיכיאטר בבית חולים ברזילי מיום 7.7.20, בסיכומו נכתב כי לפי מצבה הנפשי יש רושם שתתקשה לעבור בדיקת CT. בפרוטוקול הדיון מיום 8.7.20, ניתן על ידי פסק דין כלהלן (להלן – פסק הדין המחזיר) - "1. בדיון היום, הציגה המערערת סיכום ביקור מיום 7.7.20 ממנו עולה לכאורה כי לפי מצבה הנפשי היא תתקשה לעבור בדיקת סיטי וזאת לצורך טענותיה לעניין המינגיומה. בנסיבות אלו, אני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס למסמך האמור בכל הקשור לטענות המערערת בנושא זה.

משאין חולק כי לתובעת שולם תשלום מהווה מענק חד פעמי כאמור, ובהעדר טענות בנוגע לאופן התשלום (באמצעות מענק חד פעמי) או בנוגע לגובה המענק ששולם, טענות המערערת בשאלת התשלום הרטרואקטיבי נדחות אף הן. לסיכום - הערעור נדחה.

זהו ערעורה של גב' מרים חג'אזי (להלן: "המערערת") על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת השתנ"ד-1994 (להלן: "החוק"), שקבעה ביום 18.12.19 כי למערערת נכות משוקללת בשיעור 45% החל מיום 02.03.15 לפי הפרוט כדלקמן: נכות בשיעור 15%לפי סעיף 77 נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 2 ב נכות בשיעור 10% לפי סעיף 3 ב נכות בשיעור 20% לפי סעיף 34 א 3 הועדה היתכנסה מכוח פסק דין מיום 29.07.19 בתיק גז"ז 52945-06-19 שנתן תוקף להודעת הצדדים בדבר הסכם פשרה לפיו "...לפנים משורת הדין , מסכימה המשיבה להשיב את עניינה של המערערת לבחינה מחודשת של הטענות בכתב העירעור בפני הועדה הרפואית לערר..". יש כאן השתלשלות דברים מאוד ארוכה של מערערת ילידת 1949 שהוקרנה בילדותה לקרקפת בשל גזזת והוכרה כנפגעת מכוח החוק.

...

במצב דברים זה, אינני סבור שיש מקום לחייב את המדינה בהוצאות בעיקר בשל התנהלותו של בנה של המערערת שמספר פעמים ביקש בשמה ממש ברגע האחרון לדחות את הדיון שנקבע בבית הדין מהטיעון שאמו חולה, בו בזמן שבסופו של דבר ממילא הוא זה שהתייצב לדיון ללא אימו.