ערעור על החלטת ועדת משמעת רוקחים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8169/20 ע"פ 8447/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערער בע"פ 8169/20: חיים שלום המערער בע"פ 8447/20: דביר גיורא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 20.10.2020 בת"פ 58477-09-19 שניתן על ידי כבוד השופט י' לוי בשם המערער בע"פ 8169/20: עו"ד בן ציון קבלר בשם המערער בע"פ 8447/20: עו"ד יפית וייסבוך בשם המשיבה בע"פ 8169/20 וע"פ 8447/20: עו"ד אלעד אשכנזי; עו"ד טל פרג'ון; עו"ד ליאור אחרק ][]פסק-דין

יתרה מכך, על פי נתונים שהציגה המשיבה בדיון, לא ידוע על מקרה קודם שבו ועדת משמעת שללה רישיון רוקחות.

ת אשר על כן, הוחלט כאמור בחוות דעתו של המשנה לנשיאה נ' הנדל ואליה הצטרפה השופטת ע' ברון כנגד דעתו החולקת של השופט י' אלרון.

...

משכך, אני סבור כי שיקולי הענישה וההרתעה הרחבים במקרה דנן, וכן הפגיעה באינטרס הציבורי, אינם תומכים באי הרשעה.

משכך, לו תישמע דעתי, דין שני הערעורים להידחות.

סופו של דבר, כאמור, אני מסכימה עם חברי המשנה לנשיאה שיש לבטל את ההרשעה של כל אחד משני המערערים.

בעפ"ג (מרכז) 12105-01-13 מסיקה נגד מדינת ישראל (25/11/12) דחה בית המשפט המחוזי ערעור על עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים שהוטל על נאשם, נעדר עבר, בגין 8 אישומים של גניבה ושימוש בכרטיסי חיוב שהתפרשו על פני כשנה.

במועד הדיון הציג ב"כ הנאשם את החלטת ועדת המשמעת מיום 12/09/21, לפיה הוחלט להתלות את רישיונו של הנאשם למשך 6 חודשים (נ/2).

כמו כן, סעיף 56טז לפקודת הרוקחים קובע כי לוועדת משמעת שמצאה שנקבל עבר עבירת משמעת, כגון שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק במקצוע או בעבירה כאמור שיש לה השלכה על עסוקו - רשאית לנקוט כנגדו באחד או יותר מאמצעים הבאים: "(1) התראה;

...

לאור המפורט לעיל, באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב להערכת המסוכנות הנמוכה, אך אף בשים לב לעובדה כי בהיעדר מוטיבציה מצד הנאשם הוא לא שולב בכל הליך טיפולי, ובהתחשב בנסיבות ביצוען החמורות של העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין – שוכנעתי כי לא ניתן להסתפק בהמלצת שירות המבחן, אך כי ניתן להסתפק בהטלת מאסר קצר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

על אף שמדובר בעבירות אשר ביסודן מניע כלכלי, אני סבורה כי במקרה זה ניתן להימנע מהטלת קנס ולהסתפק בהטלת התחייבות משמעותית, וזאת לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, כפי שהוצג, והעובדה כי השיב את הסכום שנגנב למעסיק, כפי שעולה מנ/1.

כך, ברע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מ"י (24.3.2019), בעיניינו של מבקש אשר טען כי "ככל הנראה" לא יחודש רישיון התיווך שלו, או כי עיון במירשם הפלילי עשוי להוביל לכך שלא תנתן לו הרשאה לעיסוק כמדביר, ונפסק: "... אני סבור כי גם אם עלולה להפגע יכולתו של המבקש לשמש מתווך או מדביר, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים הטעון רשוי, מן הראוי כי הדבר יהיה גלוי בפני גורמי הרשוי המוסמכים בעיניין (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, בפיסקה 9 (21.10.2018))". ברע"פ 5478/19 נטע לוין נ' מ"י (25.8.2019) נפסק, בעיניינה של מפקדת בצה"ל, כי יש להשאיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך, ונפסק: "... מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך". ביחס להותרת שיקול הדעת לגופים הרלבאנטיים, ר' פסיקה נוספת במקרים של רופא, רוקח וכבאי, בה קביעות כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך - רע"פ 5100/14 ד"ר אחמד מסארוה נ' מ"י (28.7.2014), בו נדחתה בקשת רשות ערעור של רופא אשר הורשע בעבירה של תקיפה סתם ונקבע כי "צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בסוגיה זו לועדת המשמעת, אשר תעשה כחוכמתה"; רע"פ 654/13 פאדי אבו בכר נ' מ"י (26.2.2013) בו נדחתה בקשת רשות ערעור של רוקח נפסק כי "שיקוליו של הגורם המקצועי, בהקשר זה, אינם זהים לשיקולי בית המשפט, בבואו להרשיע נאשם שאשמתו הוכחה מעל לספק סביר"; רע"פ 5861/11 יצחק **** נ' מ"י (18.8.2011) בו הורשע המבקש, כבאי בעיסוקו, נקבע כי קיים סיכוי גבוה לפיטורים, אך חזקה על המבקש שיביא את דברי בית המשפט ביחס העומד לזכותו לרבות המלצות ותפקוד "והועדה תשקול כאשר תשקול ולה שיקול הדעת". בעפ"ג (מחוזי - חי') 921-02-15 פלוני נ' מ"י (30.4.2015) נדחה ערעור על הרשעה בעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות של בת זוג.

סבורני כי במקרה זה, גם כן ביתר שאת, נכון הוא הצורך להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך, אשר יחליט על העסקתה בחינוך, כאשר המערערת ביצעה עבירת סמים חמורה, של החזקת 1.3 ק"ג סם מסוכן מסוג קאנבוס, שלא לצריכה עצמית, בנסיבות המעידות בבירור, הן לאור המשקל והן לאור החלוקה לשקיות, כי הסם מיועד להפצה, וכי הנה חלק משרשרת ההפצה.

...

בהתחשב במעשה העבירה, תוצאה של אי הרשעה, אפילו בנסיבותיה המיוחדות של המערערת ואף בשים לב לנזק הנטען, תביא לפגיעה בשיקולי הענישה ובמיוחד לפגיעה בעיקרון הרתעת הרבים וכן בפגיעה בעיקרון השוויון ביחס לנאשמים המורשעים בעבירה דומה (הנדונים למאסר ממושך בפועל, מאחורי סורג ובריח).

לפיכך במקרה זה, נוכח סוג העבירה אותה ביצעה המערערת, חומרתה ונסיבותיה, וגם בהתחשב בטעמי השיקום התומכים בבחינת אפשרות לביטול ההרשעה, עדיין מתקבלת המסקנה כי יהיה בוויתור על ההרשעה כדי להביא לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה האחרים ובהם בעקרון ההרתעה ובעקרון השוויון.

על כן, גם בכל הנוגע למערערת ראוי שלא להתערב בפסיקתו של בית המשפט קמא אשר בחן את הדברים ומצא שלא לבטל ההרשעה, ויש לדחות את הערעור.

ערעור על החלטת וועדת המשמעת שהוקמה מכח סעיף 56ב לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א - 1981 (עוה"ד י' חיות, מגר' מ' אבו פול, מגר' ח' שור) (להלן - "הפקודה" ו - "הועדה") מיום 20.3.23 (להלן - "ההחלטה"), בה הורתה על התליית רישיון המערער לעסוק במקצוע רוקחות למשך תשעה חודשים.

...

המשיבה אף דוחה את טענות המערער בדבר כפיפות כביכול של ההליך המשמעתי להליך הפלילי, באופן המונע מהוועדה להשית על המערער אמצעי משמעת הפוגע בפרנסתו, מקום בו בהליך הפלילי מצא בית המשפט שלום שלא להרשיעו, בין היתר בכדי לא לפגוע בפרנסתו.

אזי נגזרה על המורשעים בנסיבות דומות התליית רישיון לפרקי זמן של בין שלושה לבין ששה חודשים (החלטה 8/15 מיום 28.5.15 בעניין סליאמה ואלשוויכי; עש"א (מחוזי י-ם) 15879-06-13 מזרחי נ' המשנה למנכ"ל משרד הבריאות (6.10.2013), המלצה מיום 28.4.13 בעניין רביב, המלצה מיום 4.3.18 בעניין רבייב).

בשים לב לכך שנסיבות המקרה דנן אינן חריגות באופן ניכר, בין לחומרא ובין לקולא - ביחס למקרים הנזכרים לעיל, בהם נקבעה התליית רישיון למשך פרק זמן שבין שלושה חודשים לבין ששה חודשים - סבורני, כי יש להעמיד את משך תקופת התליית רישיון המערער על פרק זמן של ארבעה וחצי חודשים בלבד.

אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו, באופן בו רישיון המערער לעסוק במקצוע הרוקחות יותלה לפרק זמן של ארבעה וחצי חודשים, וזאת החל מיום 1.10.23.

ועדת הערר (להלן – הועדה) דחתה את ערר המערערת על החלטת הממונה על העיצומים הכספיים (להלן – הממונה) מיום 13.1.2022 בה קבעה הממונה כי אין מקום לידון בבקשת המערערת להפחתה וצמצום העיצום שהוטל עליה אולם אפשרה לה, לפנים משורת הדין להגיש מסמכים לצורך בחינת הפחתה על פי עילת ההפחתה הקבועה בתקנה 1א לתקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (הפחתה של העיצום הכספי), תשע"ב -2012 (להלן- תקנות ההפחתה)- היתחשבות במחזור עיסקאות.

  סעיף 18 לחוק מסדיר את נושא הגשת הערר על החלטת הממונה וקובע: "מעסיק או מזמין שירות רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה שניתנה בעיניינו לפי סעיף 7 או לפי סעיף 15(ג), לפני ועדת ערר כאמור בסעיף 19, בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו; ועדת הערר רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים". בעיניין בית מרקחת מסדה קבע השופט ר' פוליאק כי "ועדת הערר היא "גורם מינהלי" ולא שפוטי ועל כן סמכותה לא מצומצמת להעברת ביקורת שיפוטית בלבד על החלטת הממונה, אלא תפקידה היא לבחון מחדש (DE NOVO) את התיק לגופו ואף לשים את שיקול דעתה במקום שיקול דעתו של הממונה" (ההדגשה אינה במקור- צ"פ וכן ראו גם ההפניות שם).

ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט א' שטיין בבר"ש 2388/22 יעקב שאהין נ' עירית חיפה (אר"ש 17.7.2022), בו נדונה שאלת הקף ההתערבות של בית המשפט המחוזי בהחלטות בית הדין למשמעת, הנחשב גם הוא לטריבונל מקצועי.

...

איני מקבל טענה זו שעה שהממונה לא ערערה על החלטת הוועדה.

לאור כל שפורט לעיל, הגעתי אפוא למסקנה כי בחינת בקשת המערערת להפחתת העיצום או צמצומו לא מוצתה כאמור, ועל כן יש להשיב את התיק בפני ועדת הערר שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, לפי סמכותה, למסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

סוף דבר התיק יוחזר לוועדה כדי שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, על פי סמכותה, ועל פי המסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.