ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) בתחום הנפשי ותקנה 15

הועדה אשר היתכנסה מכוח פסק הדין השני דחתה את טענות המערערת בתחום האורתופדי, אימצה את חוות דעת של היועץ הפסיכיאטרי מיום 26.12.2018 אשר קבע למערערת 10% נכות נפשיים בעקבות התאונה, אך דחתה את בקשת המערערת להפעיל בעיניינה את הוראות תקנה 15; תוך שהיא מתבססת על החלטת ועדת הרשות אשר המליצה שלא להפעיל בעיניינה את הוראות התקנה.

על החלטת וועדה זו הגישה המערערת ערעור (ב"ל 49090-04-19), שבעקבותיו ניתן פסק הדין המחזיר- אשר דחה את טענות המערערת בתחום האורתופדי, אך קבע כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לועדה בהרכב אחר בשאלת הפעלת תקנה 15, וכי על הועדה ליתן היתייחסות לעמדת היועצים הרפואיים, אשר מצאו קשר סיבתי בין הפגיעה במישור הנפשי שגרמה התאונה לבין מועד יציאתה של המערערת לגימלאות.

בעניינינו, המדובר בהתכנסותו הראשונה של הרכב זה, ולא מצאתי כי קיים חשש שהועדה נעולה בדעתה או כי מיתקיים אחד החריגים בעיניין זה. אחרית דבר לאור האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שזו תפעל כדלהלן: תשוב ותשקול את טענת המערערת להפעלת תקנה 15 בעיניינה, תוך מתן היתייחסות לעמדת היועצים הרפואיים אשר מצאו קשר סיבתי בין הפגיעה במישור הנפשי שגרמה התאונה לבין מועד יציאתה של המערערת לגימלאות.

...

מהמקובץ עולה כי דין הערעור להתקבל, בשאלת הפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת.

הועדה מותירה החלטתה על כנה" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערערת הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה), מיום 20.01.22 שקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה ממנה סובל המערער לתאונה מיום 1.8.19 (להלן- החלטת הועדה).

על החלטתה של הועדה מיום 8.4.21 הוגש ערעור נוסף בתיק ב"ל 21019-05-21 במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תפרט ותנמק את החלטתה. הועדה תפרט ראשית כל כיצד בודקים פיברומיאלגיה, ואח"כ תיישם זאת על המקרה דנן, תוך היתייחסות בין היתר לבדיקה גופנית המצביעה על רגישות, לתיסמונת נפשית ולבדיקות מעבדה.

אבקש להזכיר לועדה כי תוקנה תקנה שהוסיפה את תיסמונת הפיברומיאלגיה לספר התקנות.

גם קביעותיה של הועדה באשר לבדיקת 18 הנקודות הרגישות היא מוטעית ומוחקת במחי יד את התיסמונת והסובלים ממנה; קביעת הועדה כי בנוסף היא מתרשמת שהחולה במצב גופני וכללי מצוין היא קביעה זו מהוה זילזול ובודאי שבהסתכלות ללא כל בדיקה גופנית לא ניתן לאבחן פיברומיאלגיה; קביעת הועדה כי בדיקות הדם אינן מצביעות על בעיה כלשהיא לא מובנית שכן ובודאי שלא ניתן לאבחן קיומה של פיברומיאלגיה באמצעות בדיקות מעבדה; קביעת הועדה כי התיסמונת הנפשית היא העומדת בבסיס תלונותיו הגופניות לו נכונה היא הרי שהיה על הועדה לקבוע נכות מתאימה בתחום הנפשי.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

מבלי להיכנס לקביעות הרפואיות יתר על המידה, מהחלטתה הוועדה כי יש לאבחן פיברומיאלגיה "על דרך השלילה" כאשר "בבדיקה הגופנית לא נמצאים ממצאים", וקביעתה כי בבדיקה הגופנית של הראומטולוגיים שבדקו את המערער "לא נמצאו ממצאים גופניים", הייתה צריכה להוביל למסקנה כי המערער סובל מפיברומיאלגיה, ובהחלטתה יש סתירה פנימית בין קביעתה אודות דרך האבחנה לבין הממצאים עליהם הסתמכה.

מקובלת עליי אף טענת המערער כי אם סברה הוועדה כי הנכות בגין התסמונת הנפשית ממנה סובל המערער היא זו "שקרוב לוודאי" עומדת בבסיס תלונותיו, וזאת אף בניגוד למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה של פרופ' אבו שקרה - היה עליה לבאר מדוע המקרה דנן נופל דווקא תחת התסמונת הנפשית ולא עם פיברומיאלגיה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 27.6.2022 אשר היתכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 20297-10-21 ועסקה בהחלטה בפן הנפשי, וערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.6.2022 אשר היתכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 23424-08-20 אשר עסקה בהחלטה בפן האורתופדי.

" הועדה הותירה את נכותו האורתופדית של המערער בשיעור 10%, כאשר עם הנכות בשל הפרעת היסתגלות בשיעור 30% והפעלת תקנה 15, שיעור הנכות המשוקלל שהותאם למערער עמד על 56% נכות.

" הועדה בהרכבה מיום 2.8.2021 שכללה את דר' מנשה ברנע מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית, דר' משה בירגר, מומחה מתחום הפסיכיאטריה ופרופ' מרדכי ווייס, מומחה מתחום הרפואה הפנימית והאנדוקרינולוגיה, היתכנסה בעיניינו של המערער ביום 27.6.2022 ופרטה כדלקמן : "בדיקה

...

הוועדה לא מילאה אחר חובת ההנמקה אולם לאחר שבית הדין יבחן את מלוא התיעוד הרפואי לבטח יסיק מסקנות שונות מאלו שנקבעו על ידי הוועדה ולבית הדין סמכות לעשות כן. המשיב טען כי דין הערעור בפן האורתופדי להתקבל בחלקו שכן לעניין ניכוי מצב קודם, החלטת הוועדה אכן אינה מנומקת.

המשיב הוסיף כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ואילו ימצא בית הדין כזאת ממילא אין מקום להחלפת הרכב שכן דרך המלך היא השבת עניינו של המערער לאותה וועדה.

מקובלת עלי טענת המשיב כי בעצם התאמת פריט הליקוי הוועדה למעשה מתייחסת לפרמטרים הקבועים בפריט הליקוי שכן התאמת פריט הליקוי מבטא את דעתה של הוועדה ביחס לפרמטרים הללו.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 27.6.2022 על מנת שתשקול מחדש את שאלת ניכוי מצב קודם בתחום האורתופדי.

ועדה לעררים היתכנסה ביום 27.2.2022 בהרכבה ישבו רופאים מומחים מתחום הנוירולוגיה, הכירורגיה האורתופדית והפסיכיאטריה.

בשלב הזה נגיש החמרה בתחום הראומטולוגי ובתחום הנפשי.

מאחר ומדובר בערר בדין מצב קודם, הועדה ציינה כי המסמכים שעמדו לפניה מפורטים בנספח לפרוטוקול וקבעה מסקנות כדלקמן: "הועדה עיינה בכרטיס הרפואי מקופ"ח לפיו קיימים ביקורים מ19/9/17, 26/9/17, 1/101/17, 15/10/17, 22/10.17, 1/11/17 עם תלונות על כאבים בכתף שמאל מלווים בהגבלה בתנועות של כתף שמאל. לכן הוועדה דוחה את הערר וקובעת שיש לנכות מצב קודם. נכותה בשיעור 20% לפי סעיף 41(4)ג מותאם בנכוי מצב קודם נכות בשיעור 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(1), סה"כ נכותה כתוצאה מהתאונה בשיעור 10%." עוד קבעה הועדה כי "הנכות מונעת ממנה לחזור לעבודתה ולכן הוועדה מפעילה תקנה 15 במלואה." המערערת הגישה ערעור לבית הדין על החלטה זו. תמצית טענות המערערת לטענת המערערת החלטת הועדה ביחס לנכוי מצב קודם אינה מנומקת ולוקה בחסר.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק מצאתי כי דין הערעור להתקבל כמפורט בהצעה שהצעתי לצדדים בדיון שהתקיים לפני.

לאור האמור, משמצאנו שלא ניתן להתחקות אחר קביעתה הוועדה בהיעדר התייחסות לממצאי בדיקות העזר משנת 2017 ומשנת 2020, יש להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב, כדרך המלך, על מנת שתתייחס לאמור.

סוף דבר – עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב שתשקול את עמדתה מחדש בעניין ניכוי מצב קודם תוך שיוצגו לה תוצאות בדיקת האולטרסאונד מיום 25.9.17 בסמוך לאחר הפגיעה מיום 18.9.17, בגינה נוכו 10% נכות בגין מצב קודם.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 14/6/23 (להלן: הועדה) אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 19%.

בנוגע לטענת המערער לקביעת פריט ליקוי חלקי, ועדה רפואית לעררים רשאית להפעיל פריט ליקוי באופן חלקי, בהתאם לסמכותה הקבועה בתקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956: "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע.

הן בערר והן בפני הועדה, המערער כלל לא טען לפגיעה על רקע נפשי, ובכל הנוגע לתחום האורתופדי, המערער אינו מציין מיסמך ספציפי כלשהוא שהיה על הועדה לעיין בו ואשר יש בו כדי להשליך על קביעת הנכות.

...

לבסוף, סיכמה הוועדה את מסקנותיה: "הוועדה מקבלת את הערר מוסיפה: 10% בגין פגיעה בעצב הרדיאלי לפי סעיף 31(3)(ב) במחצית." לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן: אין לקבל את טענת המערער בנוגע לצלקות.

טענתו של המערער בנוגע לבדיקת שורש כף היד דינה להידחות.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.