ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים

ערעור על החלטת וועדת ערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים ("וועדת הערר"), אשר דחתה ערר שהגישה המערערת על דחיית שלוש השגותיה על החלטות רשות המיסים בשלוש בקשות למענקי הישתתפות בהוצאות קבועות, אשר שתיים מהן התקבלו בחלקן, והשלישית התקבלה במלואה.

...

גם טענת המערערת על קיומה של התיישנות מהותית וחריגה מסמכות כפועל יוצא מכך להידחות.

ואולם, גם בחריגה זו אין כדי להביא למסקנה כי יש לקבל את ההשגות באופן אוטומטי.

אני מוצא כי בשל התנהלות המשיבה באיחורים במתן ההחלטות בהשגות, שינויי ההנמקות, ואי ביצוע בחינה מעמיקה עוד בהחלטות הראשונות, אין לחייב את המערערת בהוצאות בגין הליך זה, אף שערעורה נדחה.

בפניי ערעורה של חברת ב.ג ביטחון הצפון אבטחת מוסדות, לווי טיולים ומתן שירותי רפואה בע"מ (להלן – המערערת) על החלטת ועדת הערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות של עסקים (להלן – ועדת הערר) מיום 28.4.21.

...

לפיכך, סבורני כי הקביעה שקבעה ועדת הערר בסעיף 32 להחלטתה, בדבר היות המועד שנקבע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי – מועד מדריך בלבד, בשל הצורך לטפל בכמות גדולה של השגות בו זמנית – אינה עולה בקנה אחד עם ההנמקה והתכלית שהביאה לקביעת מועד כה ארוך של 120 ימים, כעולה מדיוני ועדת הכספים שהציגה את חוק הסיוע הכלכלי לאישור הכנסת.

אשר על כן, לעמדתי, שילוב העובדות הקונקרטי במקרה הנדון צריך היה להוביל את ועדת הערר למסקנה המשפטית לפיה דינו של הערר שהוגש על ידי המערערת – להתקבל בשל האיחור במתן ההחלטה בהשגה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – דין הערעור להתקבל בגין שתי הטענות שהועלו על ידי המערערת.

ערעור על החלטת וועדת ערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים ("וועדת הערר"), אשר דחתה ערר שהגישה המערערת על השגה שנדחתה על ידי המשיבה.

...

יצויין כי שם ניתנה ההחלטה בהשגה 126 ימים לאחר המועד הקבוע בחוק: "במכלול הנסיבות, ובהתחשב בשיקול של העומס המוטל על ועדת הערר כמו גם בשיקול של הקופה הציבורית, אני סבורה כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי אינה מחייבת את קבלת ההשגה באופן אוטומטי כאשר אין מדובר בעיכוב משמעותי (ראו לעניין זה: ברק-ארז, בעמ' 415-414). לצד זאת, יש בהחלט מקום לייחס משקל נכבד לעיכוב במתן ההחלטה בהשגה, בפרט כאשר מדובר בעיכוב משמעותי. בהיקש מסעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, ניתן לומר כי אי-עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה" (סעיף 24 לפסק הדין).

ביחס להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות וועדת הערר לענייני קורונה, נקבע כי ההחלטה נתונה לביקורת שיפוטית על פי עילות ההתערבות במשפט המנהלי, עם זאת, אלו אינן תחומות לבחינת סבירות ההחלטה בלבד, ובאותו מקרה מצא בית המשפט לעניינים מנהליים כי הוועדה לא בחנה את התשתית העובדתית, ובנסיבות אלו, אין קושי בהתערבותו בהחלטה לגופה: "היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיה של ועדת הערר לענייני קורונה – אפתח בטענה בדבר היקף הביקורת השיפוטית ביחס להחלטות של ועדת הערר. המבקשת טענה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו שעה שבחן את ממצאיה ומסקנותיה של ועדת הערר לגופם. בעניין זה יש להעמיד דברים על דיוקם: סעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 אכן קובע כי בית משפט לעניינים מינהליים ידון בערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. החלטת ועדת הערר נתונה אפוא לביקורת שיפוטית על-פי עילות ההתערבות במשפט המינהלי. עם זאת, בניגוד לטענת המערערת, עילות אלו אינן תחומות לבחינות סבירותה של ההחלטה בלבד (באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד - משפט מינהלי דיוני 211-209 (2017)). בענייננו, בית המשפט המחוזי בחן את החלטתה של ועדת הערר ומצא שהיא לא בחנה את התשתית העובדתית שהוצגה בפניה תוך התחשבות במאפייני הפעילות של עסקו של המשיב. בנסיבות אלה, אין כל קושי בהתערבותו בהחלטה לגופה" (סעיף 20 לפסק דין).

סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים מיום 4.1.2022 לפיה נדחו שבעה עררים שהגישה המערערת בהתייחס למספר תקופות זכאות, שהראשונה שבהן היא תקופת מרץ-אפריל 2020 והאחרונה תקופת מרץ-אפריל 2021.

...

לעומת זאת, הוועדה, שעיינה בדו"ח הכספי המבוקר של המערערת לשנת 2020 ובמאזן הבוחן לשנת 2021 הגיעה למסקנה, שגם בה לא מצאתי כל מקום להתערב, לפיה סך הוצאותיה הקבועות של המערערת עומד על כ-20,000 ₪, שהוא סכום, שלא רק רחוק מזרח ממערב מסכום המענקים להם עותרת המערערת, אלא אף נמוך מסכום המענק שאושר למערערת.

סוף דבר, וכאמור, הערעור נדחה.

באופן דומה לקביעת הוועדה, אף אני סבור כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות.

לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר לעינייני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים מיום 6.11.23, במסגרתה התקבלו באופן חלקי שלושה עררים מטעם המערערת, על החלטות המשיבה בהשגות על החלטות שדחו את בקשות המערערת לקבל מענקים, לפי חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף – 2020 (להלן": "החוק").

...

בכל הנוגע לירידה בתשומות, טענה המשיבה כי אין לאפשר למערערת לערוך "מקצה שיפורים" ולתקן את סכום התשומות המדווח.

לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בסוגיה זו, המצדיק את התערבות בית המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי החלטת ועדת הערר הינה ראויה וסבירה ואין מקום להתערב במסקנותיה, פרט לעניין ההתחשבות בעלות המעביד, להבדיל מעלויות השכר ברוטו, סוגיה שהמשיבה הסכימה כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע אליה.