ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול מועמדות לראשות הממשלה

בבית המשפט העליון רע"פ 7654/18 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: עלי עאסלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"ת 9687-10-18 שניתן ביום 25.10.2018 על ידי כב' הנשיא רון שפירא, כב' סג"נ אברהם אליקים וכב' השופט ערן קוטון בשם המבקש: עו"ד תמי אולמן; עו"ד ראפת אסדי; עו"ד יעקב שלומוביץ ועו"ד שחף אולמן החלטה

נגד המבקש הוגש כתב אישום נוסף והוא הורשע על פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בעכו (כב' השופט הבכיר י' בכר) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ונהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (פל"א 12805-12-17).

בבג"ץ[6614/13]חמוד נ' יו"ר וועדת הבחירות המרכזית (14.10.2013) אושרה קביעת יו"ר ועדת הבחירות כי דבק קלון במעשיו של מועמד לראשות מועצה שביצע עבירות בנייה והפר מספר צוים שפוטיים במשך פרק זמן ממושך, ונאמר כי "המבקש לשמש נבחר ציבור אינו יכול להקל ראש בצווים שפוטיים. על הציות לחוק ולהוראות בתי המשפט להיות לעמוד האש שלאורו יפסע כל הרואה עצמו מבקש להבחר לתפקיד צבורי". הדברים יפים גם לענייננו, ולא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות היתערבות במסקנה כי במעשיו של המבקש דבק קלון.

בהערת אגב יוער כי בנגוד לנוסח הקודם של סעיף 20(א) לחוק, לשון הסעיף אינה מתנה את קביעת הקלון בבקשה מוקדמת של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ובדברי ההסבר להצעת החוק צויין כי מוצע שבית משפט יקבע אם יש בעבירה משום קלון מיוזמתו (דברי הסבר להצעת חוק הרשויות המקומיות (תקוני חקיקה) (שלילת הזכות להבחר ולכהן בשל עבר פלילי), התש"ס-2000, ה"ח הממשלה 500, 557 (הצעה לתיקון עקיף של סעיף 20 בחוק הרשויות המקומיות בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975).

...

אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות, משמצאתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס ונימוקי דעת הרוב מקובלים עלי במלואם.

בבג"ץ[6614/13]חמוד נ' יו"ר וועדת הבחירות המרכזית (14.10.2013) אושרה קביעת יו"ר ועדת הבחירות כי דבק קלון במעשיו של מועמד לראשות מועצה שביצע עבירות בנייה והפר מספר צווים שיפוטיים במשך פרק זמן ממושך, ונאמר כי "המבקש לשמש נבחר ציבור אינו יכול להקל ראש בצוים שיפוטיים. על הציות לחוק ולהוראות בתי המשפט להיות לעמוד האש שלאורו יפסע כל הרואה עצמו מבקש להיבחר לתפקיד ציבורי". הדברים יפים גם לענייננו, ולא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות התערבות במסקנה כי במעשיו של המבקש דבק קלון.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הנשיאה א' חיות: מבוא ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 (להלן: ועדת הבחירות או הועדה) החליטה ביום 6.3.2019 לקבל בקשה לפסילת ד"ר עופר כסיף (להלן: כסיף) מלהתמודד כמועמד לכנסת ברשימת "חד"ש – בראשות איימן עודה, תע"ל – בראשות אחמד טיבי" (להלן: חד"ש-תע"ל), אך דחתה בקשה לפסילת רשימת חד"ש-תע"ל כולה.

תיקון נוסף לסעיף 7א לחוק היסוד נחקק בשנת 2008 ועל פיו נוספה בו הוראת סעיף קטן (א1) הקובעת כי "לעניין סעיף זה, יראו מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימת המועמדים כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת". כשנה לאחר אותו התיקון נדון לקראת הבחירות לכנסת ה-18 ערעור על החלטת ועדת הבחירות לפסול את רשימת בל"ד ואת רשימת רע"ם-תע"ל בעילות המנויות בסעיפים 7א(א)(1) ו-(3) לחוק היסוד.

כעולה מפסק הדין שניתן על ידינו ללא נימוקים ביום 17.3.2019, החלטנו ברוב דיעות וכנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג, לאמץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לקבל את העירעור בע"ב 1866/19 בכל הנוגע לבן ארי ולהורות על פסילת הישתתפותו כמועמד בבחירות לכנסת ה-21, ואילו בעיניינו של בן גביר הוחלט פה אחד לדחות את העירעור.

טענות הצדדים המערערים, מבקשי הפסילה ואחדים מחברי ועדת הבחירות המרכזית שהצטרפו אליהם כמערערים, טענו כי התבטאויות ומעשים של חברי הרשימה מכוונים לשלילת צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכי חבריה תומכים בארגוני הטרור חזבאללה וחמאס תוך מתן לגיטימציה לפגיעה באזרחי ישראל המתגוררים באיזור יהודה ושומרון ובחיילי צה"ל. רשימת חד"ש-תע"ל מצידה סמכה את ידיה על החלטת ועדת הבחירות וטענה כי מבקשי הפסילה לא הציגו תשתית עובדתית מתאימה אשר יש בה כדי לבסס את עילות הפסילה הנטענות.

...

מנגד, סבורני שככלל – מפלגה שדבקה בה עילה המונעת ממנה התמודדות בבחירות אינה יכולה לצלוח את המשוכה בדרך של חיבור למפלגה אחרת.

סבורני כי אם יש עילת פסילה, מצוות המחוקק לפסול את התמודדות הרשימה, כמובן בכפוף לצמצום הפסילה למקרים לחריגים.

כמו כן, החלטנו פה אחד לדחות את הערעור בכל הנוגע להחלטת ועדת הבחירות שלא לפסול את רשימת חד"ש-תע"ל; ולדחות את הערעור בעניין אי-פסילתו של בן גביר.

שניים אחרים נרשמו כמועמדים אך בהמשך, ועדת הבחירות של הליכוד החליטה על פסילתם ועל הרחקתם מהתנועה (להלן: סוגיית פסילת המועמדות).

תמצית טענות הצדדים בעירעור המערערים ממקדים את טענותיהם בהחלטה לפסול את מועמדותו של המערער 1 (להלן: טוירמן) בבחירות המקדימות, ובהחלטה לגרוע את שמם של המערערים 16-2 ממרשם החברים של הליכוד, נוכח התפקדותם הלכאורית למפלגת מר"צ. ביחס לפסילתו של טוירמן נטען כי בית הדין חרג מסמכותו שכן חוקת המפלגה מסמיכה את בית הדין להטיל סנקציות שונות על חברי המפלגה, כשפסילת מועמדות לא נמנית עליהן.

סוגיית פסילת המועמדות: נימוקי בית הדין ביחס לסמכות למנוע ממועמד להיתמודד בבחירות המקדימות היו כלהלן: (-) פסק הדין בעיניין ירדור: בהתבסס ובהקש מפסק הדין בע"ב 1/65 ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט(3) 365 (1964) (להלן: עניין ירדור) ועקרון הדמוקרטיה המתגוננת, נקבע כי ניתן לפסול את מועמדותו של מי שיש לגביו חשש שיפעל להפלת הממשלה לה המפלגה תהיה שותפה או יפעל בנגוד למטרותיה.

(-) עיקרון תום הלב בדיני החוזים ודוקטרינת ההפרה הצפויה: תקנון המפלגה הוא חוזה בינה לבין חבריה שיש לקיימו בתום לב. הצהרה של מועמד המבקש להבחר מטעם הליכוד, כי יפעל להפלת ממשלת ימין בראשות הליכוד, מהוה הפרה צפויה של החוזה, והמפלגה רשאית למנוע את ההפרה מבעוד מועד.

...

בהקשר זה יצוין כי איני מקבל את טענת המערערים לפיה פסילת מועמדות אינה סנקציה "פחותה יותר", וטענתם לפיה הלכה למעשה העונש של פסילת מועמדות אינו כה שונה מהרחקה מהתנועה (סעיף 79 לכתב הערעור) יכולה דווקא לתמוך בגישה הנוגדת.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 119 לחוקת הליכוד, המבהיר כי: "[..] בכל ענייני התנועה יהיו חברי התנועה, רשויותיה ומוסדותיה כפופים לשיפוט בפני בית הדין של התנועה בהתאם לחוקה זו" (ההדגשה הוספה).

סיכומו של דבר, הסמכות לפסול חבר ליכוד מהתמודדות במסגרת התנועה על מקום ברשימה לכנסת היא סמכות שאין בית הדין של הליכוד, או כל אורגן אחר של התנועה, רשאי ליטול אותה לעצמו מבלי שיש לכך עיגון פורמאלי בחוקת הליכוד.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני: כב' השופט אהרן פרקש, נשיא כב' השופט משה סובל כב' השופטת דנה כהן-לקח עמ"נ 3136-05-19 הלוי ואח' נ' משרד הפנים ואח' המערער עמית הלוי ע"י ב"כ עו"ד שמחה רוטמן ואח' המשיבים 1. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה – 21 כב' השופט חנן מלצר 2. שר הפנים ח"כ אריה דרעי ע"י ב"כ עו"ד יעקב פונקלשטיין מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 3. סיעת יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה 4 .יצחק זאב פינדרוס ע"י ב"כ עו"ד איתן הברמן ואח' 5. סיעת הליכת בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה ע"י ב"כ עו"ד אבי הלוי ואח' 6. סיעת היתאחדות הספרדים שומרי התורה, תנועתו של מורן הרב עובדיה זצ"ל 7. סיעת איחור מפלגות הימין – הבית היהודי, האיחוד הלאומי, עוצמה יהודית ע"י ב"כ עו"ד אלי שמואליאן פסק דין

נציין כבר כעת כי בשלבים הראשונים של הדיון בערעורים שבכותרת, עמדת המשיב 1 (יו"ר ועדת הבחירות המרכזית) הייתה כי אין מקום לפסול את תוצאות הבחירות בקלפיות החשודות במעשי זיוף ומרמה בהיעדר ראיות מספיקות לכך באותה עת, אולם יש מקום לבדיקת החשדות על-ידי המישטרה.

(א)  כל חבר של ועדת הבחירות המרכזית ושל ועדת בחירות אזורית, כל סיעה מסיעות הכנסת הנבחרת וכל חבר הכנסת, כל רשימת מועמדים שאושרה ושהשתתפה בבחירות לכנסת וכל מועמד שהיה כלול בה וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על תוצאות הבחירות בטענה – (1)   שהבחירות בכללן או בקלפי מסויימת לא התנהלו כחוק, או שחלוקת הקולות בין רשימות המועמדים לא היתה נכונה; (2)   שהמנדטים לא חולקו כחוק; (3)   שקולות שניתנו בעד רשימת מועמדים מסויימת הושגו שלא כחוק – ובילבד שהליקוי שטוענים עליו עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות.

בהחלטתנו מיום 1.7.2019, עמדנו על הטעמים לקביעתנו העקרונית לפיה בית משפט הדן בעירעור בחירות לכנסת מוסמך לידון בבקשה לעיון בחומר בחירות, וכי מדובר בסמכות מקבילה לזו הנתונה בידיו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לפי סעיף 79א(ב) לחוק וכללי העיון שהותקנו מכוחו.

...

בערעור שכנגד נטען כי אם בית המשפט ימצא כי יש לקבל את הערעור העיקרי ולשנות מתוצאות ספירת הקולות כנטען על-ידי המערער, כי אז יש לקחת בחשבון קלפיות נוספות מעבר לקלפיות שהוזכרו בערעור העיקרי, אשר גם לגביהן נמצאו טעויות טכניות באופיין בספירת פתקי ההצבעה, בהעתקת הנתונים מגיליונות הספירה לפרוטוקולים של ועדות הקלפי, או בהקלדת הנתונים למחשבי ועדת הבחירות המרכזית.

במכלול נסיבות העניין, אני סבורים כי אין מקום לעשות כן. ערעור הבחירות העיקרי לא היה ערעור סרק.

משמעות הדבר היא כי גם אילו כל טענות המערער במישור ספירת הקולות ורישומם היו מתקבלות, הרי הליקוי במישור טוהר הבחירות הצדיק את פסילת תוצאותיה של קלפי מס' 2 בכסרא סמיע, באופן שהתוצאה היא שאין שינוי בחלוקת המנדטים ובהכרזת הנבחרים (זאת, בהינתן העדר אפשרות מעשית להורות על עריכת בחירות חוזרות בקלפי האמורה, לאחר התפזרות הכנסת ה-21).

בהתחשב בכל אלה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

נשאלת השאלה מיהו הגורם המוסמך לקבל את ההחלטה ביחס לעמידת מועמד בתנאי הכשירות: האם – כעמדת המערערים – מדובר במליאת ועדת הבחירות, או שמא יו"ר הועדה הוא הגורם המכריע בהקשר זה? עיון בהחלטות שהתקבלו במערכות בחירות קודמות מלמד על כך שהחלטות בדבר פסילת מועמדים ורשימות לפי סעיף 7א לחוק היסוד, מתקבלות במליאת הועדה בהצבעה (שבה יושב הראש אינו נוהג להישתתף) וללא נימוקים (ראו, לאחרונה: פ"מ 2/23 כץ נ' יזבק (29.1.2020); פ"מ 2/24 עוצמה יהודית – חזית יהודית לאומית, רשימת הציונות הדתית נ' מראענה (17.2.2021); פ"ר 4/25 אנחנו ביחד – לסדר חברתי חדש נ' רשימת בל"ד (29.9.2022); ראו גם: דנה בלאנדר ועדת הבחירות המרכזית – מקצועית או פוליטית? 95 (מחקר מדיניות 175, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2022) (להלן: בלאנדר)).

שלישית, סעיף 64 קובע "סירבה הוועדה המרכזית לאשר רשימת מועמדים, כולה או אחד משמות המועמדים שלא לפי סעיף 63א, או את הכינוי או את האות של הרשימה, תודיע הוועדה על כך, לא יאוחר מהיום ה-30 שלפני יום הבחירות, לבא-כוח הרשימה ולממלא מקומו, והם רשאים, לא יאוחר מהיום ה-28 שלפני יום הבחירות, לערער על הסרוב לפני בית המשפט העליון". כלומר, הסרוב לאשר רשימה או מועמד שנכלל בה וכן זכות העירעור על סרוב זה מתייחסים אף הם בלשון הסעיף להחלטה של הועדה (בהקשר זה ראו: עניין מופז, שם הוגדר ההליך כערעור על החלטת ועדת הבחירות ולא על החלטתו של יו"ר הועדה).

התפישה לפיה החלטת יו"ר ועדת הבחירות מנחה את הועדה בכל הנוגע לאישור הרשימות באה לידי ביטוי גם באחת ההחלטות שהתקבלו על ידי יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-24, השופט ע' פוגלמן, שעסקה בעיניין כינויה של רשימה, והסתיימה כך: "חוות דעתי זו וכתבי הטענות בבקשה יונחו לפני ועדת הבחירות המרכזית בעת שתידון באישור רשימות המועמדים לפי סעיף 63 לחוק הבחירות. עמדתי היא שאין בכינוי המבוקש כדי להטעות, ולכן ועדת הבחירות המרכזית רשאית לאשרו לפי סעיף 61(ו) לחוק הבחירות" (ה"ש 8/24 מפלגת הבית היהודי נ' רשימת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', פסקה 7 (16.2.2021)).

אומנם, בשונה מקביעת יו"ר ועדת הבחירות בהחלטה נושא העירעור (פסקות 48 ו-54 להחלטה), לגישתי אין מקום להדרש להתנהלותו של חבר הכנסת הפורש קודם להחלטת ועדת הכנסת בעת בחינת השאלה האם הוא התפטר בסמוך לפרישתו, ובהקשר זה יש לזכור כי במשך תקופה ארוכה סיעתו נימנעה – משיקוליה שלה – מהגשת בקשה להכרזה על המערער כפורש, אף שלטענתה הוא נקט בצעדי פרישה מובהקים כבר מיום הקמת הממשלה.

...

יו"ר ועדת הבחירות הוסיף וציין כי אין ממש בטענת המערער לפיה מרצ מתעברת על ריב לא לה, נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בלשון החוק עיגון למסקנה לפיה פרישת חבר כנסת היא עניין שבינו לבין סיעתו בלבד.

במכלול הנסיבות הללו – דהיינו כאשר המצגים בערעור הם מצגים הנוגדים את תכלית החוק, שניתנו על ידי גורמים בלתי מוסמכים, שהבהירו בזמן אמת כי עמדתם אינה מחייבת את הגורם המוסמך לדון בסייג ההתפטרות (ועדת הבחירות) – סבורני כי לא ניתן לדחות הפעלה של הוראת חוק מפורשת, לא כל שכן הוראת חוק יסוד, בהתבסס על טענת ההסתמכות.

דא עקא, גם אם אקבל כי ניתן היה לייחס משקל שונה במידה כזו או אחרת לטענת חוסר הבהירות ולטענת ההסתמכות (וכיצד אוכל שלא לקבל אפשרות זו בהינתן עמדת חברותיי וחבריי, שופטי הרוב), עדיין על מנת שנתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות, נדרש שנגיע למסקנה כי החלטתו בעניינו של מר שיקלי מצדיקה התערבות על פי הסטנדרט האמור.

במצב דברים זה, אינני סבור כי היה מקום לקבוע שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות לדבוק בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד, ולא לאפשר התגברות עליה על בסיס הנסיבות הפרטניות שהציג מר שיקלי, הצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר לאור כל האמור, סברתי בשעתו, ועודני סבור גם עתה, כי היה מקום לדחות את הערעור שהוגש בעניין מר שיקלי, ולאשר את החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות כי מר שיקלי מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.