ערעור על החלטת ועדה רפואית על 5% נכות צמיתה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.2022 (להלן – החלטת הועדה).

אשר לתחום האורתופדי – כמפורט לעיל, הועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה למערערת ובסיומה קבעה הועדה את נכויותיה הזמניות וכן נכות צמיתה בשיעור 5%.

לפיכך, מצאתי כי יש להשיב את עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה לעניין הנכויות הזמניות, תוך היתייחסות למפורט בחוות דעתו של ד"ר מוסקוביץ, ותקבע אם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה.

...

לפיכך, אינני מקבל את טענות המערערת בדבר קיומם של מסמכים רבים בתחום הנפשי לאחר התאונה מהן הוועדה התעלמה.

אינני מקבל את שאר טענות המערערת בנוגע להחלטת הוועדה בתחום הנפשי.

אינני מקבל את טענת המערערת לפיה על הוועדה היה לקבוע את שיעור נכותה בדומה לנכות שנקבעה לה במסלול הנכות הכללית, וזאת ממספר טעמים: ראשית, טענה זו כלל לא נטענה על ידי המערערת בפני הוועדה ולכן גם לא נדונה על ידה.

טענות המערערת – המערערת טוענת, כך: החלטת הוועדה אינה מנומקת, והיא נגועה בחוסר סבירות ולא ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה; בהעדר נימוק או החלטה וממצאים אחרים, היה על הוועדה לקבוע לה סעיפי ליקוי שמעידים על החמרה במצבה; סעיף הליקוי שנקבע לה אינו מבטא את ההחמרה במצבה, והוועדה הסתמכה על המסמכים שהוגשו כ"בקשות לשימוש בקנביס רפואי", ולא כחידוש הרישיונות; הוועדה לא נתנה את דעתה לכך שהיא מטופלת בקנביס רפואי, וגם לא לטפול התרופתי האינטנסיבי שהיא נוטלת, שמעידים על חומרת מצבה; גם נוהל 106 של היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות, אשר קובע את התנאים לצורך קבלת קנביס רפואי, מעיד על כך. טענות המשיב – המשיב טען, כך: לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, החלטתה מפורטת ומנומקת, וניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה; הוועדה קיבלה את הערר על החלטת דרג ראשון אשר קבע 10% נכות זמנית ו-5% נכות צמיתה, וקבעה כי הנכות הצמיתה תעמוד על 10%; הוועדה כן התייחסה לנטילת הקנביס, ומדובר בנתון שאינו רלוואנטי לקביעת נכות נפשית; הוועדה לא קבעה כי מצב המערערת הוחמר במהלך השנים; נוהל 106 של משרד הבריאות אינו רלוואנטי, ובכל מקרה הוא לא הוגש לוועדה ולא נטען לגביו דבר.

יש גם לדחות את טיעון המערערת המופנים לאישורים הרפואיים של ד"ר סגל, שכן הוועדה התייחסה אליהם, לרבות לגבי הטיפול בקנביס רפואי על רקע PTSD מורכב.

...

בנקודה זו מקובלת עליי טענת המשיב, כי בית הדין אינו נדרש להחלטות מדרג ראשון אלא להחלטות הועדה לעררים בלבד, וממילא הועדה לעררים בודקת את המבוטח/ת מחדש וקובעת את נכותו בהתאם לממצאיה שלה.

מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בבקשות לטיפול בקנאביס רפואי שאין בהן כדי להעיד על נכות המערערת, וכי גם אין מדובר בחוות דעת רפואית.

סוף דבר – לאור כלל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

] [2: כך נרשם התאריך בהודעה] ביום 25.02.2021 היתקיימה ועדה רפואית מדרג ראשון, בה נקבעו אחוזי נכות זמניים – לתקופה שבין 21.02.2017 – 31.12.2017 20%, לתקופה שבין 01.01.2018 – 31.10.2019 10%, מיום 01.11.2019 ואילך 5% נכות יציבה.

לגופו של ערעור, טוען המשיב כי טענות המערערת לעניין הקשר הסיבתי אינן יכולות להיות מושא לערעור – שכן אינן בפן המשפטי של בחינת החלטת הועדה, אלא ערעור על שאלות רפואיות.

" במסקנות, קבעה הועדה כי מבחינה פסיכיאטרית היא מקבלת את הערר, יש קשר סיבתי בין הדכאון המג'ורי לתאונת העבודה, הותירה את הנכות הזמנית שנקבעה בדרג הראשון וקבעה נכות צמיתה מיום 01.01.2019 בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) (וכמפורט בהחלטה - הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות תלויות דחק, הפרעות סומטופורמיות והפרעות אכילה-רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד נפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה).

...

היות שמדובר בסוגיות כבדות משקל המשליכות דה פקטו על המערערת ועתידה – ראוי להיעתר להארכת המועד ולדון בערעור לגופו.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ומשלא נפל פגם משפטי– הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.5.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה ערר המערער וקבעה לו 5% נכות צמיתה, לאחר ניכוי 5% נכות בגין גורמי השפעה.

...

באשר לנכות שנותרה לאחר סעיף ב' (להלן – הנכות הנותרת), יש לבחון האם תנאי העבודה פעלו כגורם יחיד ליצירתה או שמא היו גורמי סיכון נוספים שעל יסוד נתונים מוכחים והידע הרפואי ניתן להגיע למסקנה כי התממשו בפועל.

דין טענות אלה להידחות, כפי שאסביר כעת.

סוף דבר – לאור כל המקובץ לעיל, הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה"), אשר היתכנסה מכוח פסק דין מחזיר (להלן: "פסק הדין") והחליטה ביום 22.5.2023 לקבוע למערער נכות משוקללת בשיעור 37% מיום 1.7.2016, לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש.

ביום 23.6.2021 דנה הוועדה בערר המערער וקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19.25% (5% בגין פציעה בראש ו-15% בגין הפרעת היסתגלות).

...

לגופו של עניין – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר שבתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, באותו ההרכב, על מנת שזו תפנה את עניינו של המערער ליועץ הפסיכיאטרי של הועדה.