לטובת הבניה, נדרשו המבקשים לנצל אחוזי בנייה ושטחים שלמשיבים זכויות קנייניות בהם – בין שהם מהוים חלק מתתי החלקות שבבעלותן, ובין שמדובר בשטח הרכוש המשותף, אך המשיבים הגישו היתנגדות לבניה לועדת המשנה המקומית לתיכנון ובניה (להלן: הועדה).
באשר לסכויי העירעור להיתקבל, נטען, בין היתר, כי פסק הדין מוביל לתוצאה אבסורדית לפיה ביד אחת נפסקו למשיבים פצויי קיום, וביד השנייה לא בוטל צו המניעה הזמני, על אף ששני הסעדים נשענים על עילות סותרות של אכיפה ובטול; כי למעשה נפסק למשיבים כפל פיצוי מאחר שהשטח שנועד לבניית יחידות הדיור נותר בבעלותם של המשיבים שיכולים לעשות בו שימוש; כי בית המשפט המחוזי שגה משהוציא לכתחילה את צו המניעה הזמני שכן הוא לא נועד להבטיח את הסעדים העקריים בהליך; וכי בית המשפט שגה כשקבע שמדובר בהפרת חוזה שכן מדובר היה בחוזה על תנאי, ולחילופין שגה כשפסק פצויי קיום מלאים.
נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שכן לא קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם העירעור יתקבל, בשל זכויותיהם הקנייניות בשתי דירות ובשטחים נוספים בבית המשותף; וכי המבקשים לא הוכיחו שייגרם להם נזק ממשי כתוצאה מביצועו המידי של פסק הדין.
עסקינן בהחלטה שניתנה 11 ימים לאחר מתן פסק הדין, ומשכך קשה לטעון כי היא "נבלעת" בו. לטעמי, הדרך הנכונה להשיג על החלטה זו הייתה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ראו והשוו רע"א 3298/18 אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ (8.8.2018); ראו גם ע"א 9348/09 ליבו נכסים והשקעות בע''מ נ' יהודה לשם, בפיסקה 10 וההפניות שם (28.6.2011)).
בנוסף, החלפת הסורג והורדת המזגנים בדירת המשיבים ייעשו בתיאום ובהסכמה בין הצדדים, ובמקרה של מחלוקת ביניהם – דלתו של בית המשפט פתוחה.
...
מנגד, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.
אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.
סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הכספי מתקבלת באופן חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים, ושליש מהסכום (760,000 ש"ח) יופקד לקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023.
