ערעור על החלטת ועדת ערר לארנונה כללית הרצליה

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה כללית שליד עריית הרצליה מתאריך 8.6.16, במסגרתה נדחתה טענת המערערת ולפיה הנה זכאית לפטור מתשלום ארנונה מכוח סעיף 12(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחה") לפרק זמן של 12 חודשים, בהתייחס לחניות השייכות למערערת ברחוב החושלים 10/הסדנאות 13 בהרצליה (להלן: "הנכס") וזאת בנגוד לחיובה בארנונה בגין חניות אלה החל מיום 16.4.15 וכן כי הנה זכאית לחלופין לפטור מכוח סעיף 11.3 לצוו הארנונה בשל היות החניות פתוחות לציבור הרחב ללא תשלום.

...

טענות המשיב בפני בית המשפט כאן המשיב טען, כי יש לדחות את הערעור ולקבל החלטת ועדת הערר ככתבה וכלשונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור על שני ראשיו.

ערעור מינהלי על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית הרצליה (להלן "וועדת הערר"), על החלטתה מיום 25/1/17 בתיק ערר 32/16 אשר קבעה כי יש לסווג את הנכס נשוא הערעורכ "מוסך חניה בבית דירות". הנכס נשוא העירעור בשטח של 570 מ"ר מצוי ברח' המעלות 9 הרצליה (להלן "הנכס"), מוגדר בהיתר הבניה כקומת חניה למרות שנימצא במפלס גבוה מהקרקע ללא כל אפשרות לגישה לכלי רכב ומעולם לא שימש כחניה.

...

מנגד טוענת המשיבה כי המערער לא הצביע על חוסר סבירות קיצוני בהחלטת וועדת הערר ועל כן יש לדחות את הערעור.

מונח לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה כללית שליד עריית הרצלייה מיום 13.10.16, שבגדרה נדחו על הסף עררים מס' 141/15 ו-142/15, אשר הוגשו על ידי המערערת.

...

לפיכך, דין הערעור שלפני להידחות.

אין בטענה זו ממש; כפי שעולה מהחלטת ועדת הערר, טענה זו עמדה לנגד עיני ועדת הערר, ברם בשים לב למסקנה שאליה הגיעה ועדת הערר, היא לא מצאה לנכון להכריע בה, ובמילותיה (פסקה 15 להחלטתה): "לאור קביעות אלו, איננו נדרשים למחלוקת בין הצדדים האם שומות הארנונה השנתיות של שנים קודמות הינן סופיות וחלוטות, ולעוררת שמורה הזכות להעלות טענותיה בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת לכך, בכפוף לכל דין." הנה כי כן, גם בטענה זו של המערערת אין כל ממש.

סוף דבר החלטתה של ועדת הערר מיום 13.10.16 הינה החלטה ראויה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה.

(2) עמ"נ 10848-04-14 מנהל הארנונה של עריית הרצליה נ' הולנדיה המרכז להנדסה (11.11.14) עניינו בעירעור על קביעת החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית הרצליה בכל הנוגע לחיוב החלק היחסי בשטחים המשותפים של ביניין בעיר הרצליה מכוח סעיף 8 לצוו הארנונה של עריית הרצליה.

...

לא בלי התלבטות החלטתי שלא לעשות שימוש בהכרעה שלפני בעמדת המאסדר (אשר תומכת בעמדת המשיבה) וזאת כיוון שלא ניתנה הסכמה של העותרת לקבלת עמדה כזו.

משהחליט ב"כ היועמ"ש שלא להתייצב להליך הנוכחי, אני סבורה כי הגון יותר יהיה להכריע במחלוקת שלא על בסיס עמדת המאסדר.

תמצית טענות המשיבה: דין העתירה להידחות על הסף.

אני סבורה כי לא הוכח ששיטת החישוב שונתה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף ולגופו של עניין.

העותרת תשלם לעירייה- המשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית הרצליה מיום 25.10.2020 בעררים 163/13, 25/14, 154/14, 33/15, 4/16, 7/18, ו-76/18 (להלן: "ההחלטה"; ו"ועדת הערר" או "הועדה").

...

מבחינת לשון החוק, אני סבורה כי אף אם הלשון יכולה להכיל את הפרשנות לה טוענת המערערת וגם את הפרשנות שאותה מאמץ המשיב, הפרשנות המילולית הפשוטה, והמיידית בלשון בני אדם היא הפרשנות לה טוענת המערערת- שמחסן הוא נכס בו נעשה שימוש לאחסנה כפי שנעשה בנכס נשוא המחלוקת, וזאת אף אם מדובר בעסק של מחסן מבחינת בעליו.

למסקנה זו חיזוק ביתר הוראות סעיף 12.4 לצו הארנונה, שעניינם מבנה המשמש מחסן לחנות והרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלקה נפרדת או כחלקת משנה נפרדת, שאינו ברחוב סוקולוב; מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עסקית הנמצא בקומת מרתף או בעורף הבניין שאיננו בחזית סוקולוב, שתכליתם להבטיח שאין בנכס פעילות עסקית של מכירה ושיווק של הסחורה המאוחסנת בהם.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג "מחסנים" לפי סעיף 12.4 (א)(1) לצו הארנונה, ולפיכך העתירה מתקבלת כמבוקש.