ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה בדבר הפנייה לעבודה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג; על"ח 7848-03-18), אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטתה של ועדת העררים שליד שירות התעסוקה וקבע כי הסרוב שנירשם למשיב בחודש מרץ 2017 – בטל.

בתוך כך הוא לא פעל כנדרש בנוהל הפנימי של שירות התעסוקה בנושא רישום סרוב (נוהל מספר 30.25.01) הקובע כי "על פקיד ההשמה לברר בזמן אמת עם המעסיק – טרם רישום הסרוב, את סיבת אי ההתאמה ולערוך רישום מידי מפורט ככל האפשר הכולל: שם המעסיק אתו שוחח, תאריך השיחה, הסיבה לאי התאמה, וכן, לציין את שמו בצורה ברורה" (סעיף 5.2.2 לנוהל).

נקודת המוצא עליה אין חולק היא ההלכה שנפסקה בענין אלמוג, בה עמד בית הדין על התשתית הראייתית, ולפיה: "...מתעוררת שאלה כיצד ניתן להוכיח כי מבקש העבודה סרב להצעת העבודה שניתנה לו. שאלה זו אינה מתעוררת במקרה רגיל בו מופנה אדם למעסיק וזה כותב על גבי הטופס, בבירור, מהי הסיבה לאי קבלת המועמד לעבודה. כך, למשל, יכול המעסיק לציין כי המועמד אינו מתאים מבחינת כישוריו או מבחינת מצבו הבריאותי או מבחינה אחרת וכן יכול המעסיק לציין כי העבודה שהוצעה למועמד אינה נראית לו או שהוא מסתייג מתנאיה או כל ביטוי אחר להעדר נכונותו של המועמד לקבל את העבודה. בכל אחד מן המצבים הללו עומדת לכאורה תשתית מספקת בידי שירות התעסוקה לקבל החלטה עניינית, על התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. אמרנו "לכאורה", שכן יש לשים לב לכך שעמדת שירות התעסוקה נשענת על מידע הנמסר לה מאת המעסיק, ולא על מידע מקורי משל עצמה.

סוף דבר – החלטנו לקבל את העירעור בחלקו, באופן שהדיון יוחזר לועדת העררים על מנת שתברר את טענת המערער לפיה הריאיון – אשר אין חולק שנערך בלישכת התעסוקה – היה בנוכחות נציג השרות תעסוקה, וכן ביחס לאמירת המשיב כי היה מעונין לקבל את העבודה.

...

מעבר לנדרש, מצאנו להעיר כי נהלי שירות התעסוקה לא הוגשו על ידי שירות התעסוקה לבית הדין האזורי או לבית דין זה, ועל כך יש להצר.

המשיב ביקש לסמוך על סעיף 5.2.2.1 לנוהל, כשלשאלת פרשנותו לא מצאנו מקום להיזקק במקרה זה נוכח הטענה העובדתית – שלצורך ליבונה הוחזר התיק לוועדת העררים - כי נציג המערערת ממילא נכח בראיון שערך המעסיק למשיב.

סוף דבר – החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, באופן שהדיון יוחזר לוועדת העררים על מנת שתברר את טענת המערער לפיה הריאיון – אשר אין חולק שנערך בלשכת התעסוקה – היה בנוכחות נציג השירות תעסוקה, וכן ביחס לאמירת המשיב כי היה מעונין לקבל את העבודה.

לתמיכה בגירסתו, וכהכנה לועדת הערר על החלטת נציגת שירות התעסוקה, פנה המערער למנהל העסק כדי שירשום לו מכתב שיפרט את הנסיבות שהובילו לכך שהוא לא התחיל לעבוד בעסק.

זאת בדומה לפסיקה הנוגעת לסרוב עבודה מטעמי דת. דיון והכרעה סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה קובע כך: "הרואה עצמו נפגע על ידי פעולת לישכת שירות התעסוקה בקשר לשליחה לעבודה, לרבות פגיעה על ידי אי-קיום הוראות סעיף 42, רשאי לערור לפני ועדת ערר שנתמנתה על ידי מועצת לישכת שירות התעסוקה". ועדת העררים אם כן מוסמכת לידון מחדש בהחלטותיו של שירות התעסוקה.

הערתה של נציגת שירות התעסוקה על גבי הטופס כי היא היתקשרה למנהל העסק וכי הלז מסר לה כי דורש העבודה "היתקשר וטען שהעבודה לא מתאימה לו כי זה בשווארמה". יש לציין עוד שלא הוברר כיצד המערער לא שם לב מלכתחילה שמנהל העסק רשם על טופס הפניה למעסיק שהוא נמצא לא מתאים או כי ההערה שהוא רשם על הטופס מצביעה על כך שהמערער הוא זה שסרב לעבודה.

החלטת הועדה בדין יסודה ואין עילה להתערב בה. סוף דבר העירעור נדחה.

...

כל שהמערער טען למעשה הוא שהמסמכים שהוא הציג לפני הוועדה היו צריכים להוביל אותה למסקנה שהוא לא סירב לקבל את העבודה – "ברור מדבריו של העורר ואף לא ניתן להסיק, כי העורר סירב לקבל את העבודה אצל המעסיק וכי יש לראות בהיותו צמחוני משוב סירוב" (סעיף 20 לערעור).

החלטת הוועדה בדין יסודה ואין עילה להתערב בה. סוף דבר הערעור נדחה.

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 6.4.22 (להלן: "הוועדה").

הועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער הופנה ביום 11.1.22 לעבודה בתפקיד מוכר במשביר לצרכן החדש בע"מ וזאת במשרה מתאימה אך מאחר ולא הסכים לקבל את ההפניה עזב את המקום בלי לקחת איתו את טופס ההפניה, ועל כן, הרי שהמערער בכך שם עצמו כבלתי זמין לעבודה ומשלא פנה אף לא בדיעבד למעסיק בניסיון להיתקבל לעבודה זו, דין הערר להדחות.

תמצית טיעוני המערער: המערער מציין כי נשלח בשעתו מטעם שירות התעסוקה לקורס בתחום היין אך למרות שהשלים את האכשרה מעולם לא קיבל הפניה לעבודה בתחום זה וכי ביום 11.1.22 התייצב הוא בלישכת התעסוקה ובמהלך הדין ודברים שניהל עם הפקיד האחראי מסר לו כי יש לו ידע וניסיון בתחום השיווק ובקש לקבל הפניה לעבודה בתחום זה. המערער מוסיף וטוען עוד, כי חרף העבודה כי בקשתו נעשתה באופן לגיטימי והוא שוחח עם הפקיד באופן מכבד, נקט הפקיד בגישה מזללת כלפיו, התנהג באופן לעומתי ואף הגדיל לעשות והחל מנבל את פיו תוך שימוש בכינויים בלתי ראויים, ועל כן החליט המערער לעזוב את המקום.

גם דברי המערער הנוספים בפני ועדת הערר מלמדים כי לא היתנהל בצורה ראויה כך שציין שהוא החליט לעזוב את הראיון עם פקיד ההשמה והוא אף אמר לו כי הוא לא מוכן לדבר, ובכך הכשיל את עצמו מלקבל את ההפניה ולאחר מכן לקבל את העבודה ואשר הנה עבודה מתאימה למערער, ותחת זאת העלה טענות שונות ומשונות באשר להתנהלותו של פקיד ההשמה ולביטויים בהם השתמש, אך טענות אלה לא נשמעו מפי המערער בדיון בפני ועדת הערר.

...

הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער הופנה ביום 11.1.22 לעבודה בתפקיד מוכר במשביר לצרכן החדש בע"מ וזאת במשרה מתאימה אך מאחר ולא הסכים לקבל את ההפניה עזב את המקום בלי לקחת איתו את טופס ההפניה, ועל כן, הרי שהמערער בכך שם עצמו כבלתי זמין לעבודה ומשלא פנה אף לא בדיעבד למעסיק בניסיון להתקבל לעבודה זו, דין הערר להידחות.

מכל האמור לעיל עולה, כי המערער הכשיל את עצמו בקבלת ההפניה לעבודה בתפקיד מוכרן במשביר החדש לצרכן, לא נהג כדורש עבודה סביר אשר מצופה ממנו לעשות את כל המאמצים האמיתיים והכנים להתקבל לעבודה ולשתף פעולה אופן מלא עם פקידי ההשמה, שכן היה עליו, בנסיבות העניין, לקבל את ההפניה מפקיד ההשמה וככל שיהיו לו טענות באשר להתנהלותו של פקיד ההשמה, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בכל האמצעים העובדים לרשותו, אך תחת זאת עשה המערער דין לעצמו והחליט לעזוב את המקום בלי לקבל את ההפניה.

משכך, דין הערעור להידחות.

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 25.8.22 (להלן: "הוועדה").

הועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער הופנה לעבודה כמטפל בקשישים סיעודיים במרכז האיזורי לקשיש בעכו אך הציב מיגבלה של חוסר התאמה למישרה ובכך הכשיל עצמו בראיון העבודה ושם עצמו כבלתי זמין לעבודה בהקף משרה מלא.

וכן פסק בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה זו כי : "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סרוב" לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה".

...

מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערער נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדת ערר שירות התעסוקה בעיניין סרוב להפנייה לעבודה כמלווה הסעות בחצי משרה מיום 04/01/2023.

בשל חשיבות הדברים יובא נוסח ההחלטה "העורר: הופנה לעבודה כמלווה הסעות לילדים בחברת ברזני והעלה שתי טענות, אחת כי אינו יכול להתייצב בשעה 6 בבוקר שכן המטפלת של אמו, עימה הוא גר, מגיעה רק ב8 ולכן לא יכול להתייצב לפני 8 בבוקר. טענה שניה, היא כי העורר מוגבלת פיזית. אשר לטענה הראשונה, הצורך לטפל באמו אינו טעם שבדין שלא לרשום סרוב, עם כל הכבוד למעשה העורר המטפל באמו הקשישה. ואילו לגבי הטעם הבריאותי, הרי שהעורר הופנה לועדת אי כושר שקבעה כי העורר כשיר לעבודה בהסעות ילדים וקשישים, חרף מגבלותיו הרפואיות. ומכאן שאף זה אינו טעם לסרוב העורר לקבל את העבודה בלווי קשישים. בנסיבות הללו העורר לא מאמץ כן ואמיתי להישתלב בעבודה המוצעת. הסרוב בדין יסודו." בפנינו הציג התובע שלושה מסמכים רפואיים (מע/1).

...

המחלוקת האם נרשם לתובע סירוב כדין? הכרעת הדין המסמכים שהוצגו בפנינו מצביעים על כך כי שירות התעסוקה נעתר למערער ובדק את טענתו בדבר מגבלה רפואית.

ועדת הערר קבעה בעניין זה ובכלל: לא מצאנו כל פגם בעבודת הוועדה, בדיקתה, הניתוח למקרה ומסקנותיה.

סוף דבר לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאי ועדת הערר ,מסקנותיה והחלטתה.

הערעור נדחה.