ערעור על החלטת ועדה רפואית שלא הפעילה תקנה 15

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.10.22 (להלן – הועדה) אשר הפעילה בעיניינו של המשיב את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (נפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן – תקנה 15).

ועדת רשות היתכנסה תחילה ביום 19.12.2021 - ובה המליצה שלא להפעיל תקנה 15 בשל העובדה שקיימת ירידה מזערית בלבד בהכנסותיו.

...

טיעוני המשיב נרשמו בפרוטוקול כדלקמן: "הערר על תקנה 15 בלבד. תקנה 15 צריכים לבדוק את השפעת הנכות על העבודה. מפנה לסיכום ביקור בית חולים תל השומר. בן 50 הצליח להקים עסק ערוצים וטבע, התאונה הזו הרגה את זה. לפי נוהל תקנה 15 – צריך לבדוק האם נפגע מהרווחים של העסק, כאשר הועדה אומרת שיש ירידה מזערית שאינה תואמת את המאזנים, כאשר נשכרו אנשים לעבוד במקום נועם, אשתו מחזיקה את העסק וישנה ירידה של 30% בהכנסותיו. הביטוח לאומי עושה עימו עוול. ועדת הרשות הינה יועצת לועדה. מגישה את המאזנים של 2020, 2019, ו 2021. מדובר בשותפות.

גם ועדת הרשות ציינה, כי הדבר מתבטא באופן דומה בכל השנים שנבחנו, אלא שבניגוד לדעתה, אני סבורה שנתון זה אינו פועל לרעתו של המשיב, שכן השאלה הרלבנטית היא גובה ההוצאה בגין שכר העובדים ברמה השנתית.

מטעם זה נדחית טענת המערער, כי טעתה הוועדה משלא התייחסה לקביעת ועדת הרשות כאילו הירידה בהכנסות היא בשיעור 3% בלבד.

סוף דבר דין הערעור להתקבל כדלקמן: ועדת הרשות תתייחס שנית לדרישת הוועדה לבחון את השאלה, האם חלה ירידה בהכנסות לאחר התאונה ועקב הפציעה וזאת תוך התחשבות בנתוני הוצאות שכר עובדים לשנת 2019 לעומת שנת 2021 וככל שחלה ירידה מה שיעור הירידה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.8.21 (להלן - הועדה) אשר קבעה כי נכותו הרפואית היציבה של המערער בגין תאונה מיום 10.2.19 היא בשיעור 10% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

הועדה קבעה שאין להפעיל תקנה 15 ללא כל נימוק.

הועדה תשקול מחדש עמדתה בשאלת הפעלת תקנה 15 ותיתן דעתה לטענה כי המערער לא שב לעבודתו בשל המלצת רופא תעסוקתי ותנמק החלטתה.

...

עוד ציינה הוועדה, כי מיקום הקליטה המוגברת בבדיקת המיפוי אינו מתאים למיקום הבלט בבדיקת סי. טי. ולאור כל האמור קבעה, כי אינה מקבלת את חוות דעת ד"ר פלדברין.

אשר לתקנה 15 לתקנות, משלא הובא כל נימוק להחלטת הוועדה לדחות את הערר בנקודה זו, דין הערעור להתקבל גם בסוגיה האמורה.

אשר לטענת המערער, כי יש להחליף את הרכב הוועדה או היועצים, דינה להידחות.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הוועדה תשקול עמדה בנושא נכות אורתופדית בגין הגב נוכח האמור בחוות דעת ד"ר פלדברין לגבי הקשר בין כאבי גב לבין שימוש בקביים לאחר התאונה.

בשל כך, המערערת הגישה ערר על אי הפעלת תקנה 15 בעיניינה.

לטענת המערערת, שגתה הועדה כאשר לא העבירה את טענותיה לבחינת ועדת רשות לגבי הפעלת תקנה 15 ואף לא הפניתה אותה לבדיקה של רופא תעסוקתי, ולא נימקה מדוע לא קיבלה את חוות דעתו של ד"ר מריו סקולסקי (רופא תעסוקתי מטעם המערערת).

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של וועדה רפואית לערערים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

...

לטענת המשיב – דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

מלבד טענת ההתיישנות טוען המשיב כי דין הערעור להידחות, כיוון שאין הוא מצביע על פגם משפטי.

על כן בראיה כוללת של תיק זה שוכנעתי, כי ב"כ המערערת פעל בשקידה ראויה לצורך עדכון כתובתו המצויה בידי המשיב.

כן שוכנעתי, כי אכן ביקש את הפרוטוקול בסמוך למועד קבלת ההחלטה, בהתאם לדרישת הפסיקה.

אשר על כן – הערעור מתקבל.

ביום 31.5.22 היתכנסה ועדת רשות והמליצה שלא להפעיל את תקנה 15 בעיניינה של המערערת.

לדידי המערערת, היא ביקשה להוון את קצבת הנכות מעבודה וכפועל יוצא מכך מנועה המערערת מלהגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש; במצב דברים זה, לדעת המערערת על הועדה היה להתייחס למסמכים שהוצגו בפניה בהתייחס לחודש ספטמבר 2020 ואילך וככל שהועדה היתה מתייחסת כנדרש למסמכים אלה, אזי החלטתה בנוגע להפעלת תקנה 15 היתה שונה, שכן המערערת הפסיקה עבודתה כליל מחודש ספטמבר 2022 עקב היתדרדרות במצבה הרפואי וניתוח ברגלה שכשל.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה ואין כל אינדיקציה לכך שהמסמכים הנטענים - נספח ב' לערעור - אכן נמסרו לוועדה ואף אם הדבר נכון, הרי שעיון בנספח ב' לערעור מלמד בבירור, כי כלל המסמכים מתייחסים לתקופה שהיא רלוונטית למועד המאוחר למועד קביעת הנכות היציבה ולמצבה הרפואי של המערערת שהוחמר ככל הנראה לאחר שנקבעה נכות יציבה בחודש מרץ 2022 – המועד הקובע לצורך בחינת הפעלת תקנה 15.

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים ובדו"ח ועדת הרשות וכן בכלל החומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר אשר על כן – דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.12.22 שהיתכנסה על פי פסק דין וקבעה, כי אין להפעיל בעיניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

...

הוועדה התכנסה על פי פסק הדין ביום 25.12.22 ולאחר שהאזינה לטיעוני המערער קבעה כדלקמן: "הוועדה לאחר שהאזינה רוב קשב לדברי בא כוח התובע שהגיע בגפו ולאחר שדנה בנושא הגיעה למסקנה שהתובע, למרות הממצאים בתחום האורתופדי והנפשי, אין מקום להפעלת תקנה 15. התובע מתפקד כעת לפי חוות דעת של ד"ר קוטלר כטבח בבה"ד 8 – עבודה פיזית הכרוכה בעבודה ממושכת. הוועדה סבורה שעקב גילו הצעיר יוכל להשתלב וללמוד כל סוג של מקצוע שרק יחפוץ. אין כל מניעה שיעבוד בעיסוקים רבים ומגוונים ללא כל קושי. צעיר מאוד שכל עתידו לפניו ויכול ללמוד כל מקצוע שיחפוץ ואין מדובר באיבוד מקצוע או עיסוק שעבד קודם". החלטה זו היא מושא ההליך.

קביעת הוועדה לעניין השפעת הליקויים על אפשרות ההשתלבות במגוון סוגי עבודות היא קביעה רפואית מקצועית גרידא, ואין יסוד להתערב בה. טענת המערער, כי קביעת הוועדה סותרת את הממצאים בתחום הנפשי דינה להידחות.

כך גם מקובלת עליי טענת המשיב, כי אין רלבנטיות לקביעת הפרופיל הצבאי.

סוף דבר הערעור נדחה.