ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בדבר ביטול נכות

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 25.07.22 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה נכות צמיתה בשיעור 15%, לאחר ניכוי מצב קודם, החל מ- 01.08.22 (להלן: "ההחלטה") .

הטענה כי המערער שטח את מצבו הנפשי בפני רופאו המטפל אך ורק לצורך קבלת הארכת זמנים אינה מעלה או מורידה שעה שהפנייה משקפת מצב אותנטי אשר אין לבטלו כעת כאשר הדברים אינם נוחים לו. אשר לדעתי- לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין העירעור להיתקבל גם בשאלת ניכוי מצב קודם, ואבאר טעמיי לכך- בהילכת מרגוליס נפסק, כי "אין לנכות משעור הנכות הכוללת שעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכות מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הועדה טרם קרות תאונת העבודה. כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משעור נכותו הכולל" (דב"ע (ארצי) נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994), לעיל ולהלן: "הילכת מרגוליס").

סוף דבר לאור האמור, העירעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 25.07.22, על מנת שתפעל כדלקמן: תידון בטענת המערער כי נכותו עדיין זמנית.

...

בסיכומו של דבר הוועדה קבעה נכות צמיתה בשיעור 15% החל מ- 01.08.22, וקבעה כך: על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

מנגד, טען המשיב כי דין טענות המערער בנוגע לניכוי מצב קודם להידחות, שעה שהוועדה מפנה לממצאים מוכחים אשר לדעתה המקצועית מקנים 5% נכות, הכל בהתאם להלכת מרגוליס.

הטענה כי המערער שטח את מצבו הנפשי בפני רופאו המטפל אך ורק לצורך קבלת הארכת זמנים אינה מעלה או מורידה שעה שהפנייה משקפת מצב אותנטי אשר אין לבטלו כעת כאשר הדברים אינם נוחים לו. אשר לדעתי- לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להתקבל גם בשאלת ניכוי מצב קודם, ואבאר טעמיי לכך- בהלכת מרגוליס נפסק, כי "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכות מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הוועדה טרם קרות תאונת העבודה. כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" (דב"ע (ארצי) נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994), לעיל ולהלן: "הלכת מרגוליס").

סוף דבר לאור האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 25.07.22, על מנת שתפעל כדלקמן: תדון בטענת המערער כי נכותו עדיין זמנית.

לבית הדין הוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר היתכנסה לראשונה ביום 4/1/21 ונתנה החלטתה הסופית ב-28/3/22 (להלן: הועדה).

לאור זאת ניתן פס"ד במעמד צד אחר ובו נרשם כי: "לאור הסכמת ב"כ המערער עניינו של המשיב יוחזר לועדה על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה לעניין ה CRPS תוך היתייחסות לקביעת המומחית כי 'קיימת ירידה תפקודית על רקע CRPS בעבר, היום התסמינים האובייקטיבים הם בעיקר הגבלה בטווחי התנועה...', ותוך היתייחסות לקביעת הועדה בהתכנסותה מיום 7/6/21 כי יש לבחון כפל נכויות". בסופו של דבר, ולבקשת ב"כ המשיב , פסה"ד בוטל וניתנה לצדדים אפשרות להגיש סיכומים בכתב.

...

" יצויין כי בעניין הפסיכיאטרי – הערעור נדחה לאחר שהמשיב לא המציא מסמכים.

עוד תתייחס הוועדה לדברי המומחית לשיקום בדבר התנועתיות של המרפק בבדיקה העקיפה לעומת הבדיקה הישירה, ולאור זאת תשקול בשנית את קביעתה בנוגע לנכות זו. בנוסף, ומשעניינו של המשיב מוחזר לוועדה, יש מקום להיעתר לבקשת המשיב כי הוועדה תשוב ותשקול האם יש מקום להעניק למשיב אחוזי נכות בתחום הפסיכיאטרי , כשבנקודה זו יהיה רשאי המשיב להגיש כל מסמך רלבנטי לליקויים עליהם התלונן , ובלבד שמדובר במסמכים הרלבנטיים לתקופה בה נבדק בוועדה (ולא למסמכים חדשים המתייחסים למועדים המאוחרים יותר לוועדה).

סוף דבר: הערעור מתקבל.

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.5.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה לו 10% נכות יציבה מיום 1.2.2023.

הינה כי כן, בנגוד ברור לקביעת הוועדה, נמצא תעוד רפואי משמעותי אשר משתרע על פני תקופה לא מבוטלת, שבו נרשם בדבר 'קליקים' ונעילות של הברך.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, העירעור מתקבל, באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 21.5.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תשוב ותשקול בשנית עמדתה לעניין דרגת הנכות, ובין היתר תוך היתייחסות למסמכים הרפואיים הבאים: אישור רופא מישפחה מיום 28.2.2022; אישור ד"ר אייל גנסין מיום 22.6.2022 (המפנה למכתבים מיום 23.1.2022 ו-3.4.2022); אישור ד"ר נועם רשף מיום 8.11.2022.

...

דיון והכרעה – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל-פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

תקנה 15 – דין הערעור להתקבל גם כאן.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 21.5.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הועדה תשוב ותשקול בשנית עמדתה לעניין דרגת הנכות, ובין היתר תוך התייחסות למסמכים הרפואיים הבאים: אישור רופא משפחה מיום 28.2.2022; אישור ד"ר אייל גנסין מיום 22.6.2022 (המפנה למכתבים מיום 23.1.2022 ו-3.4.2022); אישור ד"ר נועם רשף מיום 8.11.2022.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.4.23 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הואיל ומדובר בהליך אשר עבר מספר סבבים של וועדות רפואיות לעררים ופסקי דין לאחריהן, אפרט בתמצית את השתלשלות הדברים עד כה: המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 1.4.2010, כאשר נפלה על רגליו קורת פלדה.

הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן: "מעיכה שוק ימין ושמאל ללא שברים". ועדה רפואית מיום 15.11.11 קבעה כי דרגת נכותו של המערער בעקבות התאונה הנה בשיעור 10% בגין ברך ימין (מצב לאחר ארטוסקופיה).

אין פרושו של דבר כי החלטתה הקודמת של הועדה מבוטלת, ואין פרושו של דבר כי הועדה מנועה מלהוסיף ולהסביר את נימוקיה.

...

התלונות והניתוח של ברך שמאל אינן קשורות לתאונה, לפיכך הערעור נדחה.

על כן, הערעור נדחה.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, ישלם המערער למשיב סך של 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. כל אחד מן הצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.12.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה לו נכות יציבה בשיעור 10% מיום 12.6.2023.

מכאן שיש לדחות טיעון המערער כי היה על הוועדה לקבוע או לבצע חלוקה של הנכות באופן שתוענק 5% נכות בגין כל צד, שכן הדברים עומדים בסתירה מוחלטת לקביעת הוועדה בהחלטתה כי המדובר בנכות אחת כוללת בשיעור 10% בגין שני האגודלים.

לפיכך, דעתי הנה כי התיקון שאותו ערכה הוועדה הנו טכני ולא מהותי, ובודאי שלא חלה בנסיבות העניין חובת אזהרה, שכן אין משמעות הדברים ביטול או הפחתת הנכות שאותה העניקה הוועדה מדרג ראשון.

...

אשר לתיקון שאותו ערכה הועדה בהחלטת הדרג הראשון, ולכך שהנכות מתייחסת לשני האגודלים, וכן טענת המערער בדבר חובת האזהרה – אני סבור כי מדובר בתיקון טכני ופרוצודראלי במהותו, שאינו מהותי ואינו יורד לשורשו של עניין.

משכך, דין טענות המערער בעניין זה להידחות.

מנגד, מקובלת עליי טענת המשיב כי יש לדחות ניסיון המערער להיבנות מטעות 'טכנית' גרידא של הועדה מדרג ראשון, שרשמה בהערות בטבלה המסכמת כי הנכות מותאמת לגפה שמאל.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.