ערעור על החלטת ועדת לעררים לגבי אובדן כושר השתכרות

זהו ערעור על החלטת ועדת ערר-אי כושר מיום 21.7.21 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער איבד 65% מכושר הישתכרותו, החל מיום 1.10.20 (להלן: "ההחלטה").

עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 21.7.21, על מנת שתעיין בפרוטוקול הועדה הרפואית לעניין מוגבלות בניידות מיום 24.6.21 ותבחן האם יש באמור בו כדי לשנות מקביעתה בעיניין כושר הישתכרות המערער.

...

" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה ועת למערער נקבעה כאמור נכות רפואית בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים לרבות "כלי דם" כלשון הוועדה (סעיף 12 לאבחון הרפואי מיום 21.1.21) מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעניין מוגבלות בניידות מיום 24.6.21 ותבחן האם יש באמור בו כדי לשנות מקביעתה בעניין כושר השתכרות המערער.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים בעיניין (אי כושר) מיום 28.10.20 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושר הישתכרותו, החל מיום 19.2.19 (להלן: "ההחלטה").

" הועדה קבעה, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להישתכר ונימקה החלטתה בזו הלשון: "בהופעתו בפני הועדה, התובע טוען לאי כושר עבודה מלא כמפורט בסעיף 3 דלעיל.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר דנה בהשפעת הליקויים הלא מנופים על כושר השתכרות המערער והטענות בערעור מופנות כנגד שיקול דעתה המקצועי.

" מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן; למערער נקבעה כאמור נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 68%, החל מיום 1.1.20.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 19.5.21 אשר קבעה כי המערערת איבדה 65% מכושר עבודתה (להלן – הועדה).

עוד יש לציין כי בנגוד לטענת המערערת לא קיימת המלצת רופא תעסוקה לגבי אבדן כושר עבודה מוחלט.

...

לסיכום, הוועדה קיבלה את טענות המערערת, כי הליקויים מהם סובלת מגבילים את יכולתה לעבוד, אך סברה, כי הגבלה זו משמעותה כי קיימת מסוגלות לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי, תנאי לחץ והרמת משא וכל זאת באופן חלקי בלבד.

לא שוכנעתי כי קיימת אי הלימה בולטת בין הנסיבות האישיות של המערערת לבין העבודות שציינה הוועדה כמתאימות למצבה וממילא מדובר בעבודות שאינן דורשות הכשרה מיוחדת.

סוף דבר - משלא הצביעה המערערת על טעות משפטית בהחלטה, נדחה הערעור.

בפני בית הדין ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 1.12.22 (להלן: "הועדה"), אשר שבה וקבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר.

משפטית טען כי נוכח דרגת הנכות הרפואית הגבוהה במיוחד של המערער חלה על הועדה חובת הנמקה מיוחדת מדוע לסטות מהכלל שלפיו דרגה זו היא נקודת המוצא המשקפת ככלל את דרגת אובדן כושר ההישתכרות בהתאם להלכה שנקבעה בעיניין אופנר, וכי "אוסף המשרות האקלקטיות שמציעה הועדה לעררים, גם הוא לא עומד במבחן המציאות". כך למשל טען המערער כי העבודה המוצעת של תצפיתן בחדר בקרה, אינה מתאימה שכן הוא סובל מעייפות כרונית, קשיים בריכוז ונידרש להגיע לשירותים בתכיפות בשל מצבו הרפואי.

...

לנוכח ריבוי הפעמים בהם שב עניינו של המערער לוועדה בהרכב זה כפי שפורט לעיל, אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש עם הנחיות ברורות.

ויושם קץ לסאגה זו. סוף דבר ענינו של המערער יועבר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בעררו על קביעת הדרג הראשון לעניין אי כושר מיום 2.2.20 מבראשית ! יודגש כי לא יגולו לה פרוטוקולים קודמים של ועדות ערר אי כושר המאוחרות לקביעת הדרג הראשון מיום 2.2.20 .ב"כ המשיב ידאג לכך.

על הועדה לשקול את כושרו להשתכר ולציין את כלל לקויותיו, וכלל מוגבלויותיו , ולנמק כל קביעה וכל מסקנה בעניין אי הכושר.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניינה של המשיבה, מיום 25.4.22 שקבעה כי ישנה החמרה במצבה של המשיבה וכי למשיבה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מתני וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צוארי (להלן – החלטת הועדה).

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר וביום 13.9.21 היתכנסה הועדה נושא ערעור זה בהתכנסותה הראשונה ושמעה את המערערת כדלקמן: "יש התקפים אחת לשלושה שבועות פונה לטפול רפואי ומקבלת זריקות ומטופלת בהידרותרפיה ומשככי כאבים. עורך דין: מאז 2018 מוגדאת באובדן כושר עבודה. מאז פיטרו אותה משנת 2018. בהמשך למכתב הערר ברצוני לציין שבוועדה מדרג 1 לא היה נורולוג כאשר בסיס ההחמרה הוא ממצא נורולוגי שהתגלה בבדיקת EMG קיים נזק עיצבי. מבקש שתיבדק ע"י נורולוג. פנתה לרפואה דחופה מספר רב של פעמים עם תלונות של זרמים ורדימות בעיקר בחלק גוף ימני עם בעיה של תחושה. מפנה לבדיקות ההדמיה של עמ"ש צוארי ומתני, בעיקר הצוארי. מדובר בממצאים ובפיענוח שאינו תואם את הגיל שלה ניתן לראות נזקים מהותיים. ניתן לראות את ההחמרה בין בדיקות ההדמיה שביצעה. מדובר באישה צעירה שסובלת מכאבים והגבלות תנועה משמעותיות, מתקשה בעבודות הבית ולא עובדת מאז שנת 2018". הועדה בדקה את המשיבה ובממצאיה ציינה: "בבדיקה – קיימת רגישות בעמ"ש צוארי, בכיפוף מגיעה עד 3 אצבעות מהטרנום עם כאבים, יישור 40 מעלות, תנועות רוטאציה לימין 60 מעלות, לשמאל 80 מעלות. תנועות צידיות 30 מעלות לימין, 40 לשמאל עם כאבים.

...

עוד הפנה המערער לסיכום ביקור ראומטולוג מיום 27.3.2019.

מנגד טענה המשיבה כי דין הערעור להידחות שכן והגם כי טענת המערער בערעורו היא העדר הנמקה, הלכה למעשה הוא מבקש לטעון כנגד קביעתה הרפואית של הוועדה כי חלה החמרה במצב צווארה של המשיבה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.