ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בדבר נכות צוואר

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.19 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את טענת המערער בעיניין שיעור נכותו באגן בגין פגיעתו בעבודה.

המערער טען, כי הדרג הראשון קבע נכות בשל מיגבלות במפרק הירך על רקע שבר בצואר הירך וניוון במפרק הירך בעקבותיו עבר החלפת מפרק ירך.

למרות הספק בדבר המצאת עילום ה- CT לטעמי יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה, על מנת שתתייחס לפיענוח של הצלום מיום 3.10.18 לצילום מיום 7.2.19 ול- CT מיום 2.3.19 לרבות פענוחיהם.

...

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

אמנם, הוועדה לא כבולה לפענוח של צילום הרנטגן מיום 3.10.18, אולם משקיים ספק באשר לממצאים העולים ממנו, הן לאור מכתבו של פרופ' עטר מיום 25.7.19 אשר עמד לפני הוועדה והיא לא התייחסה למסקנתו בעניין והן לאור הפענוח (הגם שלא עמד בפניה), אני סבורה כי יש מקום להחזיר את העניין לוועדה לצורך התייחסות לפענוח של הצילום מיום 3.10.18.

המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר היתכנסה בשלושה מועדים: 6/1/21, 12/4/21 ו - 7/6/21 (להלן - הועדה) ואשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער, בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 21/12/14, בעת עבודתו בקבוצת הכדורסל הפועל מגדל העמק, הנה בשיעור של 32%.

להלן עיקר טענות בא כח המערער: בתחום הראומטולוגי - "בדיקת" המערער על ידי הועדה לא מהוה בדיקה ולא מאפשרת קביעת ממצאים בדבר נכות המערער או בדבר מצבו הבריאותי, מקום שבסוגיית הפיברומיאלגיה האבחנה מתבססת על נקודות לחץ אשר הראומטולוג צריך לבחון בעצמו, הכל כפי שעולה מהתכתבות שקיים ב"כ המערער עם פרופ' רכס וכפי שהדבר מצא ביטוי בפסיקה שונה של בתי הדין לעבודה.

התחום האורטופדי - הועדה אשר בין חבריה היה גם אורטופד - הוא ד"ר ברונשטיין, ערכה למערער בדיקה קלינית גם בתחום זה, וכך כתבה: ומסקנות הועדה אשר לתחום האורטופדי נרשמו כך: בנושא האורטופדי, קיבלה הועדה את ערר המערער עת קבעה נכות גם בגין הצלחת הניתוחית וגם עת העלתה את אחוזי הנכות בגין ההגבלה בהרמת יד שמאל, כאשר בקביעותיה אשר לכך שאין קשר סיבתי בין כאבי הגב והצואר עליהם מתלונן המערער לבין התאונה בשל - העידר ממצאים חבלתיים בסמוך למועד התאונה וכן בשל מועדי הפניות לקבלת טפול בנושא הגב (11/3/15) והצואר (1/2016), מיתעלמת הועדה מהעובדה שכבר במועד התשאול בטיפולי הפיזיותרפיה אליהם הופנה המערער ביום 13/1/15 צויין כי הוא סובל, מעבר לכאב בכתף גם מ"צואר צד שמאל - חזית", כן היתעלמה הועדה ממנגנון ההחלקה של המערער אשר נראה כי היא יכולה להתכתב עם פגיעות בעמ"ש צוארי ו/או מותני, ולכן גם בהיבטים אלו נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.

...

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: בתחום הנפשי - תעיין שוב בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה אשר התייחס בהרחבה גם לתיעוד הרפואי הנרחב של המערער בכל הקשור לתחום הנפשי.

הוועדה תזמין את המערער באמצעות בא כוחו לדיון לפניה על מנת לאפשר לו להשמיע טענותיו בעניינים אליהם נדרשה להתייחס במסגרת סעיף ה"סיכום" של פסק דין זה. הוצאות משפט המשיב ישלם למערער סכום של 1,250 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנקודה זו יצויין כי למרות שמצאתי טעם בחלק לא מבוטל מטענות המערער החלטתי להפחית את סכום הוצאות המשפט שחשבתי לקבוע לזכותו וזאת מאחר ובחירתו להגיש ערעור ארוך במיוחד אשר בו חזר יותר מפעם אחת על טענותיו, גרמה לטרחה מיותרת ולבזבוז זמן הן של המשיב והן של בית הדין.

במוקד הדיון - ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה)  מיום 4.3.2021  (להלן - ההחלטה ו-הועדה בהתאמה).

ביום 4.3.2021 קבעה הועדה כי היא דוחה את ערר המערערת בתחום האורתופדי כך ששעור נכותה של המערערת: · בגין הגב התחתון עומד על 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - התקנות), בנכוי 5% לפי סעיף 37(7)(א-ב) במחצית.

בכתב תשובתו הביע המשיב הסכמה חלקית להשבת עניינה של המערערת לועדה באותו הרכב לפיה: · בתחום האורתופדי - הועדה תעיין בחוות הדעת מאת דר' גיפשטיין ודר' מחאמיד ותשקול האם יש בהן כדי לשנות מעמדתה; · באשר לנכוי בגין מצב קודם - הועדה תידון בשנית בנכוי המצב הקודם ובאם תחליט כי יש לנכות מנכותה של המערערת, תבסס זאת תוך הפנייה לממצאים מוכחים; · בתחום הלחץ דם, תעיין במסמכים הרפואיים מאת דר' מזוז (בין היתר בערך י.ל.ד של 190/110 המוזכר בו) ובמסמך הרפואי מאת פרופ' יוספי בתחום הלחץ דם, ותבחן האם יש מקום לקבוע נכות זמנית בגין ליקוי זה. · באשר ליתר טענות המערערת - נטען כי בדבר הנכות הזמנית, הועדה אינה נידרשת לנמק את פער בין הנכות הזמנית לנכות הצמיתה; הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה העלו כי תיפקוד הצואר תקין; מכתבו של ד"ר ליברמן איננו חוות דעת כך וממילא קיימת הסכמה להשיב את עניינה של המערערת בין היתר, להתייחסות הועדה לחוות הדעת של ד"ר מחאמיד העוסקת בלקות זו; בפרוטוקול הועדה מפורטת בדיקה קלינית בגב ולפרוטוקול קיימת חזקת התקינות; בעיניין ניכוי קודם- משהוסכם להחזיר עניין זה לועדה, טענות המערערת מתייתרות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, עניינה של המערערת יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 4.3.2021 על מנת שתפעל כדלקמן : בתחום האורתופדי תעיין הועדה במסמכים הבאים ותבחן האם יש באמור בהם כדי לשנות מהחלטתה - חוות הדעת של ד"ר מחאמיד מיום 3.11.2019 .

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

טענות המערערת כי הוועדה לא נתנה משקל לממצאי בדיקתה "רגישות בצוואר כתף וגב מתני" דינן להידחות שכן, בהתאם להלכה הפסוקה, כאב וכל שכן 'רגישות', אינם מקנים נכות.

באשר לטענת המערערת כי הוועדה לא נימקה את הפער בין נכותה הזמנית לנכותה הצמיתה, דינה להידחות, שכן וועדה מאוחרת אינה חייבת לנמק סטייה מקביעת נכות זמנית (בר"ע 10518-01-14 אילנה ציטרין – המוסד לביטוח לאומי (4.2.2014)).

אף באשר לטענת המערערת כי אחוזי הנכות צריכים להיקבע לפי מצבה הרפואי ללא השפעת התרופות, דינה להידחות שכן, נפסק כי "בקביעת דרגת הנכות של המבוטח יש להתחשב בתיקון מצבו שהוא תוצאה של שימוש באמצעי עזר. זאת מן הטעם, שאמצעים אלה "מבטלים" למעשה את הנכות הפונקציונאלית או התפקודית הקיימת אצל המבוטח.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), שסיכמה את מסקנותיה ביום 16.12.2021 (להלן: הועדה).

ככל שהועדה התבססה על ממצאיה שלה, ומצאה דופי בהתנהלות המערערת מאחר שכלשונה, "בכל בדיקות בועדות נכות מעבודה לא הניעה את צוארה", היה שהיה עליה לכל הפחות, לציין בפני המערערת את התרשמותה בדבר קושי בשיתוף פעולה, ולהעמיד את המערערת על ההשלכות שעשויות להיות לכך על קביעת הנכות בעיניינה בהתאם להלכה הפסוקה.

...

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת כלל המסמכים שבתיק בית הדין השתכנעתי, כי במקרה זה אכן נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה המצדיקות את קבלת הערעור ואת השבת עניינה של המערערת אל ועדה לעררים בהרכב חדש, מן הטעמים שיפורטו להלן.

לאור פגמים אלה יש לקבל את הערעור, ואף השתכנענתי כי ראוי לסטות מדרך המלך ולהשיב את עניינה של המערערת אל ועדה בהרכב אחר (בר"ע 26826-10-13 דרעי נ' המוסד לביטוח לאומי (20.11.2013); עב"ל 231/09 ד"ר קופפרברג נגד המוסד לביטוח לאומי (21.10.2009)).

סוף דבר, הערעור מתקבל.

בפניי בית הדין ערעור המערערת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.3.23 (להלן: הועדה).

לאחר שהועדה הרפואית מדרג ראשון שמעה את דברי המערערת על כאבים בכל הגוף ואת דברי בא כוחה שציין כי קיים מצב קודם בצואר, ביקשה ועדה זו חוות דעת של פוסק בתחום הראומטולוגי לצורך סיכום הדיון.

בהתאם להוראות תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הועדה רשאית לאשר, לבטל או לשנות את החלטת הועדה מן הדרג הראשון – "בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה" ואין הועדה כבולה לנוסח הערר (ראו למשל בג"ץ 296/83 וייס נ' הועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה, פד"א יב, 95 (1983); עב"ל 179/09 הלימי – המוסד לביטוח לאומי (7.4.10)).

...

לפיכך גם לו נפלה טעות סופר, מה שאין כן לטעמנו, זו טעות משפטית גם אם הועדה כתבה "סעיף מותאם" .

לטעמנו, לו ברמיסיה מדובר היה צריך לציין רמיסיה ממה.

סוף דבר לאור כלל האמור, הערעור מתקבל .