ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה בעניין החמרת כאבי גב

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17.2.2023 (להלן – החלטת הועדה).

הועדה שמעה את טענות המערער: "חלה החמרה במצבו האורתופדי והנוירולוגי כאבים קשים וכאבים בהגבלה גב מתני וצואר, בדיקת MRI בלטים בגבהים שונים לחץ והיצרויות, EMG גפיים עליונות ותחתונות הדגימה רדיקולפתיה והומלץ על ניתוח, טיפולים ללא הטבה, כתף ימין היה שבר היום האבחנה כתף קפואה מפנה לחוו"ד ד"ר צבי אורן 08/2020, נסוי טיפולים קנביס הזרקות גלי רדיו ללא הטבה, מבקשים נכויות בהתאמה לכל הפגיעות [ההדגשות שלי – צ"פ]". הועדה בפרק הבדיקה ציינה: "28/4/22 אישור החמרה הדיון מיתמקד בקשה לדיון לעניין צואר וכתף ימין. התאונה מ2006, עניין הכתף ימין התחיל לדבריו 2009, אין תעוד רפואי מתועדים משנת 2007-2020.

ב"כ המשיב הסכים להשיב את עניינו של המערער לועדה הרפואית באותו הרכב, כדי שזו תערוך בדיקה נוירולוגית לצואר ותקבע האם נותרה נכות נוירולוגית בצואר תוך שימת לבה למימצאי בדיקות הדימות בעיניין זה. ואולם אשר לעמוד שדרה מתני, טען המשיב במסגרת הדיון שנערך ביום 22.11.2023 כי דין העירעור להדחות, שכן אישור ההחמרה מאת פקיד התביעות מציין צואר וכתף בלבד, ואילו אין כל היתייחסות להחמרה בגב.

לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, כדי שזו תיבחן החלטתה שנית: א. אשר לצואר – הועדה תערוך בדיקה נוירולוגית לצואר ותקבע האם נותרה נכות נוירולוגית בצואר תוך שימת לבה למימצאי בדיקות הדימות בעיניין זה. אשר לעמ"ש מתני - הועדה תתייחס לטענות המערער לעניין עמ"ש מתני ולאמור באישור ההחמרה מאת הרופא התעסוקתי והמסמכים על בסיסם ניתן האישור האמור, תערוך למערער בדיקה קלינית ותבחן האם יש בהם כדי לשנות מהחלטתה.

...

לטענת המערער עיון באישור ההחמרה מעלה כי הרופא התעסוקתי התייחס מפורשות לפגיעתו הנוירולוגית ברגליו על פי בדיקת EMG המדגימה רדיקולופטיה מתנית פעילה וכן לסיכום הביקור הרפואי מבית החולים שיבא מיום 18.2.2020 לפיו קיימת אבחנה נוירולוגית של רדיקולופטיה דו"צ ברגליים.

ב"כ המשיב הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית באותו הרכב, כדי שזו תערוך בדיקה נוירולוגית לצוואר ותקבע האם נותרה נכות נוירולוגית בצוואר תוך שימת לבה לממצאי בדיקות הדימות בעניין זה. ואולם אשר לעמוד שדרה מתני, טען המשיב במסגרת הדיון שנערך ביום 22.11.2023 כי דין הערעור להידחות, שכן אישור ההחמרה מאת פקיד התביעות מציין צוואר וכתף בלבד, ואילו אין כל התייחסות להחמרה בגב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי אפוא למסקנה שדין הערעור להתקבל.

לאחר שנערכו מספר ועדות רפואיות בעיניינה, נקבע לבסוף כי חלה החמרה במצבה של המבקשת, במובן זה שהיא סובלת מתסמונת חלקית של CRPS (Complex Regional Pain Syndrome), ונקבעה לה נכות בשיעור 30% בהתאם לפרט 35(1)(ד) בתוספת לתקנות הנכים.

הועדות הרפואיות קבעו כולן כי אין קשר רפואי בלתי אמצעי בין החבלה ברגל לבין הכאבים הנטענים בגב התחתון.

ערעור המבקשת לועדה הרפואית העליונה על החלטה זו נדחה אף הוא ביום 5.7.2021, תוך שנקבע כי לא נמצא ממצא פתולוגי ברגל ימין או בגבה של המבקשת; כי אין קשר רפואי בין תלונות המבקשת לבין הנכות המוכרת ממנה היא סובלת; וכי אין הוכחה בספרות או אסכולה רפואית שקובעת כי שינוי בתבנית ההליכה בשל הנכות המוכרת גורם לשינויים נווניים מהסוג המתואר.

בקשת רשות העירעור המבקשת טוענת כי בקשת רשות העירעור מעוררת מספר שאלות עקרוניות, ובהן האם חלה על הנכה חובה להגיש חוות דעת רפואית בעת הגשת בקשה להחמרת מצב או להכרה בנכות מוסבת, למרות קיומו של תיק טפולי; האם חלה עליו חובה להמציא לועדה הרפואית ספרות רפואית התומכת בטענותיו לקיומו של קשר סיבתי מוסב, מקום בו הועדה היא שמעלה טענה בדבר העדר קשר כאמור; האם יש מקום להרחיב את חובת ההנמקה בנסיבות בהן קצין התגמולים מעוניין לסתור קביעה מהתיק הטיפולי; וכן לעניין שימוש הועדה במונח ״אין נכות״, שאינו קיים בחוק או בתקנות הנכים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לגוף הדברים, לא שוכנעתי כי נפל פגם בנימוקי הוועדות בנסיבות דנן.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ההליך מדובר בעירעור על החלטות המשיב מיום 27.10.20 בבקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 22.8.18 בה נקבע בהתאם לחוות דעתו של פרופ' מיכאל אהרנפלד מיום 10.6.20, כי הפיברומיאלגיה של המערער החמירה חלקית תוך כדי ועקב השרות הצבאי בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת, שלאחריה התקבלה הודעת המשיב מיום 22.7.21 כי הועדה הרפואית העליונה קבעה את נכותו בשיעור של 15% מתוך דרגה כוללת של 30%, מיום 2.5.18 – יום שיחרורו משירות חובה, ולאור זאת הוא זכאי למענק חד פעמי על פי הוראה שתנתן לו לאחר תקופה של 60 יום מיום מתן ההחלטה.

המומחה מטעם המשיב אישר בחוות דעתו המשלימה שהוא לא קבע בחוות דעתו כי המערער סבל או אובחן כלוקה בפיברומיאלגיה לפני הגיוס, וכל שנאמר על ידיו בעיניין זה הוא שקיים אצל המערער רקע ברור עם סיפור עבר של כאבי צואר וגב עם לסג חיובי ב- 60 מעלות עוד טרם הגיוס, מצב המהוה לדעתו כר פורה להתפתחותה של פיברומיאלגיה, ולאור החבלה בתיק אשר לכאורה החמירה את תלונותיו הקיימות והקודמות, המליץ להכיר בהחמרה בת 50% עקב השרות.

...

בתצהיר מיום 16.8.22 חזר על עיקרי הדברים והוסיף שחרה לו מאוד שלקח זמן רב בו נמשך הסבל שלו כשהיה בספינה כשהכאבים התגברו, בעוד שהוא עשה מאמצים והתעלם מהחבלה בירך, וכן שנאמר עליו שהיה בעל מוטיבציה גבוהה מאוד, ובסופו של דבר בעקבות הכאבים הידרדר מצבו מאוד והוא לא תפקד כלוחם אלא בעבודה משרדית קטנה והיה רוב הזמן בחדר.

לאחר עיון במכלול הראיות ובטענות הצדדים , נראה לנו שהתשובה לכך הינה כדעת המומחית מטעם המערער.

בעניין זה נראה לנו שיש להעדיף את מסקנת המומחית מטעם המערער שלא ניתן לקבוע על פי הראיות שהובאו שהיה בתיעוד הרפואי שקדם לגיוס, עליו הצביע המומחה מטעם המשיב, כדי להוכיח שהייתה לו תרומה להתפרצות הפיברומיאלגיה או להחמרתה.

הכרעה לאור האמור אנו קובעים שיש להכיר בנכות המערער בשל פיברומיאלגיה כנכות שנגרמה במלואה עקב השירות, ומחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

במהלך הבדיקה רושם לעירות יתר עם קלונוס בגפיים תחתונות, ללא סימני UMN בגפיים עליונות.

במסגרת פסק הדין המחזיר הונחתה הועדה לערוך למערערת בדיקה קלינית וכן היא נדרשה לשקול קביעתה מחדש בעיניין ניכוי מצב קודם, בשים לב לקביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 26.6.20 כי אין לנכות בגין מצב קודם וככל שהועדה מבקשת לעשות כן, היא הונחתה לפעול בהתאם לכללים שהותוו בהילכת מרגוליס, בשים לב לכך שעסקינן בארוע תאונתי ולא במחלת מיקצוע או במקרוטראומה; עוד נדרשה הועדה להתייחס לטענת המערערת בעיניין תיסמונת כאב.

בפן הנורולוגי, הסבירה הועדה כי מימצאי בדיקתה אינם תואמים גירוי שורשי אשר אמור לעורר כאב והעובדה, כי המערערת מתלוננת על כאבים מאחורי ברכה ולא על כאבים בגבה בעת הרמת רגל שמאל בכיפוף, אינה תואמת לחלוטין לליקוי פתולוגי; כמו-כן, לדעת הועדה ההפרעה התחושתית שהמערערת טוענת לקיומה אינה תואמת כלל לחלוקה דרמטולוגית, מימצאי בדיקות הדימות אינם מצביעים על לחץ של סטרוקטורות עצביות, כך שלפי הועדה אף מבחינה זו לא קיים הסבר לתלונת המערערת על כאבים.

בהקשר זה אוסיף, כי עת שללה הועדה את הקשר הסיבתי בין תלונות המערערת על החמרה במצבה לבין תאונת העבודה, הרי שבמצב זה אין תחולה לכללים שנקבעו בהילכת מרגוליס (דב"ע (ארצי) נג/46-01 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994)), וכלשון בית הדין הארצי לעבודה בעיניין פומן: " הכלל הוא כי הועדה הרפואית היא המוסמכת לערוך חשבון עובר ושב ולקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המבוטח מן הפגיעה בעבודה. כלומר, ככל שהועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המבוטח היא השפעה חלקית בלבד, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה בהתאם.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בפסק הדין המחזיר ובכלל החומר המונח לפני וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

" סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה.

ביום 17.8.22 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון (להחמרה) בעיניינו של המערער.

להלן עקרי פרוטוקול הועדה: "...לקוח: אני סובל מיציאות קשות. כאבי גב תחתון וקשה לי מאוד לקום לאחר מכן. סובל מכאבים קשים.

החזרים גידים ירודים בכל התחנות, כולל גפיים עליונות, החזרי אכילס לא הופקו.

בדיון מיום 8.1.24 נישאל המערער על ידי בית הדין אם הוא יכול להציג מסמכים רפואיים שיתמכו בטענתו אך תשובתו הייתה כי "אין לנו חומר שמייחס". בהקשר דומה לזה שלפניי נקבע - "אילו היה המבקש מגיש חוות דעת מטעמו לעניין השמיעה, יתכן שהייתה קמה חובת היתייעצות עם מומחה בתחום המתאים (השוו: עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה יהודה, פד"ע לו 186 (2000); בר"ע (ארצי) 13618-06-17 סלומון בן ברוך - המוסד לביטוח לאומי (14.6.18)). משאין זה המקרה, ומשעה שהועדה נימקה מדוע היא אינה מוצאת לנכון להיוועץ עם מומחה על סמך התעוד הרפואי שעמד בפניה - הרי שמדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה המקצועי של הועדה ולא מצאתי הצדקה להתערב בה". המערער הפנה לרישומים בדבר קיומה של בעייה אורולוגית קודמת לפני התאונה ולכך שבעייה קודמת זו הוחמרה לאחרונה.

...

זאת "היות והממצאים הנוירולוגים מצביעים על פגיעה פריפרית ללא מעורבות של סיבים אוטונומיים". מסקנה זו היא בגדר ממצא רפואי שאין מקום להתערב בו. אינני סבורה שבנסיבות העניין נפל פגם בכך שהוועדה החליטה לא להתייעץ עם מומחה מתחום האורולוגיה.

אין בידי לקבל הטענה.

סוף דבר הערעור נדחה.