ערעור על החלטת ועדת הערר גן ילדים מוכר שאינו רשמי

נכתב בין היתר "מהתרשמות הפיקוח ומהנהלת בית הספר עולה כי הינך מתקשה מאד לשפר את עבודתך, וכי לא חל כל שינוי למרות ההזדמנויות שניתנו לך על ידי העברה לשלושה בתי ספר שונים במהלך שנות העסקתך". עוד נאמר בהחלטה כי נשקלו הטענות שעלו בשימוע "ומכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אינך עומדת בסטאנדארטים הנדרשים מעובדת הוראה בכלל וממורה בפרט, אשר אמורה לשמש דוגמא ומופת לתלמידיה". בהחלטה צוין כי למבקשת שמורה הזכות לערור על החלטה בפני שר החינוך תוך 30 יום ממשלוח ההודעה.

בנסיבות בהן מרשתך פוטרה פדגוגית ובמיוחד כאשר הדבר נעשה אך לאחרונה – לפני מס' חודשים בודדים, בשל הקשיים והכשלים הפדגוגיים שאפיינו את עבודתה במשך השנים האחרונות במשרדינו, כפי שהתרשמו כלל גורמי המיקצוע במשרדינו שנדרשו לכך ובחנו באופן יסודי את תיפקודה בעבר, וכשלמעשה מרשתך פנתה לעסוק בהוראה במוסד חינוך מוכר שאינו רישמי, שלא כדין – הרי שאין כל מקום לשנות את ההחלטה האמור בודאי לא לעת הזו.

בתאריך 8.2.18 הגישה התובעת תביעה ובקשה דחופה בהליך שמספרו ה"פ 17553-02-18 בו ערערה על החלטת המנכ"ל. בדיון בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה כי ההליך ימחק והתובעת תפנה לא יאוחר מיום 15.2.18 בעירעור על החלטת מנכל אל שר החינוך לפי סעיף 20 לחוק הפיקוח על בתי הספר.

הכרעת הדין חוק פקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח) קובע בסעיף 2 כי החוק יחול על בית ספר שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים ושבו ניתן חינוך גן ילדים, חינוך יסודי, חינוך על יסודי, חינוך על תיכוני או חינוך אומנותי.

מנגנון אחד הוא הערר לשר, מנגנון אחר הוא שיקול הדעת שניתן לאחר זמן לשינוי ההחלטה , ומנגנון נוסף הוא הדיווח לועדת הכנסת אשר מפקחת על הרשות המבצעת לעניין מתן אישור העסקה.

...

נוכח מכלול מכתבו הגיע השר למסקנה כי הערעור נדחה והפיטורים הפדגוגיים עומדים בעינם ולא ניתן בנסיבות אלה ליתן אישור העסקה (סעיף 6 למכתב).

התביעה נדחית.

באשר להוצאות מצאנו כי למרות מצבה של התובעת יש להשית הוצאות בהליך זה זאת ממס' טעמים האחד, אמירותיו הברורות של כב' השופט גולדברג בהחלטה ובפסק דינו מיום 3.1.18 בתיק צ"ו 34448-07-17.

השני מכלול מסמכי הליך הפיטורים, השלישי ההליך הנוסף שנפתח בצ"ו ושנסגר בהפניה לערר לשר, ההחלטה מהיום בנוגע להוצאות הצדדים ונוכח תוצאת הליך זה. אשר על כן ותוך התחשבות במצבה כאם חד הורית לשני פעוטות תשלם התובעת שכ"ט ב"כ עמל בסך 1300 ₪ ושכ"ט המדינה בסך 1300 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 1020-12-16 בית ספר יפיע לחינוך ורווחה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החינוך אגף מוכר שאינו רישמי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נאוה בן אור המערערת בית ספר יפיע לחינוך ורווחה בע"מ על ידי ב"כ עו"ד ליאור גרו ועו"ד מוחמד עזירי המשיב משרד החינוך אגף מוכר שאינו רישמי באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד הילה כפיר פסק דין

זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח) מ- 9.11.2016, בה נדחה עררה של המערערת על החלטת המשיב מ-25.7.2016.

ההיגיון העומד בבסיס קביעות אלה הוא שועדת הערר היא גוף ביקורת ייעודי לתחום רשוי בתי ספר וגני ילדים ובזאת מומחיותה.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 10 נוקט לשון "רשאי" ובהתאם לשיקול הדעת שניתן למשיב בהחלטות מקצועיות באשר להענקת רישיון למוסד חינוכי.

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

על אודות התביעה בפניי תובענה כספית שהגישה התובעת, חברה פרטית העוסקת בהפעלת גני ילדים פרטיים (מה שקרוי מוכר שאינו רישמי), ובגדרה עתרה לקבלת כספי תקציבים ששולמו על ידי המדינה (משרד החינוך) לנתבעת עבור תלמידים בגני ילדים לפי חוק לימוד חובה, התש"ט- 1949.

בהקשר זה יצוין כי החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 07/12/2014 (נספח ד' לבקשת הסילוק וצורפה גם כנספח א'2 לתצהיר מנהל התובעת), ואילו הליך העירעור המנהלי שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטת ועדת הערר, הסתיים ביום 27/05/2015 עת חזרה בה התובעת מהערעור לאור הערות בית המשפט ולפי המלצתו (נספח ו' לבקשת הסילוק).

...

נראה לי כי חלוקה זו הינה צודקת בנסיבות העניין ומאזנת אל נכון בין שני הצדדים.

התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת (המועצה) לשלם לתובעת סך של- 232,870 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 35,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 15,000 ₪ (סכום ההוצאות נקבע בשים לב לסכום שנפסק בסופו של יום).

התובעות מפעילות מוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים (כהגדרת המונחים בסעיף 1 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949), במסגרתם פועל בית ספר לכיתות ט' עד י"ב ברחוב ההסתדרות 44 ו-68 בחיפה (להלן: "בית הספר").

עוד טענו התובעות כי הן עונות להגדרת "רשות חינוך". בהקשר זה יצוין כי סעיף 5ג (ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע כי לא תוטל ארנונה על: "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית)". עוד עתרו התובעות, כי יינתן סעד הצהרתי, לפיו האוסר על עריית חיפה לבצע עיקולים, או לנקוט בכל הליך גביה אחר בכל הקשור בתשלומים שמועברים למטרות חינוך לחשבונותיהן של התובעות בבנק הבנלאומי ובבנק אוצר החייל.

על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, ניתן להגיש ערר בפני וועדת הערר, ועל החלטת וועדת הערר ניתן להגיש ערעור בזכות בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 10.6.2019 הורי הגן (שלא ננקב שמם וללא כל חתימה) פנו לאיילת במכתב, במסגרתו ביקשו לערער על ההחלטה לפטר את התובעת; וביום למחרת איילת השיבה לפנייתם שבתמצית הדבר אינו מעניינם (ת/צ').

ביום 19.6.2019 הגישה התובעת ערר לשר החינוך (דאז) הרב רפי פרץ על החלטת הפיטורים (ת/צ"ד).

ראשית, אמנם בועדה הפריטטית מיום 5.5.2019 נתבקש משרד החינוך על ידי הסתדרות המורים לשקול סיום העסקת התובעת על ידי התפטרות, אך למעשה לאחר שהבקשה נדחתה וכבר נתקבלה החלטת הפיטורין ביום 26.5.2019, על התובעת הופעל לחץ שאם לא תחתום על כתב ויתור, ככתבו וכלשונו, הרי שפיטוריה הפדגוגיים שיש בהם כדי להכתימה, על הנפקות הנובעת מכך, יכנסו לתוקף והיא לא תסיים את העסקתה בפרישה (ע"ע (ארצי) 21934-02-21 יצחק חקמון- מדינת ישראל (מיום 6.9.2022)(להלן- עניין חקמון).

שלב אחרון - ביום 26.5.2019 החליט מנכ"ל המשרד דאז, מר שמואל אבואב, על פיטורי התובעת מטעמים פדגוגיים, כך שהחל מיום 31.8.2019 לא תוכל התובעת לשמש כעובדת הוראה במוסדות חינוך רישמיים או מוכרים שאינם רישמיים (ת/פ"ז).

לטענת הנתבעת, כל החלטה שנתקבלה מצד גורמי המיקצוע במשרד החינוך, ביניהן המפקחות שהיו אמונות על התובעת לאורך שנות עבודתה, נעשתה במסגרת מילוי תפקידם כאמונים על ניהול תקין של שגרת העבודה בתחומי גני הילדים ובמסגרת יחסי העבודה מול התובעת.

...

אנו סבורים כי חלק ניכר מהסעיפים ומהנספחים צורפו שלא לצורך ואלו לא נדרשים להכרעתנו.

בנוסף, המשרד החתים את התובעת על כתב ויתור, חרף הצהרתה המפורשת כי תלויות ועומדות לה טענות חריפות, עת התובעת היתה עם "הגב לקיר". לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן נתבעים סעדים גם עבור תקופת עבודתה בגן ברקת אותו ניהלה בין השנים 2008-2010.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה על כל סעדיה נדחית בזאת, למעט פיצוי לא ממוני בסך של 30,000 ₪ אשר הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

נוכח סכום התביעה מזה (296,080 ₪), והסעד הנפסק מזה (כעשירית מסכום התביעה), התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, ברף הנמוך, בסך של 3,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכום הנפסק בסעיף 176 לעיל.