ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) בשל אי-שמיעת תלונות ופסילת יועץ

מונח לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 30.12.12 (להלן: הועדה).

ועדה מדרג ראשון, אשר היתכנסה ביום 23.5.2012, קבעה למערער את אחוזי הנכות שלהלן, בהתאם לפריטי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956: 0% בגין ליקוי שלד על פי פריט 35(1)(א); 20% בגין הפרעות במתן שתן על פי פריט 23 (2)(א)(III); 20% בגין אישיות מורכבת על פי פריט 34(ב)(3).

אשר למצב לאחר הניתוח סובר המערער כי היה על הועדה לקבוע את נכותו שלא עד דרך ההתאמה כי אם בהתאם לפריט ליקוי 41(10) העוסק בתנועתיות של שורש היד באופן ספציפי ואף מחייב בדיקה של קיומו או היעדרו של "קשיון נוח" או "קשיון לא נוח". לבסוף סובר המערער כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על השבת עניינו לפתחה של ועדה בהרכב אחר.

בתחום האורטופדי סובר המשיב כי אין תימה שלא נקבעו למערער אחוזי נכות בגין ליקויים בעמוד השידרה הצוארי ובגב התחתון שכן כלל לא התלונן על אלה.

כך אין כל פסול בכך שנכותו הזמנית של המערער בכף יד ימין נקבעה ממועד הניתוח, וממילא הוענקה למערער נכות זמנית בגובה 20% מהמועד המבוקש על ידו כעת.

כך לא נסמכה הועדה על חוות דעת יועצים רפואיים בהם ביקשה היא להעזר, אלא על מימצאי הועדה מדרג ראשון ועל יעוץ רפואי מדרג ראשון, ומבלי שהובהר, למשל, האם צפתה במימצאי החקירה שהתבקשה בדרג הראשון.

כך לדוגמה, נקבע כי על ועדה לעררים למסור לעיונו של מבוטח דו"ח חוקר חוץ ולאפשר לו להגיב עליו בטרם קבלת החלטה בעיניינו (דב"ע מט/01-20 שלמה נברו – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ 368 (1989)); על ועדה רפואית לעררים הנזקקת לדו"ח של "ועדת הרשות" לעניין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, לאפשר למבוטח ולמוסד להגיב לאמור בו, בטרם מתן החלטה שיש בה כדי לשנות החלטת ביניים בהליך (עניין מאיר בוגנים); וכן כי ועדה רפואית רשאית להסתמך על ראיה שהיא צלום וידאו שבוצע על ידי המוסד, בכפוף לשמיעת השגות המערער לסרט ולמתן אפשרות להמציא ראיות נגדיות (תב"ע נד/01-563 שרה אריאלי – המוסד לביטוח לאומי (13.12.1994).

אין אלה פני הדברים במקרה דנא ועל כן לא מצאתי כל טעם המצדיק סטייה מן הכלל הבסיסי של השבת העניין לפתחה של הועדה שבדקה את המערער וכך אני מורה.

...

עם זאת אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

אין אלה פני הדברים במקרה דנא ועל כן לא מצאתי כל טעם המצדיק סטייה מן הכלל הבסיסי של השבת העניין לפתחה של הוועדה שבדקה את המערער וכך אני מורה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 8.3.2017 ("הועדה"), אשר קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 40% מיום 1.2.2017 ועד ליום 31.12.2017.

הוסיף המשיב וטען, כי לא נפל כל פסול בהרכב הועדה וכי לא היתה חובה לכלול בהרכב הועדה רופא ראומטולוג וזאת משנכח רופא פנימאי ומשלא הציגה המערערת חוות דעת של מומחה ראומטולוג אשר יבסס את האבחנה, כי היא סובלת ממחלה ריאומטית.

מעיון בפרוטוקול הועדה (סעיף 6) עולה, כי הועדה שמעה את תלונות המערערת ורשמה מפיה: "סובלת מנפיחויות כל הגוף איננה מתפקדת עם ידיה דלקת פרקים במצב חמור אובחנה גם כפיברומיאלגיה. נפיחויות בכפתור רגליים ונוזל בברך לא נועלת נעליים סובלת מכאבים בכל הגוף לכן יש לערך לה נכות צמיתה בין 80-100% לא נראתה הטבה. כפי שעולה מאישור רפואי האחרון מ- 28.3.17 עקב הכאבים לא ישנה בלילות, בבוקר הגוף נוקשה כל היום.

כמו כן, הועדה לא נימקה את בחירתה באחוזי הנכות שקבעה ולא ניתן לבחון קיומה של הלימה בין הנכות שנקבעה לבין מצבה של המערערת אשר התלוננה על נפיחות וכאבים חזקים בגוף עד כדי העידר יכולת תיפקוד.

בעב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי נ' סעדיה יהודה, פד"ע לו 186, קבע בית הדין הארצי כי: "כאשר מוגשת לועדה חוות-דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו- מומחה לכף היד), על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורתופד מהתחום הרחב.

...

עוד טוענת המערערת כי בהרכב הוועדה כלל לא ישב רופא ראומטולוג ומשכך לא ברורה קביעת הוועדה בעניין זה. המשיב טען , כי יש לדחות את הערעור היות והמערערת לא הצליחה להצביע על כך שנפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה עיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה והגיעה למסקנה אליה הגיעה על סמך שקלול הנתונים שעמדו בפניה לצד הבדיקה הקלינית שערכה למערערת.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תזמן את המערערת גם באמצעות בא כוחה ותתייחס מחדש לתלונותיה הן לעניין מחלת הפרקים וביטוייה והן לתחום הראומטי כעולה מהאנמנזה הרפואית המונחת בפניה, תוך התייחסות מפורטת למכתבו של פרופ' נהיר.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 2,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 15.11.15 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין וקבעה כי נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת הינה בשיעור 42% על פי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות).

מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי המערערת העלתה את התלונות הבאות: "עו"ד גלילי: אנחנו בחו"ד פרופ' בוסקילה +ד"ר רהב יולי 07 +08/07 סובלת מפיברומאלגיה מטופלת בסטרואידים שנים רבות לפי אותו מינון. מבקש לידון בנושא הפיברומיאלגיה. לעניין בלוטת האדרנל+ אינסומניה- איננו מבקשים לידון. התובעת מבקשת שלא לבדוק אותה בגלל רגישותה משום שמאוד כואב לה. מזה 15 ש' סובלת מתופעות של תשישות קשה, כאבים מפושטים, חוסר רכוז, הפרעות שינה קשות, לא מצליחה להישתלב בעבודה. חוות הדעת משקפת היטב את מצבה ודבר לא השתנה מאז חוות הדעת ואז החמיר. מבקש אחוזי נכות התואמים את מצבה עפ"י חוות הדעת של רהב ובוסקילה.

המערערת תוזמן לבדיקה נוספת בפני יועץ חצוני בתחום הנפשי לצורך הערכת נכותה בתחום זה. הובהר למערערת כי אם לא תתייצב לבדיקה פעם נוספת ללא הצדקה לא תנתן לה אפשרות נוספת והערר ידחה.

בסיכומו כתב הפסיכיאטר את הדברים הבאים: "בבדיקה הופעה מסודרת מיתמצאת בסיטואציה מדברת בקול חלש עד כדי קושי לשמוע אותו, מונוטוני, אפקט מצומצם על גבול קפוא. יחד עם זה מזילה דמעות עונה לשאלות בצמצום מילים. לעניין חשיבה מכוונת למטרה ללא הפרעות בקצב או בהלך ללא תסמינים פסיכוטיים, בוחן מציאות שיפוט ותובנה שמורים. התובעת סובלת מדכאון מתמשך על רקע מחלתה הכרונית המתוארת כפיברומיאלגיה או תשישות כרונית. בגין המרכיב הדיכאוני נכותה 20% לפי 34 ב 3 מעל 15 חודש. לציין שאינה נימצאת במעקב טפול נפשי ואינה נוטלת תרופות נוגדות." לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית, הופיעה המערערת בפני הועדה ביום 15.11.15.

לטענתו, הועדה קיימה את הוראות פסק הדין ואין בטיעוני המערערת כדי להצביע על טעות משפטית שיש בה כדי להביא לפסילת החלטת הועדה.

מוסיף וטוען המשיב כי לא הייתה כל הוראה בפסק הדין המחזיר השלישי המחייבת את הועדה להתייחס לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם המערערת, בעוד שהועדה דנה בהם בישיבתה מלפני פסק הדין והגיעה למסקנות וממצאים שונים מהאמור בחוות דעת אלה ועל כן לא נפל כל פעם בפעולתה עת דחתה חוות דעת אלה.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ז, (10 דצמבר 2016), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

שנית, אין בידי לקבל גם את טענות המערערת לעניין ההבדל בין סעיפי הליקוי שנקבעו לה בין הוועדות השונות.

לאור הנימוקים שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המערערת לא השכילה להצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה.

לפיכך, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.8.22 אשר קבעה למערערת דרגת נכות זמנית בשיעור 35% מיום 20.3.19 ועד ליום 30.11.19, ודרגת נכות יציבה בשיעור 15% מיום 1.12.19 ואילך.

ביום 6.9.20 היתכנסה הועדה, שמעה את תלונותיה של המערערת לפיהן "לא חזרתי לעבודה, כואב לי כל הגוף, כואב הגב והצואר, מרגישה מוגבלת ממש, עייפה כל הזמן. לעיתים יש בריחות שתן. מציינת 8 אירועים ביום אירוע של בריחת שתן ומשתשמת בפדים. בהמשך לשאלת הפוסק מציינת שהיא אימא ל-4 ילדים, הגדול בן 7 והשאר עם הפרשים של שנתיים בין אחד לשני". כמו כן שמעה הועדה את נימוקי הערר מפי בא כוחה ולפיהם "ועדה מדרג ראשון קבעה שאין נכות, היתעלמה מבדיקת CT שמראה בלטי דיסק מ-2-3L עד 1S כולל לחץ על השק. מתלוננת על כאבים בצואר ובגב. מצרף דוח פיזיותראפיה שמדגים את הטיפול שהיא עוברת. אציין שבנתיים הופנתה גם למרפאת כאב ומציג איבחנה של פיברומיאלגיה כולל הפניה לפסיכולוג ולרופאת כאב. ההפנייה לרופאת כאב הייתה כבר ב-11/2019. בגלל הקורונה התור נדחה ונקבע ל 3.9.2020. הייתה גם אצל אורולוג ומחכה לבדיקת US וכליות של דרכי השתן. ההבחנה היא לא של דלקת דרכי השתן אלא של בריחת שתן כתוצאה מבעיות בעמוד השידרה המותני. נבקש להתייחס לכל התחומים, אורטופדיה נוירולוגיה אורולוגיה ונבקש הפניה חוות דעת ראומטולוג. נבקש להתייחס לתעודות אי כושר של 3 חודשים שמהם התעל[מ]ה הועדה בדרג הראשון, יש להתייחס לרופאה תעסוקתית ולתת נכות זמנית מדורגת". הועדה ערכה בדיקה קלינית ולפי ממצאיה – "בדיקה בנוכחות עובדת מחלקת נכות כללית. עמוד שדרה צוארי ללא רגישות במישוש. הליכה עצמאית ללא עזרים בתבנית תקינה. כוח גס בגפיים, כל ההחזרים הגידיים, תחושה שטחית תקינים ללא החזרים פתולוגיים וללא סימני גירוי שורשי. בבדיקה שטחית ע"י אורולוג בנוכחות עובדת נכות כללית: שתי צלקות ארוכות ומכוערות לאורך הקו התחתון של המפשעה, לדבריה בעקבות ניתוח להורדת מסה שומנית מדופן הבטן הקדמית שאינה קשורה לתאונה. בניקוש ובשמיעה לא נמוש ולא נוקש כיס השתן מעל גובה עצם הפוביס. מבחינה אורולוגית נימצאת בבירור אצל אורולוג על פי מכתבו של ד"ר קרליק 25.06.20 נשלחה לבדיקת us של דרכי השתן שטרם בוצעה לדבריה מכיוון שאין תורים בשל מחלת הקורונה. האבחנה המבדלת, דליפת שתן במאמץ SUI. עם קבלת US של כליות ודרכי השתן אותו עתידה התובעת לבצע לדבריה, יסוכם ללא נוכחות." בסעיף מסקנות ציינה הועדה כך – "מבחינה נוירולוגית ואורטופדית אין ממצאים קליניים של הגבלת תנועה או חסר עיצבי ואין נכות. לעניין פיברואמילגיה וועדה מבקשת חוות דעת. יסוכם עם קבלת US של כליות ודרכי השתן אותו עתידה התובעת לבצע לדבריה, ולאחר חוות הדעת בתחום הפיברואמילגיה. יסוכם ללא נוכחות". ביום 31.12.20 נבדקה המערערת על ידי ד"ר טישלר יועץ לועדה בתחום הראומטולוגיה.

ביום 7.1.21 היתכנסה הועדה וציינה כך –"סיכום דיון ללא נוכחות מיום 7.1.21 מבחינה אורולגית בהיעדר בדיקות שאמורה הייתה ולא ביצעה- אין נכות הקשורה לתאונה הנדונה. הועדה עיינה בחוו"ד ראומטולוג ומתרשמת מאי בהירות בסיכומו ולכן הועדה מבקשת להפנות תיק לבדיקת תיק לראומטולוג אחר בשאלה על גובה הנכות הצמיתה". ביום 23.5.21 נבדקה המערערת על ידי ד"ר משה שי, יועץ לועדה בתחום הראומטולוגיה.

היועץ ציין כי הוא עיין במימצאי בדיקתו מיום 23.5.21, וציין כי "מדובר בפיברומיאלגיה שהופיעה לאחר התאונה הנידונה בדרגת חומרה קלה. לא מתרשמת מבדיקתו הגופנית של ד"ר הינדי שמציין הגבלה משמעותית בכיפוף ברכיים ובכיפוף ע"ש והגבלה משמעותית בהנעת הצואר. היועץ לא מצא הגבלות בתנועה כמו כן, לפיברואמילגיה לא אמורות להיות הגבלות בתנועה של אברי הגוף ולכן לא מקבלת את המלצתו של ד"ר הינדי לאחוזי הנכות. היועץ מותיר את הנכות שנקבעה בחוו"ד פרופ' טישלר. נכות בשיעור 15% לפי סעיף 35(1)(ב-ג)". ביום 26.5.22 היתכנסה הועדה באותו הרכב, ושמעה את דברי בא כוחה של המערערת שבקש מהועדה לידון בנושאים שנכללו בפסק הדין המחזיר.

בהקשר זה, חזרה המערערת על טענותיה שמדובר בהשפעה פסולה על הועדה ומשכך החלטתה בטלה מעיקרא.

...

לדעתי דין הערעור להידחות: כפי שציינתי בהחלטתי מיום 19.2.23, אין מקום להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר.

מטעם זה בלבד דין הערעור להידחות.

לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה.

מבוא – מונח לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 23.5.2023 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את ערר המערער.

בשל אי-הופעתו בפעם השניה, הערר נדחה בנושא הפסיכיאטרי.

ביום 23.5.2023 נבדק המערער על ידי ד"ר מחמוד חאג' מוחמד, יועץ לוועדה בתחום הכירורגיה הכללית, אשר קבע לו 10% נכות בגין צלקת.

הוועדה שמעה תלונות המערער שתועדו בפרוטוקול, ערכה לו בדיקה קלינית, וסיכמה את ממצאיה ומסקנותיה בפרוטוקול, כדלקמן: על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש העירעור שלפני.

זאת ועוד, הוא טען כי הבדיקה נעשתה במעבדת שינה ואין בה כל פסול.

...

בשל אי-הופעתו בפעם השניה, הערר נדחה בנושא הפסיכיאטרי.

המשיב טען, כך: דין הערעור להידחות; החלטת הועדה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה; קביעת הועדה לגבי הבדיקה הביתית דינה להידחות, ולא היה מקום שהועדה תעצור את הדיון.

הכרעת בית הדין – לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לסיכום – הערעור מתקבל, והערעור יחזור לועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 23.5.2023.