ערעור על החלטת ועדת ערר אי כושר בדבר דרגת אי כושר יציבה

ועדה רפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 7.11.18 קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 47%, מיום 1.4.17 בגין ליקויים אלה: נוירופתיה - 10% לפי פירט ליקוי 29(6)(א-ב); סרטן שד בהפוגה לאחר כריתה חלקית - 15% לפי פריט ליקוי 28(5)(III); הפרעת היסתגלות - 30% לפי פריט ליקוי 34(ב)(4); פיברומיאלגיה - 0% לפי פריט ליקוי 35(1)(א); אין נכות נוירולוגית.

עוד נטען, כי הלכה פסוקה היא, כי "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו י"ע הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי הכושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית" (עב"ל (ארצי) 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.04, להלן: "הילכת מוהרה").

הועדה התייחסה לנקודת המוצא והבהירה, כי לשיטתה אין נכותה הרפואית של המערערת בשיעור 47% משקפת נכותה התפקודית; ממילא עיקרון "נקודת המוצא" לא מיתקיים בעיניינה של המערערת שכן דרגת הנכות הרפואית לא חוצה את סף 50% הנידרש ככל שנוגע הדבר לדרגת אי כושר.

דיון והכרעה בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 בית דין זה מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

...

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות משאין בנימוקיו הצבעה על פגם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

ואוסיף, כי החלטת הוועדה נתמכת בחוות דעת העובדת הסוציאלית בעניין כושר השתכרות מיום 26.6.18 (הוגשה לתיק ביום 2.7.19), אשר לאחר שיחה עם המערערת הגיעה למסקנה דומה, לפיה יש לראות במערערת כמי שלא איבדה מכושרה להשתכר.

סוף דבר על יסוד האמור ומשלא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה – דין הערעור להידחות.

במעמד הדיון בעירעור הוסיף המערער וטען, כי הועדה דנה באופן כולל בנכויות הן האורתופדיות והן הפנימיות והגבילה את כושר המערער לעבודה שאינה דורשת מאמץ, זאת מבלי לידון בהשפעת כל ליקוי וליקוי בנפרד על כושר ההישתכרות והחלטת הועדה אינה מנומקת; הועדה לא הסבירה מדוע אינה מקבלת את המלצת פקיד השקום בדבר קיומה של דרגת אי כושר חלקית; באשר לדום נשימה בשינה – הועדה סומכת קביעתה על כך שהמערער עתיד לקבל מכשיר סיפאפ ובכך לסייע לו לשינה רגועה ויציבה, נימוק שאינו סביר כלל; באשר לנכות בגין עמוד שידרה מותני – קיימת תקופה זמנית בה נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% בגין עמוד שידרה מותני והועדה כלל לא התייחסה להשפעת הליקוי בתקופה זו על כושר הישתכרות המערער.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד.

...

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

" מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שהובא בפני וכן לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

מקובלת עליי טענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה ומצדיקה התערבות.

כאמור, הוועדה הגיעה למסקנה שונה והפנתה בהחלטתה למסקנותיה כנימוק לשלילת מסקנות המומחה מטעם המערער ולא מצאתי פגם משפטי בפעולת הוועדה או בהחלטתה בהקשר זה. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – הערעור מתקבל.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 15.5.19 אשר קבעה, כי המערער איבד 65% מכושר הישתכרותו החל מיום 1.1.18 (להלן – הועדה).

למערער נקבעה נכות רפואית משוקללת זמנית בשיעורים שונים מיום 1.1.18 עד ליום 16.1.19 ונכות יציבה מיום 17.1.19 בשיעור 66%.

החלטתה האמורה של הועדה בדבר דרגת אי הכושר היא מושא הליך זה. על פי מכתב שצורף לכתב העירעור, החלטת הועדה בעיניין דרגת אי הכושר נשלחה למערער ביום 21.5.19 וצוין בה כי ניתן להשיג על ההחלטה בנושא חוק בלבד בתוך 60 ימים.

...

נוכח מועד הגשת הערעור, נטען על ידי המשיב, כי יש לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות.

טענות המשיב יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות.

עם זאת, בחינה לגופו של עניין מלמדת כי דין הערעור להידחות וזאת כמפורט להלן.

הטענה, כי נפל פגם משפטי בהיעדר התייחסות לקביעת חברת הביטוח דינה להידחות.

סוף דבר - משלא הצביע המערער על טעות משפטית בהחלטה, נדחה הערעור.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 5.12.19 אשר קבעה, כי המערער איבד 65% מכושר הישתכרותו החל מיום 1.3.18 (להלן – הועדה).

החלטתה האמורה של הועדה בדבר דרגת אי הכושר היא מושא הליך זה. על פי מכתב שצורף לכתב העירעור, החלטת הועדה בעיניין דרגת אי הכושר נשלחה למערער ביום 15.12.19 וצוין בה כי ניתן להשיג על ההחלטה בנושא חוק בלבד בתוך 60 ימים.

בשים לב לכך שדרגת הנכות הרפואית היציבה היא בשיעור 76% ובהיתחשב בכך שנתוניו האישיים של המערער על פני הדברים לכאורה פועלים לרעה, היה על הועדה להסביר באופן מנומק יותר מדוע מצאה, כי דרגת אי הכושר נמוכה מדרגת הנכות הרפואית.

...

נטען על ידי המשיב, כי יש לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות.

טענות המשיב יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות שכן מצב החירום החל לאחר חלוף 60 ימים ממכתב הדחייה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, מצאתי כי יש לקבל את הערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

בהתחשב במועד הפנייה לסיוע המשפטי ולעובדה, כי הערעור הוגש כחודש לאחר הפנייה לסיוע המשפטי אני סבורה, כי בכל הנוגע לתקופה בה טופל העניין בלשכת הסיוע המשפטי עד להגשת הערעור קיים טעם מיוחד להארכת מועד.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש את דרגת אי הכושר המתאימה למצבו, וזאת תוך מתן הסבר כיצד כל ליקוי משפיע על כושר העבודה, לרבות השפעת מכלול הליקויים, וכן השפעת הנתונים האישיים.

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 23.12.20, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר לעבוד בשיעור 65% מיום 1.11.20 (להלן: הועדה).

לאור האמור לעיל, מומלץ על אי כושר חלקי ויציב בשיעור של 65%".

אף מקובלת עלי טענת המשיב, כי החלטת הועדה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה שלפיה דרגת הנכות הרפואית משקפת בעקרו של דבר דרגת אי כושר לעבוד, שכן למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 60% ודרגת אי כושר בשיעור 65%.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

על יסוד מכלול הנתונים האמורים הגיעה הוועדה למסקנה שהמערער מסוגל להשתלב בהיקף עבודה חלקי בעבודות פשוטות שאינן דורשות הכשרה מקצועית או ניסיון קודם, ליד שולחן, כגון עבודות מיון, אריזה והרכבה.

אף מקובלת עלי טענת המשיב, כי החלטת הוועדה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה שלפיה דרגת הנכות הרפואית משקפת בעיקרו של דבר דרגת אי כושר לעבוד, שכן למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 60% ודרגת אי כושר בשיעור 65%.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.