ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) לאחר פסק דין מחזיר

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה לאחר פסק דין (להלן - ועדת הערר).

המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין בעיית לחץ הדם ממנה סובל המערער, וביום 10.3.2021 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כדלקמן (ב"ל 42749-03-20, להלן - פסק הדין המחזיר): "בהסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער אל הועדה לעררים, בהרכבה הנוכחי, לרבות יועץ פנימאי מטעמה, על מנת שתשקול בשנית עמדתה תוך היתייחסות מנומקת לשאלת עצם קיומה של החמרה במחלת לחץ הדם של המערער ושאלת הקשר הסיבתי שבין ההחמרה הנטענת לתאונה. המערער יוזמן לועדה ויורשה לטעון בפניה ולהציג כל מיסמך מוקדם ליום 17.2.2020. החלטת הועדה תהיה מנומקת ומפורטת." בעקבות פסק הדין המחזיר היתכנסה ועדת הערר ביום 11.10.2021 והפנתה את המערער ליועץ ברפואה פנימית מטעמה אשר בדק את המערער ביום 10.11.2021 והמליץ לדחות את הערר לאחר שקבע כדלקמן: "ללא בדיקה קלינית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

על יסוד ממצאים אלה הגיע היועץ למסקנה כי לחץ הדם של המערער לא היה מאוזן טרם התאונה ולפיכך קבע כי הוא נותר בדעתו שהתאונה לא גרמה להחמרה בלחץ הדם שהיה קיים טרם התאונה וכי אין קשר סיבתי בין לחץ הדם לתאונה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר בהרכבה הנוכחי וליועץ מטעמה על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית את קביעתה כי לא חלה החמרה זמנית במצבו של המערער, וזאת לאחר שתעיין במסמך הרפואי מיום 1.4.2019 של הנפרולוג המומחה ד"ר פיליפ שול מקופת חולים מאוחדת, שבו מצוין כי לחץ הדם של המערער היה מאוזן בתקופה שקדמה לתאונה, וכי לחץ הדם יצא מאיזון לאחר תאונת הדרכים.

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.1.2023 שהיתכנסה לאחר פסק דין (להלן - ועדת הערר).

המערער הגיש ערעור על החלטה קודמת של ועדת הערר אשר קבעה לו נכות בשיעור 0% וביום 14.2.2022 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים להשיב את עניינו לועדת הערר כדלקמן (ב"ל 53552-05-21, להלן – פסק הדין המחזיר): "בתחום האורתופדי – הועדה תיבחן בשנית את טענות המערער בתחום זה. תשומת לב הועדה כי ככל שתשקול להפחית משעור נכותו של המערער בגין מצב קודם (היינו מצב שקדם לתאונת העבודה), יהא עליה להדריך עצמה לפי הילכת מרגוליס. היינו, לעשות כן רק ככול שאובחנו במערער ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשעור הקבוע באותו סעיף. ובמילים אחרות – על הועדה לשאול עצמה אילו נבדק על ידה המערער לפני קרות תאונת העבודה, האם היה נקבע לו שיעור נכות לפי אחד מסעיפי הליקויים. רק ככול שהתשובה חיובית (ויש לנמק זאת כמקובל), ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע כאמור, משעור הנכות הכולל.

...

" בהמשך סיכמה ועדת הערר את מסקנותיה בתחום האורתופדי וקיבלה את הערר כדלקמן: "הוועדה האזינה רוב קשב לדברי בא כוח התובע. הוועדה שבה ועיינה בפרוטוקול וועדה לעררים ובמסמכי עברו הרפואי והגיעה למסקנה כי בעניין ע"ש מתני יש מקום לקבל את ערר התובע שכן לפי הלכת מרגוליס היות ואין איזכור בעברו המתייחס למגבלה תפקודית בגין ע"ש מותני.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר לאור כל הטעמים המפורטים לעיל דין הערעור להידחות.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.6.23 שניתנה לאחר פסק דין מחזיר (בב"ל 9651-10-22).

...

דיון והכרעה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

. סוף דבר הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.6.2023 (להלן: "הועדה") לאחר פסק דין שניתן בהליך ב"ל 59466-05-22 (להלן: "פסק דין מחזיר"), כאשר עניינו של המערער הוחזר בהסכמת הצדדים לועדה, בהרכבה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ואפרט.

לאור האמור ומשקביעות הוועדה הם בתחום רפואי וטענות המערערת מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי - כי דין התביעה להידחות ומשדובר בביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

סוף דבר – הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.12.2022 (להלן: "הועדה") לאחר פסק דין שניתן בהליך -Hyperlink Removed- 8652-01-22 מיום 26.4.2022 (להלן: "פסק דין מחזיר"), כאשר עניינו של המערער הוחזר בהסכמת הצדדים לועדה, בהרכבה.

...

כמו כן הוועדה התבקשה להתייחס לטענות המערער כי אינו מסוגל לתפקד כלל – טענה זו עומדת בסתירה לממצאים בסטטוס הפסיכאטרי אשר מעידים על סימנים קלים של תגובה נפשית לארוע הנדון לאור כל האמור לעיל הועדה מותירה על כנה את הנכות שנקבעה בועדה הקודמת".

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין (עבל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)) לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ביחס לליקוי בגב תחתון ואפרט.

בעיון בפרוטוקול הוועדה עולה בדיקה קלינית והתייחסות לתלונות המערער בפתח הוועדה להגבלות וכאבים ואבהיר, כי אכן עצם קיום תיעוד רפואי בגב עובר לתאונת העבודה אינה בהכרח מביאה למסקנה של שלילת קשר סיבתי אלא במקרים המתאימים, ניכוי מצב קודם אך משבענייננו, הוועדה כלל לא קבעה קשר סיבתי הרי איני נדרשת לדון בטענה זו. זאת ועוד, לפני הוועדה עמדו מסמכים רפואיים מקופת חולים וניכר מפרוטוקול הוועדה לעיון בתיעוד הרפואי מהכרטיס הרפואי מקופת חולים וכן במסמכים הרפואיים, כך שלטעמי, לא נפל פגם בהעדר ציון ספיציפי לכל מסמך ומסמך מקופת החולים.

סוף דבר, עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה, רק בנושא הנפשי וכמפורט להלן ובהתאם למוסכם על הצדדים: "עניינו יוחזר לאותו הרכב של וועדה (1.12.22) על מנת שזו תשקול בשנית עמדתה בעניין הנפשי, לרבות לעניין ניכוי מצב קודם. הועדה תערוך בשנית בדיקה קלינית למערער. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה ולהציג בפניה מסמכים בעניין זה שאינם מאוחרים ליום 10.1.2023". ניתן היום, ז' אדר ב' תשפ"ד, (17 מרץ 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.