ערעור על החלטת ועדת ערר אי כושר עבודה

הועדה לא הבהירה מדוע אינה מקבלת את המלצת פקידת השקום אשר המליצה להכיר במערער כמי שאיבד את כושר עבודתו באופן חלקי.

דיון והכרעה - בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, זכות העירעור לבית הדין על החלטות ועדה לעררים (אי כושר) מוגבלת לשאלה משפטית בלבד.

לנוכח ליקויו של המערער והמגבלות הנובעות מהם ולאור נסיבותיו האישיות שפורטו בפרוטוקול הועדה, סברה הועדה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו לעבוד והתאימה לו עבודות שלדעתה הוא יכול לעבוד בהן כגון תצפיתן חדר בקרה, עבודות אריזה, הרכבה, מיון וכיוצ"ב. אשר לטענת המערער בעיניין דוח פקידת השקום - אכן צודק המשיב כי חוות הדעת של פקידת השקום ניתנת לדרג הראשון ועל כן אין כל חובה של הועדה לנמק את החלטתה בזיקה אליה (בר"ע (ארצי) 5146-10-15 מוחמד מוקסקס נ' המוסד לביטוח לאומי (8.11.2015).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

לסיכום הבהירה פקידת השיקום כי המערער בעל עבר המעיד על דלות וחוסר יציבות תעסוקתית ובהתייחס לקשיי התפקוד שתוארו בשיחה בנוסף לחוות דעת רופאי הקהילה המופיעים בתיק המערער יתקשה הוא להשתלב בהיקף משרה מלא בשוק החופשי לפרנסתו וציינה עבודות בלתי מקצועיות שאינן דורשות הכשרה בהיקף משרה חלקי.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין הערעור להתקבל.

לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 9.8.23 אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

המערער הגיש ערר על החלטה זו, וביום 9.8.23 היתכנסה הועדה, דחתה את הערר וקבעה כדלקמן: "בן 52 הועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי לפיו בגין מחלת לב נקבעו 30% סוכרת ונוירופתיה סוכרתית 20% לכל ליקוי עמ"ש מותני ברך ימין הפרעה בהטלת שתן 10% לכל ליקוי צואר 5% סחייכ 69% נכות רפואית משוקללת, מסמכים רפואיים דוח שקום ורופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העורר ועו"ד. מדובר בעורר צעיר יחסית השכלה נמוכה ללא הכשרה מקצועית מוגבל במאמץ דחק ולחץ נידרש לסדר יום קבוע עם נגישות לשירותים אולם הועדה מקבלת החלטת דרג קודם לפיה לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר. יכול לעבוד כשומר לא חמוש מבקר קבלות ביציאה ממרכול עבודות מפעליות בישיבה ליד שולחן וכדומה.

כך נכתב: "לאור מכלול מגבלותיו וניסיון תעסוקתי עקרי שאינו מתאים למצבו התיפקודי קיים צימצום בטווח העיסוקים המתאימים עבורו, וזה מוגבל לעבודות חלקיות, פשוטות שאינו כרוכות במאמצים לרבות שומר בלובי ללא נשק ומשגיח באתרי עבודה ללא צורך בניידות רבה. לאור האמור לעיל, מומלץ לראותו כמי שאיבד את כושר הישתכרותו בשיעור של 65% לצמיתות". נוסף על האמור לעיל, נכותו הרפואית של המערער היא בשיעור של 69% ובהתאם לדין זוהי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר אובייקטיבית (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.04)).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

לאור האמור, הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים – אי כושר (נכות כללית) מיום 15/03/2023, בה נקבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר, החל מיום 04/12/2021 (להלן: "הועדה") רקע - המערער, יליד 1977, הגיש למשיב תביעה לקיצבת נכות כללית.

חוזר אגף גמלאות מיום 14/02/2013 אמור להנחות את הועדה כיצד לפעול, ולפיו לכישוריו האישיים של המערער וליכולתו לחזור לעבודתו הקודמת משמעות רבה בהחלטה לעניין גובה כושר ההישתכרות.

עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי "מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית...". שאלת הקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר, בצלה של הילכת מוהרה הנ"ל, נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה.

...

אולם, הוועדה הגיעה למסקנה כי הפחתה זו אינה מגיעה לכדי 50% ויותר.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה מנומקת וברורה ואיני סבורה כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתקיים דיון נוסף.

מכאן, הערעור נדחה.

דיון והכרעה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, זכות העירעור לבית הדין על החלטות ועדה לעררים (אי כושר) מוגבלת לשאלה משפטית בלבד.

" עיון בהחלטת הועדה מעלה כי זו התייחסה לליקויים הרפואיים מהם סובל המערער ולהשפעתם על כושר עבודתו.

...

בשל האמור, הואיל והשוני בין ההמלצה להחלטת הוועדה הוא במסקנה הסופית בלבד ומאחר שהמדובר בקביעה מקצועית, הרי שהוועדה אינה חייבת לקבל את המלצת פקידת השיקום, ודי בכך שהיא עיינה בה (בר"ע (ארצי) 9366-01-21 אלי אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי (17.01.21)).

בשל כל האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי ביחס להיעדר התייחסות במסגרת החלטת הוועדה לטנטון בלבד.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית את קביעתה בעניין דרגת אי הכושר, תוך התייחסות לכך שנוסף על הליקויים שפורטו בהחלטתה, למערער נכות בשיעור 10% בגין טנטון.

מבוא – לפני ערעור על החלטת ועדת ערר אי-כושר מיום 7.5.2023 (להלן: "הוועדה") שהיתכנסה מכוח פסק דין מחזיר (להלן: "פסק הדין"), ושבה וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

כך נימקה הוועדה את החלטתה (הטעויות במקור): "הוועדה עיינה בשנית בתיק, וכן בפסק הדין מיום 6.3.23. הוועדה שמעה את התובע ובאי כוחו. התובע ניכנס לחדר הוועדה בתמיכת מקל נקודה בהליכה מאומצת. בזמן ישיבה – ישב באלכסון בכסא וביצע שנויי תנוחה קלים בעת הריאיון. קימה מישיבה לעמידה מתמיכת מקל מעבר שלא מאפשר הסבר אורטופדי/נורולוגי עם הליכה מאומצת בתמיכת מקל. בתצפת בהמשך הליכתו, נתמך במקל, הליכה יציבה משוחררת לחלוטין. יד שמאל דבוקה לגוף. בעת הריאיון התובע הסביר לגבי הסירטון שצולם בחקירה סמויה – התובע טען שכל מה שהוועדה ראתה זה לאחר שאיבד כוחות וכדי להוכיח שאין לו מיגבלה פיזית. מטופל על ידי קנאבס רפואי באידוי ומס' מקלחות ביום שמקלות על כאבו לדבריו. מטופל בפיזיו במשך שנתיים, לא פנה למחלקת שקום מאחר ולטענתו אינו מסוגל לעבוד בשוק הפתוח. בעיון חוזר בפרוטוקולים הרפואיים שבתיק, וכן במסמכים שנמסרו היום לוועדה. הוועדה מציינת כי בוועדה מ 3.10.20 הכירה בו לראשונה בפיברו ולגבי חו"ד כושר עבודה צויין כי מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי באשר חו"ד ד"ר בוסקילה, הוועדה עינה בחו"ד מיום 10.08.20 וכן ד"ר מזור לאוניד מ24.4.23 . לדעת הוועדה בהתייחס למכלול הליקויים, חומרתם שלובם והשפעתם המצטברת על כושרו לעבוד בשוק הפתוח ובהתרשמות בהופעתו היום בוועדה, לדעת הוועדה התובע מסוגל לעבוד בעבודות פשוטות , עבודה שלא מצריכה מאמץ גופני, הליכה ועמידה ממושכת. בנוסף יכול לעבוד כתצפיתן חדר בקרה, מענה טלפוני, פקיד מודיעין בבנין משרדים . הוועדה דוחה את העירעור וסבורה כי לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר. הוועדה מציינת כי בהחלטה התייחסה גם לגילו, השכלתו ועברו התעסוקתי לפי הילכת מוהרה . כמו כן, הוועדה עיינה בחוו"ד עו"ס ובהמלצתו לחוו"ד כושר בשיעור 65% , ואינה מקבלת את המלצתה. הערר נדחה." על החלטה זו הוגש העירעור שלפני.

...

כך נימקה הועדה את החלטתה (הטעויות במקור): "הועדה עיינה בשנית בתיק, וכן בפסק הדין מיום 6.3.23. הועדה שמעה את התובע ובאי כוחו. התובע נכנס לחדר הועדה בתמיכת מקל נקודה בהליכה מאומצת. בזמן ישיבה – ישב באלכסון בכיסא וביצע שינויי תנוחה קלים בעת הריאיון. קימה מישיבה לעמידה מתמיכת מקל מעבר שלא מאפשר הסבר אורטופדי/נוירולוגי עם הליכה מאומצת בתמיכת מקל. בתצפת בהמשך הליכתו, נתמך במקל, הליכה יציבה משוחררת לחלוטין. יד שמאל דבוקה לגוף. בעת הריאיון התובע הסביר לגבי הסרטון שצולם בחקירה סמויה – התובע טען שכל מה שהועדה ראתה זה לאחר שאיבד כוחות וכדי להוכיח שאין לו מגבלה פיזית. מטופל על ידי קנאבס רפואי באידוי ומס' מקלחות ביום שמקלות על כאבו לדבריו. מטופל בפיזיו במשך שנתיים, לא פנה למחלקת שיקום מאחר ולטענתו אינו מסוגל לעבוד בשוק הפתוח. בעיון חוזר בפרוטוקולים הרפואיים שבתיק, וכן במסמכים שנמסרו היום לועדה. הועדה מציינת כי בועדה מ 3.10.20 הכירה בו לראשונה בפיברו ולגבי חו"ד כושר עבודה צויין כי מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי באשר חו"ד ד"ר בוסקילה, הועדה עינה בחו"ד מיום 10.08.20 וכן ד"ר מזור לאוניד מ24.4.23 . לדעת הועדה בהתייחס למכלול הליקויים, חומרתם שילובם והשפעתם המצטברת על כושרו לעבוד בשוק הפתוח ובהתרשמות בהופעתו היום בועדה, לדעת הועדה התובע מסוגל לעבוד בעבודות פשוטות , עבודה שלא מצריכה מאמץ גופני, הליכה ועמידה ממושכת. בנוסף יכול לעבוד כתצפיתן חדר בקרה, מענה טלפוני, פקיד מודיעין בבנין משרדים . הועדה דוחה את הערעור וסבורה כי לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר. הועדה מציינת כי בהחלטה התייחסה גם לגילו, השכלתו ועברו התעסוקתי לפי הלכת מוהרה . כמו כן, הועדה עיינה בחוו"ד עו"ס ובהמלצתו לחוו"ד כושר בשיעור 65% , ואינה מקבלת את המלצתה. הערר נדחה." על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור המקובץ לעיל, ובשים לב לכך שהועדה התכנסה בפעם השלישית באותו ההרכב, והיות שהועדה שוב לא יישמה את הוראות פסק הדין, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים (אי-כושר) בהרכב אחר.

לסיכום – דין הערעור להתקבל.