ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ניידות) בטענת התיישנות

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בניידות מיום 8.4.2018 (להלן: "הועדה") אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו ניתן ליישום לפי רשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "רשימת הליקויים").

סוגיית קבלת תיכתובת שנשלחה על ידי המשיב למבוטחיו עלתה בהקשר לטענת היתיישנות.

...

לסיכום, גם אם המערער לא קיבל את הערר, אזי בהתחשב בכך שהיה מודע היטב למהות הדיון ונדרש ממילא להיערך לדיון מחדש בזכאות, ובשים לב לנוסח הכללי (מאד) של הערר, אין הצדקה להשיב את המקרה לוועדה לצורך דיון מחדש.

לסיכום, בהיעדר פגם משפטי בהחלטה ומשלא שוכנעתי כי נפגעו זכויות המערער בשל האופן בו התקיים הדיון בוועדה, הערעור נדחה.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל – אביב (השופט תומר סילורה (ב"ל 28134 – 09- 18)) אשר דחה את עירעורו של המבקש על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 27.5.2018.

" פסק דינו של בית הדין האיזורי בית הדין האיזורי דחה את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב אולם דחה את העירעור לגופו וזאת מהנימוקים הבאים: הוועדה התייחסה למצבו הרפואי של המבקש והסבירה בהחלטתה מדוע לא ניתן ליישם את הסכם הניידות על הליקויים מהם סובל המבקש.

...

טענות המבקש לטענת המבקש יש לקבל את בקשתו וזאת מהטעמים הבאים: הועדה לא התייחסה לתלונותיו ולמגבלותיו של המבקש בעניין הליקוי בירך, וכן בקשר למסמך רפואי של ד"ר דרור אירגה מיום 25.5.2018, שקבע כי המבקש סובל מחולשה ניכרת של גפה ימנית ומעין התמוטטות של הרגל, כמו גם שאינו כשיר להליכה עצמאית גם למרחקים קצרים ביותר וזקוק לעזרה בניידות כולל רכב.

על הועדה היה לבצע התאמה קלה של הנכות לסעיף הליקוי אולם הועדה לא עשתה כן. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק, סבור אני שדינה להידחות אף ללא בקשת תגובה.

החלטת הועדה לעניין קביעת דרגה מותאמת היא קביעה רפואית מובהקת המצוייה במתחם שיקול דעתה המקצועי ובית הדין אינו מתערב בה. סוף דבר – הבקשה נדחית.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 14.2.2018 אשר קבעה כי ליקויו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקויים המזכים בגימלת ניידות.

טענות הצדדים בטרם אפרט את טענות הצדדים אציין כי המשיב טען להתיישנות בגין הגשת העירעור באיחור.

עם זאת, לאחר שהמערער הציג מסמכים בנוגע למועד בו קיבל את החלטת הועדה, חזר בו המערער מטענה זו. לפיכך, טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות התייתרו ונפרט להלן הטענות העיקריות הנוגעות להחלטת הועדה.

...

הוועדה ביצעה למערער בדיקה אורתופדית במפרקי הברכיים והקרסוליים, עיינה בבדיקת EMG מיום 20.10.2015 ופירטה את ממצאיה באופן הבא: "הוועדה עיינה שנית ב-EMG 20.10.15 ורשמה לפניה שהבדיקה מציינת תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה אקסונלית קשה לעצב פרוניאלי מימין פרוקסימלי לעצבוב של אנטריור טיביאל ללא סימני דנרבציה פעילה. בנוסף נמצאו סימנים של פגיעה שורשיתL4-S1 מימין ללא סימני דנרבציה פעילה". לסיכום התחום האורתופדי קבעה הוועדה כי "קרסול ימין קשיון בעמדה ניטרלית". בנוסף, הוועדה ביצעה בדיקה נוירולוגית של שרירי המערער ולסיכום תחום זה קבעה כי "בבינסקי שלילי. בבית משתמש בנעלי בית כי קשה לו לדרוך בלי כיסוי. כאב גב תחתון גם ספונטני, גם בעת מישוש. מבחן רומברג תקין. משתמש בנעליים גבוהות. נבדק בנוכחות העורך דין". לסיום, סיכמה הוועדה את דיוניה בזו הלשון: "בתשובה לפסק הדין של כב' הרשמת שגית דרוקר בית דין אזורי לעבודה חיפה מה-24.10.17. הוועדה קראה בעיון את פסק הדין ומתייחסת לנתונים העולים בסעיף 5-ד-1 לפרוטוקול, וקראה שנית את התשובה של EMG מיום 22.10.15 אשר מציינת תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה אקסונלית קשה לעצב פרוניאלי מימין פרוקסימלי לעצבוב של אנטריור טיביאל ללא סימני דנרבציה פעילה. בנוסף נמצאו סימנים של פגיעה שורשית L4-S1 מימין ללא סימני דנרבציה פעילה. לאחר קריאת כל המסמכים על פני התיק ודיון בוועדה החליטה שהחלטת ועדת ערר מה-25.10.16 רשמה בסעיף ד-1 את הכוח הגס של שריר הפרונאלי המועצבב ע"י העצב הפרוניאלי מימין ומשמאל. רשמה לפניה את העובדה שב-EMG אין פעילות של דנרבציה ובהתאם לתקנת הניידות ורשימת הליקויים מבחינה נוירולוגית ומבחינה אורטופדית לא ניתן ליישם את הממצאים מפני שהבדיקה הקלינית החוזרת בוועדה אינה מאפשרת יישום החולשות ברשימת הליקויים" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 28.2.2021 (להלן- הועדה) אשר דחתה את עררו של המערער וקבעה כי מצבו הרפואי אינו נכלל בהסכם הניידות.

אשר לטענת ההתיישנות שהעלה המשיב - משמכתב החלטת הועדה נשלח למערער ביום 28.2.2021, הרי שיש לראותו ככזה שהגיע ליעדו בתוך זמן סביר, דהיינו בתוך כשבועיים ממועד שליחתו.

...

לאור האמור, טענת ההתיישנות נדחית.

בערעורו לבית הדין הלין המערער על כך שהתוצאה היא שבמקום דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 80% (לפי פריט א(3)), נקבעה למערער דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 40% (לפי פריט ו(6)), עת מצב בריאותו לא השתנה.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ניידות), באותו הרכב, על מנת שתזהיר את המערער בדבר כוונתה המפורשת לבטל את דרגת המוגבלות בניידות שנקבעה לו בעבר בשיעור של 40% ותאפשר לו לטעון בעניין זה, לרבות להציג לפניה חוות דעת ומסמכים רפואיים.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז, 2007 ("להלן: "חוק הפוליו") מיום 7.6.2022 ("להלן: הועדה") אשר דחתה את ערר המערער והותירה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 14.12.2021 שקבעה למערער נכות בשיעור 60%, על כנה.

אשר לטענת ההתיישנות, נוכח הטעות במכתב למערער, בדבר זכותו לערער בתוך 12 חודשים, ובעיקר לאור נימוקיי בדבר הפגם בהחלטת הועדה הרי שקיים "טעם מיוחד" להארכת מועדים, במסגרת הפרשנות המרחיבה כפי שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי, עב"ל (ארצי ) 33351-11-12 מוחמד דולאני - המוסד לביטוח לאומי (נבו 26.09.2017).

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים לפי חוק הפוליו מיום 7.6.2022 (בהרכבה) על מנת שתידון בטענת המערער להחמרת מצבו ובשים לב לקביעה המעודכנת של אחוזי הניידות בשיעור 80% בשונה מאמור בפרוטוקול הועדה, 60%.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים לפי חוק הפוליו מיום 7.6.2022 (בהרכבה) על מנת שתדון בטענת המערער להחמרת מצבו ובשים לב לקביעה המעודכנת של אחוזי הניידות בשיעור 80% בשונה מאמור בפרוטוקול הוועדה, 60%.