ערעור על החלטת ועדת מומחים לפי חוק לפיצוי נפגע גזזת

המערער מבקש כי ביה"ד יורה על השבת ענינו לדיון בפני ועדת המומחים לפי חוק פיצוי לנפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (להלן- החוק) זאת מאחר שלטעמו נפל פגם משפטי בהחלטתה בעיניינו מיום 10.12.19 (להלן- ההחלטה , הועדה).

ביה"ד לא יחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הועדה; בית הדין יבחן האם נפלו פגמים חמורים בהחלטת הועדה המצדיקים ביטולה או השבת הדיון לועדה, האם שקלה החלטתה באופן עינייני בתום לב ובסבירות, והאם ההחלטה מנומקת; קביעות הועדה בענין דכאן מבוססות כדבעי על התשתית העובדתית שמסר המערער לפניה- זו אינה מקימה קשר סיבתי בין הטיפולים שקבל לבין הכנות משפחתו לעליה לארץ ועל כן אין צורך להידרש לבחינות או בדיקות נוספות; המערער בתביעתו כלל לא ציין מיהם הגורמים שבצעו טפולי ההקרנה ; הטענות ביחס לרקע ההיסטורי שהועלו בעירעור לא הועלו בפני הועדה ועל כן אין מקום לקבלת חוו"ד מייעצת; המסמכים שצירף המערער לערעורו בקשר לכך לא תומכים בטיעוניו- חלקם בלתי רלבאנטיים וחלקם האחר אינו קושר בכל דרך שהיא בין הנטען בהם לבין המערער; המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לא לענין הזיקה בין הטפולים לבין כוונות עליה ולא לכך שהטיפולים בוצעו מטעם המדינה ועל כן לא נפלה טעות המצדיקה היתערבות בית הדין; המערער השתהה מאד בהגשת ערעור זה (למעלה מ5.5 חודשים מאז קיבל ההחלטה) יש בכך כדי משום פעולה בנגוד לחובת תום הלב החלה על מערערים לפנות בתוך זמן סביר.

...

הכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה איפוא.

לפניי ערעור על החלטת ועדת המומחים מיום 23.06.2020 (להלן: "הועדה") אשר קבעה כי היא מותירה על כנה את החלטתה הקודמת לדחיית בקשתה של המערערת להכיר בה כנפגעת לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן: "החוק").

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ואפרט טעמיי להלן.

נוכח כל האמור לעיל, יוחזר עניינה של המערערת לוועדת המומחים אליה תזומן המערערת ואשר מסקנותיה ינומקו כנדרש, תוך התייחסות לכל אותן הנקודות שפורטו בפסק הדין המחזיר (חוות דעת הדרמטולוג, חוות דעתו של ד"ר בן שטרית ומחלת המנינגיומה ממנה סובלת המערערת).

המשיבה תשלם למערערת סכום של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאותו המועד עד לתשלום בפועל.

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור; גז"ז 16542-07-20) במסגרתו נדחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (גזזת) מתאריך 31.12.2019 (להלן- הועדה).

על קביעה זו הגישה המבקשת מספר ערעורים שהתקבלו באופן זה שעניינה הוחזר לועדה לצורך אפיון המחלה ולדיון בשאלה האם מדובר בסוג של מחלת הלוקמיה, הנכללת בפרט ג' שבתוספת לחוק; לצורך דיון בחוות דעת של המומחים שהונחו בפני הועדה; ולאחר מכן - לצורך עיון בתעוד רפואי נוסף התומך, לגישת המבקשת, בטענותיה לפיהן מחלתה התפרצה בצואר, ועל כן יש להכיר בה כמחלה הנכללת בפרט א' שבתוספת לחוק – "כל שאת ממאירה ראשונית באיזור הראש והצוואר". בעקבות הליכים אלה, ומשקבעה הועדה כי מחלת המבקשת אינה נכללת בתוספת, הגישה המבקשת ערעור שישי במספר (גז"ז 35423-03-19).

בתאריך 21.5.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה: "...עניינה של המערערת יוחזר לדיון חוזר בפני הועדה הרפואית לערר לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994, אשר תיתן דעתה לשאלה האם יש בחומר הרפואי החדש שהומצא על ידי התובעת כדי לתרום להכרעה בסוגיה הקשר הסיבתי בין מחלת המערערת לבין טפול במחלת הגזזת ..." (להלן - פסק הדין המחזיר) ביום 31.12.2019, היתכנסה הועדה מכוח פסק הדין המחזיר וקבעה כך: "בדיון שנערך בתאריך 28/8/2018, על פי הסכם פשרה שהיתקבל בביה"ד, נדונה השאלה האם מחלת המערערת (מקרוגלובולינמיה ע"ש ולדנשטרום) התפרצה בצואר ובעקבות כך האם יש מקום להכיר במחלה במקרה זה ככלולה בחוק.

...

באשר לטענת המבקשת כי המחלה מאופיינת כמחלה במוח העצם, ומשכך קיימת גם בצוואר ובראש ויש להכיר במחלתה, דין הטענה להידחות.

בנסיבות אלו אין מנוס מדחיית הבקשה.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נימצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או היתעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, 28/04/99).

הדברים נפסקו, אמנם, באשר לועדה הרפואית לעררים לפי החוק לפצוי נפגעי הגזזת - תשנ"ד -1994, ואולם, יפים הם אף לעניינו.

זאת בפרט משעה שסיכומי הביקור אצל שני מומחים לראומטולוגיה ורפואה פנימית, ד"ר אבו שקרה וד"ר טנאי מאותה התקופה, עמדו בפני הוועדה, והיא התייחסה אליהם בנימוקיה.

...

מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות.

נוכח כל האמור, ובפרט משעה שהחלטת הועדה מושא הליך זה עניינה בנכות זמנית, סבורני כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה את התערבות בית הדין.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדת המומחים לפי החוק לפצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן גם – החוק או החוק לפצוי נפגעי הגזזת) מיום 21.1.11.

...

מנגד טענה המשיבה, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת שיהוי והתיישנות.

לבסוף ייאמר, כי אף לו הייתי מוצאת כי דין הערעור להתקבל, הרי שהסעד המרבי אותו מוסמך היה בית הדין ליתן, הוא להשיב את עניינו של המנוח לוועדה, על מנת שתדון בעניינו בשנית על סמך החומר שהונח בפניה במועד מתן ההחלטה מיום 21.1.11, ולא לקבוע בעצמו כי המערער הוא נפגע גזזת, או לקבוע את גובה הפיצוי לו הוא זכאי, כמבוקש על ידי המערערת .

בשולי הדברים ייאמר, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

סוף דבר הערעור נדחה.