לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.6.2017 (להלן: הועדה), שקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור של 5% בגין נקע של עצם הבריח, כתוצאה מתאונת הדרכים שבה היה מעורב ביום 19.4.2015, ואשר הוכרה כפגיעה בעבודה (להלן: התאונה).
החלטת הועדה בעיניין זה היא מסקנה ללא הנמקה, שניתנה בנגוד לתעוד רפואי, לרבות בדיקת EMG, ומבלי שניתן יהיה להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה ולהבין, כיצד אין קשר בין הזעזוע שספגה ידו הימנית של המערער בתאונה, לבין תיסמונת התעלה הקארפלית שהתפתחה בה, לאחר מועד התאונה;
כמו כן שגתה הועדה כשלא העניקה למערער נכות בגין הפגיעה בכתפיו, והכאבים שמהם הוא סובל;
הועדה היתעלמה מתלונותיו של המערער בנוגע לקרסול ימין (לרבות צלקות), רגל ימין, גב וצואר, חרף תלונותיו של המערער והתיעוד הרפואי שהונח בפניה, התואם אף את מנגנון הפגיעה של המערער בתאונה.
מבלי לגרוע מכך, ובבחינת למעלה מן הדרוש יוער, כי אף אין בתיקו של המערער תימוכין לאי התאחות השבר כנטען, ואף ההיפך מכך;
אשר לטענות הנוגעות לאי הפעלת תקנה 15, הרי שלאור פריט הליקוי שיושם בעיניינו של המערער, המבטא נקיעה ללא הגבלה בתנועות, הרי שמדובר בקביעה סבירה בהחלט;
לבסוף, אף אין ממש בטענת המערער כי תפקיד הועדות הרפואיות משול לזה של מומחה מטעם בית המשפט, שכן עמדה זו את הוראות סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), שלפיו הועדה היא הגוף המוסמך להכריע בדבר קיומה של נכות, והקשר שבינה לבין התאונה המוכרת.
...
החלטת הוועדה בעניין זה היא מסקנה ללא הנמקה, שניתנה בניגוד לתיעוד רפואי, לרבות בדיקת EMG, ומבלי שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולהבין, כיצד אין קשר בין הזעזוע שספגה ידו הימנית של המערער בתאונה, לבין תסמונת התעלה הקרפלית שהתפתחה בה, לאחר מועד התאונה;
כמו כן שגתה הוועדה כשלא העניקה למערער נכות בגין הפגיעה בכתפיו, והכאבים שמהם הוא סובל;
הוועדה התעלמה מתלונותיו של המערער בנוגע לקרסול ימין (לרבות צלקות), רגל ימין, גב וצוואר, חרף תלונותיו של המערער והתיעוד הרפואי שהונח בפניה, התואם אף את מנגנון הפגיעה של המערער בתאונה.
בהקשר זה, אין לקבל את עמדת המשיב כי היעדר ממצאים בנוגע לפגימות אלה פוטר את הוועדה מהתייחסות אליהן, שכן תלונותיו של המערער בפניה ביחס אליהן, מחייבות את התייחסות הוועדה;
סעיף 39 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות), מעניק 10% בגין לשבר שלא התאחה, ואילו הוועדה לא התייחסה לנתון זה. כמו כן לא ברור מדוע הוועדה התאימה למערער פריט ליקוי המתייחס לנקע, בעת קיומו של ממצא אובייקטיבי אודות שבר ותת פריקה AC;
הוועדה אף לא העניקה נכות זמנית למערער, לתקופה שלאחר התאונה, ולא קיימה דיון בהפעלת תקנה 15, חרף עיסוקו של המערער בעבודה פיזית;
לאור כל האמור מתבקש בית הדין להורות על השבת עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש, או בהרכבה הנוכחי, בהתאם לשיקול דעתו, אשר תשקול בשנית את עניינו של המערער תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לסוגיות המורכבות שעל הפרק.
טענות המשיב:
המשיב מסכים להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה לצורך דיון בתלונותיו של המערער על צלקת בקרסול ימין, אך סבור כי מלבד נושא זה יש לדחות את הערעור, משאינו מצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה;
אשר לטענות המערער בנוגע לתסמונת התעלה הקפרלית סבור המשיב, כי הוועדה נימקה את החלטתה כדבעי עת ציינה, כי מיקום הפגיעה וטיבה מצביעים על היעדר קשר סיבתי לתאונה.
אשר לטענות המערער ביחס לצוואר ולגב, אכן לא מצאתי בבדיקתה הקלינית של הוועדה כל התייחסות אליהן (למעט התייחסות להיעדר דלדול בשרירי השכמות), אם כי מקובלת עלי עמדתו עקרונית של המשיב, כי היה על המערער להציג תיעוד אודות פגימות אלה והקשר בינן לבין התאונה (ואילו בתיעוד שהוגש לתיק בית הדין ביום 29.8.2018 אף צוין כי לא נמצאה אצל המערער הגבלה בתנועות הצוואר).
יחד עם זאת, משעניינו של המערער מוחזר אל הוועדה לצורך דיון בשני עניינים נוספים, ולנוכח תלונותיו על כאבי גב וצוואר בעקבות התאונה, שלא זכו להתייחסות מספקת, אני סבור/ה ראוי שהוועדה תדון גם בתלונות אלה.
סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו.
