ערעור על החלטת ועדת הערר בעניין סירוב לעבודה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר היתכנסה ביום 31/1/21 וביום 2/5/21 (להלן - הועדה) ואשר קיבלה את עררו של המשיב עת העמידה את נכותו, בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 19/2/20,על 19% לצמיתות, החל מיום 20/5/20.

בהנתן העובדה שבתיקו הרפואי של המשיב לא רק שקיימים ממצאים של שינויים נווניים ושחיקה זמן קצר לאחר התאונה אלא שקיימים ממצאים דימותיים הרבה לפני התאונה וקיים תעוד על כאבים והפרעה לפני התאונה ותעוד המצביע על כך שהמשיב התבקש אבל סרב לבצע מעקב או המשך טפול בעיניין מצב גבו ובשים לב לפסיקה (בר"ע (ארצי) 26152-12-15 מאיר אלחרר - המוסד לביטוח לאומי וכן עבל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי - יחיאל פומן וכן בר"ע 31825-03-20 בנימין חסן - המל"ל), יש לקבוע כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.

...

יש לשים לב גם לעובדה שהוועדה לא הקלה עם המשיב, נהפוך הוא, הוועדה עצרה את דיונה וביקשה את המשיב לחזור ולהתייצב בפנייה, על מנת לבחון פעם נוספת את הפגימה בגבו ורק לאחר הפניית הוועדה לתיעוד הרפואי ושמיעת טענותיו של המשיב היא קבעה את אשר קבעה בישיבתה מיום 2/5/21 תוך שהיא מתייחסת לכלל ההיבטים הרפואיים עליהם מלין המערער כנגדה בערעור זה. הוועדה מצאה בהגינותה לציין, כי אין כל סיבה להפחית בגין מצב קודם וכי לא קיימת עדות לנזק משמעותי בעמוד שדרה מותני אך כי הייתה מודעת לשינויים ניווניים בגובה 1S-3-4L. לנוכח כל האמור לעיל והיות חוק הביטוח לאומי, חוק סוציאלי הבא להטיב על העובדים כדוגמת המשיב, מתבקש בית הדין לקבוע כי מתקיים הקשר הסיבתי בין התאונה והנכות שנקבעה למשיב בגבו וכי אין מקום להפחית מנכותו זו בגין מצב קודם ולקבל את החלטת הוועדה כלשונה.

ובכל הקשור להחלטת הועדה שלא לנכות מצב קודם - כפי שתואר לעיל, המשיב פעל בדיוק בהתאם לאשר דרשה ממנו הוועדה, עת התייחס למסמכים הרפואיים שהטרידו את הוועדה (המסמכים משנת 2017) והיא לאחר שבחנה את המסמכים קבעה את שקבעה - קביעה רפואית המבוססת על הבדיקה הרפואית שעשתה ואשר אין מקום להתערב בה. בכל הנוגע לבדיקת ה-CT משנת 2020, הרי שבדיקה זו היתה לפני הוועדה והיא אף התייחסה אליה במפורש בישיבתה הראשונה, כאשר גם בדיקות משנים קודמות היו לפניה שהרי תיקו של המשיב היה לפניה ולכן, לא מצאתי לנכון לקבוע, בנסיבותיו של תיק זה שנפל פגם משפטי מהותי בכך שהוועדה לא התייחסה לבדיקה משנת 2017 ולא השוותה אותה לבדיקה משנת 2020, שכן מקביעתה ניתן להבין מדוע הגיעה למסקנה אליה הגיעה כאשר אחד הנדבכים החשובים לקביעתה, אותם מצאה לציין, בנוסף לממצאי בדיקתה הקלינית, היתה העובדה שמאז התאונה, להבדיל מהתלונה משנת 2017, לא חזר המשיב לעבודתו הפיזית.

לסיכום לנוכח האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם משפטי מהותי בהחלטת הוועדה המצדיק את קבלת הערעור ועל כן הריני מורה על דחייתו.

" הועדה קבעה, כי המערער איבד 65% מכושרו להישתכר, החל מיום 1.10.20 ונימקה החלטתה בזו הלשון (השגיאות במקור): "בהופעתו בפני הוועדה התובע מתאר ניסיונות להישתלב בעבודה ללא הצלחה בשל כאבים נוירופוטיים ברגליים מועמד לטפול בקאנביס.

לטענת המערער, במעמד הדיון בועדה הוא ביקש למסור לחברי הועדה העתק מפרוטוקול הועדה בעיניין מוגבלות בניידות, אלא שהועדה סירבה לקבלו בטענה, כי מדובר במסמך לא רלוואנטי.

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד.

...

" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה ועת למערער נקבעה כאמור נכות רפואית בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים לרבות "כלי דם" כלשון הוועדה (סעיף 12 לאבחון הרפואי מיום 21.1.21) מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעניין מוגבלות בניידות מיום 24.6.21 ותבחן האם יש באמור בו כדי לשנות מקביעתה בעניין כושר השתכרות המערער.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור מתקבל.

מעיון בעתירה, המנוסחת באופן כללי וכוללני, כעולה מהסעדים הרבים שנתבקשו בה, תחת קורת גג אחת, מתברר כי הלכה למעשה, טענותיו העקרוניות של העותר, נגד נהלים והוראות דין, לא הועלו אלא מחמת החלטה פרטנית שניתנה בעיניינו, על-ידי שירות התעסוקה, שבה נקבע כי העותר סרב, ביום 12.9.2021, לעבודה שהוצעה לו. החלטה זו גררה אחריה הודעה מאת הביטוח הלאומי, כי לא ישולמו עוד לעותר דמי הבטחת הכנסה, כי עליו להשיב סכום מסוים שקבל בנתיים, וכי עליו לשאת מכאן ואילך בתשלום דמי ביטוח בריאות.

בהקשר זה עולה עוד, כי העותר הגיש ערר על ההחלטה האמורה, אך זה נדחה ביום 1.11.2021, תוך הבהרה כי "ניתן לערער על החלטת הועדה בפני ביה"ד האיזורי לעבודה תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בערר, או מיום שנמסרה לו ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, ולפי המאוחר". בהקשר זה מציין העותר, כי "ערעור על החלטת וועדת ערר נמצא בטיפול של הסיוע המשפטי, תיק 83522/21, להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לבית דין לעבודה והוחלט שיש בסיס משפטי לכך". דין העתירה להדחות על הסף, מכמה וכמה טעמים.

...

בהקשר זה עולה עוד, כי העותר הגיש ערר על ההחלטה האמורה, אך זה נדחה ביום 1.11.2021, תוך הבהרה כי "ניתן לערער על החלטת הוועדה בפני ביה"ד האזורי לעבודה תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בערר, או מיום שנמסרה לו ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, ולפי המאוחר". בהקשר זה מציין העותר, כי "ערעור על החלטת וועדת ערר נמצא בטיפול של הסיוע המשפטי, תיק 83522/21, להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לבית דין לעבודה והוחלט שיש בסיס משפטי לכך". דין העתירה להידחות על הסף, מכמה וכמה טעמים.

זאת בפרט, מקום שבו העותר עצמו טוען כי הסיוע המשפטי מעורב בדבר, וכלשונו: "הוחלט שיש בסיס משפטי לכך". מטעמים אלה כולם, העתירה נדחית בזאת על הסף.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת כפר סבא/רעננה במחוז שרון ועמקים (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה ביום 9.11.21 לדחות את ערר המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סרוב" ביחס לשתי הפניות לעבודה מיום 7.10.21 לעבוד במוסך סידון בע"מ ובחברת ב.ה להב שירותים ואחזקות בע"מ לעבוד כעובד ניקיון.

11 במועד הדיון חזר ב"כ המערער על נימוקי העירעור וטען: "נרשמו למערער שני סירובים. סרוב ראשון לגבי עבודה במוסך, כאשר לגבי כך המערער טוען שהוא פנה מספר טלפונים לראיון עבודה אולם לא ענו לו. יצוין כי עובדה זו לא נסתרה בועדה. לגבי הסרוב השני בחברת להב, לא ברור לנו מדוע נרשם סרוב מאחר שבטופס ההפניה שצירף המשיב עצמו לתגובתו, מפנה לנספח ה', רשום שהוא הגיע עם פציעה ברגל ולא יכול לעבוד, כאשר אם מסתכלים על הטופס שהוא מובנה ישנה עמודה של סירב לקבל עבודה והיא לא סומנה אלא סומן משהו אחר וגם רשום שהוא הציג אישור רפואי מתאים. לכל אלה יש להוסיף כי אף חבר הועדה סבר כי הסרוב נרשם שלא כדין ואין לו רשום לו סרוב. אנו טוענים שיש לאמץ את דעת המיעוט בועדה שכן הדבר נתמך באישור המעסיק. לפיכך נבקש לקבל את העירעור" (עמ' 1 לפ' ש' 12-19) ב"כ המשיב חזרה וטענה "שמדובר בדורש עבודה שנימצא שנים בהבטחת הכנסה. יש לו גליון הפניות עבודה למעסיקים או שנירשם שהוא לא מתאים או שהוא מסרב. היה לו גם תרוץ טוב שהוא לא מתחסן שלא ישלחו אותו לעבודה..." (עמ' 1 לפ' ש' 22-24).

...

ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד חיים בן אלון, קבעה כדלקמן: "...בפנינו ערר בגין דרישה לביטול סירוב שנרשם למערער ביום 7.10.21 בגין שתי הפניות לשתי משרות פנויות לעבודות ניקיון. שתי ההפניות לא צלחו, המערער הציב תנאים ומגבלות בקבלה לעבודה, לא מתאים בשעות ולא מתאים ובכלל לא מוכן להתחיל לעבוד בשום עבודה אליה הוא מופנה. המערער העיד כי אינו פנוי לעבודה הואיל ויש לו עסק והוא גם מתכוון לעסוק בקטיף. דומה כי דורש העבודה עסוק בעבודה ולפיכך אינו זמין לעבודה. ההרשמה כדורש עבודה בלשכת התעסוקה נועדה לקבל הפניות לראיונות עבודה. בגיל 32 אמור דורש העבודה להיות זמין לכל עבודה בהיקף משרה מלאה בלי להציב תנאים ומגבלות כלשהם. בנסיבות אלה, משלא התחיל לעבוד באף לא אחת מ 2 ההפניות לעבודה שמתאימות שנמסרו לו לפיכך הסירובים שנרשמו לו נמצאו מוצדקות. מומלץ לצאת לעבודה מיידית בהיקף משרה מלאה ולדווח על כל עיסוק והכנסה לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי. נציג הציבור יצחק: יש לי בעיה עם התגובה של המעסיק להב להפניה שכתוב בה שהמערער הגיע פצוע ולמתאמת ההשמה אמר שהכשיל את עצמו בראיון העבודה, מצאתי שוני בין הדיווח של המעסיק לשירות התעסוקה ולבין זה שנמסר לדורש העבודה. נציגת הציבור עמליה ויו"ר הוועדה: סבורים שיש לדחות את הערר בגין שתי ההפניות לעבודה הואיל ולא התחיל לעבוד באף לא אחת מן העבודות. סיכום: הערר נדחה ברוב של 2 נציגת הציבור ויו"ר הוועדה נגד אחד נציג הציבור (יצחק)". טענות הצדדים למערער, יליד 1988, עסק לרפואה משלימה שהינו עוסק פטור.

המערער הגיש ערר לוועדת הערר של המשיב אך הערעור נדחה בדעת הרוב, תוך הצגת סירוב נוסף, פרט למוסך, עבודה בניקיון (נרשם בפרוטוקול כי מדובר בעבודת ניקיון בלהב שירותים בע"מ) כאשר המערער בכלל לא ידע על כך שנרשם לו סירוב גם בגין עבודה זו, אלא רק בדיון בערר וזאת בניגוד לדין.

בהקשר זה אציין, כי גם אם אקבל את גרסת המערער לכך שניסה להתקשר למוסך מספר פעמים ולא היה מענה (והמערער לא הציג ראייה לכך), אני סבור שממילא חובתו של המערער לעשות את מקסימום ההשתדלות כדי לנסות להתקבל לעבודה ובמידה ולא ענו בטלפון היה צריך אף להגיע מיוזמתו לאותו מוסך כדי לבדוק מה קורה.

לאור זאת, ובשל הספק אני סבור שהסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לחברת להב ניתנה שלא כדין.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לעבוד במוסך נרשם כדין ולעומת זאת הסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה לעבוד בחברת להב – מבוטל.

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדת ערר שירות התעסוקה בעיניין סרוב להפנייה לעבודה כמלווה הסעות בחצי משרה מיום 04/01/2023.

...

המחלוקת האם נרשם לתובע סירוב כדין? הכרעת הדין המסמכים שהוצגו בפנינו מצביעים על כך כי שירות התעסוקה נעתר למערער ובדק את טענתו בדבר מגבלה רפואית.

ועדת הערר קבעה בעניין זה ובכלל: לא מצאנו כל פגם בעבודת הוועדה, בדיקתה, הניתוח למקרה ומסקנותיה.

סוף דבר לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאי ועדת הערר ,מסקנותיה והחלטתה.

הערעור נדחה.