ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בדבר חבלת אף

לפניי ערעור שהוגש ע"י התובע על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.1.2021 (להלן: "הועדה הרפואית").

בפני הועדה מדרג ראשון ובפני הועדה הרפואית לעררים לא עמד תעוד רפואי המעיד על תלונות מצד התובע בדבר חבלה בכתף ימין או על תלונות על כאבים והגבלה בתנועות כתף ימין ומשכך, יש קשר סיבתי מובהק בין ארוע התאונה לבין החבלה בכתף זו. בפי המערער טענות אישיות ביחס ליו"ר הועדה, אותן פירט בכתבי הטענות מטעמו.

...

אשר להכרעתי כאמור בפתח הדברים, דין הערעור להידחות, בהיעדר הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה הרפואית, ובמה דברים אמורים? מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית עולה, כי האזינה לדברי המערער ובא כוחו ורשמה את דבריהם בפרוטוקול .

מסקנת הוועדה הרפואית היא מסקנה רפואית מקצועית.

לפיכך, ומשלא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בעבודתה, הערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (השופטת שרון שביט כפתורי; ב"ל 6718-10-22), (להלן – פסק הדין) מיום 13.8.2023, בו היתקבל ברובו ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.08.2023 (להלן – הועדה).

עוד טען המבקש כי קביעת הועדה לפיה חבלת הראש ממנה סובל המבקש היא קלה, אינה עולהבקנה אחד עם קביעת הועדה לפיה למבקש נכות בשיעור של 10% בשל כאבי ראש ובזמן שהמבקש נידרש להיות במעקב נורולוגי עוד משנת 2016 ועד להתחלת הטיפול בקנביס רפואי בשל כאבי הראש מהם הוא סובל; אין במימצאי הבדיקה הנוירולוגית שערכה הועדה למבקש כדי לשלול ליקוי קוגניטיבי הגם שיצאה תקינה לאור מימצאי האיבחון הנוירופסיכולוגי וכן התעוד הרפואי הנרחב שהונח בפניה; קביעת הועדה בדבר חבלת ראש קלה אינה עומדת בקנה אחד עם מימצאי בדיקת EEG משנת 2019 שהציג המבקש בפני הועדה ממנה עולה כי המבקש סובל מאסימטריה איטית פרונטוטמפוראלית; הועדה לא התייחסה לכך שהמבקש מעולם לא סבל מכאבי ראש, מבעיה קוגניטיבית או מבעיה נוירוקוגניטיבית; בהתאם להלכה בעיניין סעדיה (עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי – סעדיה יהודה (13.9.2000) (להלן – עניין סעדיה)) היה על הועדה לערוך איבחון נוירוקוגניטיבי שכן מדובר בתחום מומחיות ספציפי "צר". בפסק הדין נקבע, כי לא נערך דיון בשאלת הקשר הסיבתי במסגרת האיבחון, זאת כאשר בראשית האיבחון נרשם "יעקב פנה להערכה עקב ירידה ביכולות הרכוז והזכרון בעקבות תאונת דרכים עם חבלת ראש בשנת 2016", מדברי המומחה עולה כי הוא קבע שקיים קשר סיבתי בין ארוע הפגיעה לליקוייו של המבקש בהיבט רפואי "צר" זה; בית הדין קבע כי הועדה לא נימקה את החלטתה בתחום הנוירוקוגניטיבי והורה לה לשוב ולדון במימצאי בדיקת ה EEG על מנת לבחון קיומו של קשר בין מימצאי הבדיקה לליקויי המבקש, למרות קביעתו קבע בית הדין כי אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לליקויים הקוגנטיביים של המבקש.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה בית הדין קבע שאין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לליקויים הקוגניטיביים של המבקש, שכן בפסק הדין לא נקבע כך אלא הוסבר, כי הוועדה קבעה במסגרת סמכותה ושיקול דעתה הרפואי שאין קשר סיבתי בין הפגיעה הקוגניטיבית לבין חבלת הראש שספג המבקש בתאונה שהוכרה.

טענת המבקש לפיה קביעת הוועדה בעניין עוצמת חבלת הראש והגדרתה כקלה אינה עומדת בקנה אחד עם קביעת נכות בשיעור של 10% בשל כאבי ראש נדחית.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.8.23 (להלן: "הועדה לעררים" או "הועדה"), אשר קבעה כי דרגת הנכות של המערער בגין פגיעתו בברך שמאל כתוצאה מהתאונה מיום 25.4.22 היא בשיעור של 0%.

מסקנות יש לציין כי במיפוי עצמות אין קליטה פתולוגית בברך שמאל או קרסול שמאל דבר אשר שולל חבלה משמעותית בחלקים אלו לכן הועדה דוחה את ערר התובע ומותירה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה.

...

דיון והכרעה כבר כעת אבהיר כי, לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

עם כל זאת, ומעבר לסימני השאלה שעולים מהתנהלות זו, לא טוען המערער כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אלא מבקש כי עניינו יוחזר אליה "מן הצדק". משלא טען המערער כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שממילא לא יכולה הייתה להתייחס למסמך שלא עמד בפניה – דין הערעור להידחות מטעם זה בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.4.2023 , במסגרתה נדחה העירעור באופן חלקי.

העובדה כי בסיפא להחלטה קבעה הועדה כי התאונה אירעה כאשר עמד והייתה חבלת ראש אינה מעידה כי היתעלמה היא מדברי ב"כ המערער בעיניין מנגנון הפגיעה, ואף אם הייתה מציינת כי המערער נמצא שמוט בבור עולה כי לא היה בכך כדי לגרוע ממסקנתה המבוססת בעיקרה על קביעה רפואית על פיה לא היו תלונות בגב תחתון, כתפיים וברך ימין, בסמוך לתאונה כפי שיפורט להלן.

עיון בדו"ח מד"א מיום התאונה מעלה כי נרשמו בו הדברים הבאים: "תלונה עיקרית: תאונת עבודה, חבלת ראש מבודדת.

...

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.4.2023 , במסגרתה נדחה הערעור באופן חלקי.

מקובלת עלי טענת ב"כ המערער כי בעת קבלתו לחדר מיון בהיותו מעורפל ומחוסר הכרה אין ביכולתו להתלונן על כאבים בתחום האורתופדי אולם, לא ברור מדוע בעת בדיקתו במועד שחרורו ובמהלך האשפוז , לא הועלתה טענה לפגיעה או כאב באיברים מושא הליך זה, כאשר במכתב השחרור אין זכר לתלונות אלו ועיקר הסיכום עוסק בחבלה ובפגיעה נוירולוגית.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי החלטת הוועדה המבוססת על העדר תלונות בסמוך לתאונה אלא זמן רב לאחר מכן, נסמכת על מסמכי התיק והתיעוד הרפואי ולא ניתן לגרוס כי דבק פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין הערעור להידחות.

רקע – לפני ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.9.2023 (להלן: "הוועדה") אשר קיבלה ערר המשיב וקבעה לו 58% נכות מיום 1.12.2022.

המשיב טען, כך: סמכות הוועדה מצויה בתקנה 36 לתקנות שעניינה "דיון מחדש לפי בקשת הנפגע"; בפסיקה נקבע על הוועדה ליתן פרשנות מרחיבה לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת; בתשובת המערער לערעור שהוגש לוועדה, המערער לא טען כי הוועדה מדרג ראשון חרגה מסמכותה ולא ביקש מהוועדה שלא לידון בנושא האורולוגי; החלטת הוועדה הנה מנומקת ונסמכת על התעוד הרפואי, חוות דעת רפואית שעמדה בפני הוועדה וכן על בדיקות רפואיות אובייקטיביות שאישרו את הנזק הרפואי האורולוגי שיש למשיב הנובע מהפגיעה האורתופדית.

כמו כן, לטופס התביעה/הבקשה להבדק מחדש צורף סיכום אישפוז מהמרכז הרפואי לגליל במהלכו בוצע למשיב ניתוח מסוג "למינקטומיה פסקטומיה נודיאלית פורמינטמיה בילטרלית וקיבוע L4-L5". יצוין, כי לא צורף מיסמך רפואי המתייחס לפגימה האורולוגית ולא נטען לגביה דבר בדרג הראשון.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל, טענת המערער כי החלטת הועדה ניתנה בחוסר סמכות, וכי מטעם זה יש לבטלה, דינה להידחות במלואה (ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 39745-10-19‏ רוחם – המוסד לביטוח לאומי‏ (ניתן ביום 28.10.2019); בר"ע (ארצי) 14776-04-22‏ ‏בוסקילה – המוסד לביטוח לאומי‏ (ניתן ביום 7.6.2022)).

לסיכום – לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.