ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ילד) בדבר אי-זכאות לנוכחות מתמדת

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ילד נכה) מיום 25/2/13 (להלן: "הועדה") שקבעה כי אוראל יעל (להלן: "הילד" או "אוראל") אינו עומד באמות המידה לקבלת גמלת ילד נכה.

ביום 13/2/11 קבעה ועדה רפואית לעררים כי הילד זכאי לקיצבת ילד נכה בשיעור של 50%, מיום 1/12/10 ועד יום 31/12/12.

להלן אפרט נימוקיי: בנוגע לטענה בדבר אי ציון מימצאי הבדיקה הקלינית בוצעה בדיקה קלינית לילד.

אפילו היו מיתקיים בילד אחד מתנאי הסף הקבועים ברישא סעיף 9 לטופס הבדיקה, שרק בהתקיימם יש לבחון הצורך בנוכחות מתמדת – ולא כך הם פני הדברים – הרי שממילא לא מתקיימים בו התנאים המצוינים בהמשך סעיף 9 של טופס הבדיקה שכן, הוא אינו סובל מאירועים רפואיים תכופים, אינו סובל מפיגור שיכלי או מהפרעת היתנהגות חמורה, לא קיימת ביחס אליו בפועל השגחה ונוכחות מתמדת בכל שעות היום ולא ניתן אף לקבוע שלא ניתן להשאירו ללא השגחה אפילו פרקי זמן קצרים, במיוחד בהיתחשב בעובדה שאוראל הולך לגן רגיל.

...

ממכלול הטעמים המפורטים עולה שלא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם, לא כל שכן פגם קיצוני העולה כדי טעות משפטית.

משכך אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטה ואין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ילד) מיום 11.01.17 (להלן – הועדה) אשר קבעה שהמערערת זקוקה להשגחה קבועה אולם אינה זקוקה לנוכחות קבועה.

" טענות הצדדים המערערת טוענת כי טעתה הועדה עת לא מצאה אותה זכאית לנוכחות קבועה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע 2010 (להלן –התקנות), שכן היתעלמה מתלונות אביה של המערערת לפיהם היא זקוקה להשגחה כל הזמן.

סיכומו של דבר- העירעור מתקבל ועניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (ילד) על מנת שתשקול עמדתה מחדש בנוגע ל'נוכחות קבועה' תוך היתייחסות מנומקת למסמכים הרפואיים ולאבחנה שנעשתה בין נוכחות קבועה והשגחה מתמדת.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן הוועדה מצאה את המערערת זכאית להשגחה קבועה ובמקביל לתלות בזולת בשיעור 6 נקודות.

בנוסף על האמור, מצאנו במסמכים הרפואיים התייחסות לסיכון עצמי שהמערערת מסכנת את עצמה, הוועדה אמנם ציינה כי עמדו לפניה מסמכים רפואיים אולם לא נימקה כראוי מדוע היא קובעת "ללא סיכון קבוע לחייה" לאור סיכום מאת דר' נורית כרמי – נוירולוגית 28.07.16.

הוועדה בקביעתה שאין צורך ב'נוכחות קבועה' הסתפקה במילים הקצרות שצוטטו לעיל: "ללא סיכון קבוע לחייה" אולם לא נימקה מדוע הגיעה למסקנה זו לאור הכתוב במסמכים הרפואיים, בנימוקיה הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים.

סיכומו של דבר- הערעור מתקבל ועניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ילד) על מנת שתשקול עמדתה מחדש בנוגע ל'נוכחות קבועה' תוך התייחסות מנומקת למסמכים הרפואיים ולאבחנה שנעשתה בין נוכחות קבועה והשגחה מתמדת.

לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) מיום 19.3.18 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי אינו זכאי לגימלת ילד נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע -2010 (להלן- התקנות).

הוועדה היתכנסה מכוח פסק דינה של הרשמת ליבר לוין בתיק ב"ל 23905-06-17 , אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין) וכך נקבע : " ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה, עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר (ילד) אשר תשקול עמדתה מחדש תוך היתייחסות למסמך מטעם ד"ר לבוק מיום 18.12.16 אשר עמד בפניה ואשר מעיון בו ובהחלטתה מיום 27.3.17, עולה, כי היא רואה במינוח "שיפוט ותובנה חלקיים" כמונח מטיב עם המערער אשר שולל את הצורך בנוכחות כאשר מהמסמך של ד"ר לבוק ולאור מסקנתו בסוף המסמך, נראה כי כוונת הדברים היא שהמערער חסר שיפוט ותובנה נורמאטיביים המחייבים נוכחות.

על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן-התקנות) "ילד נכה" מוגדר כאחד מאלה: (1) ילד הזקוק לטפול רפואי מיוחד ; (2) ילד התלוי בעזרת הזולת; (3) ילד עם ליקוי מיוחד ; (4) ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת; (5) ילד הזקוק לטפול רפואי קבוע; התקנות מגדירות ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת כדלקמן: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". הועדה נדרשה בפסק הדין לתת דעתה למסמך של דר' לבוק מיום 18.12.2016 שכן ניתן היה להבין מהחלטתה הקודמת כי היא רואה במינוח "שיפוט ותובנה חלקיים" כמונח המטיב עם המערער ושולל את מסקנת דר' לבוק במסמך אשר קבע כי המערער זקוק לנוכחות מתמדת של מבוגר בסביבתו.

...

הוועדה נתנה דעתה למסמכים הנדרשים ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין על כן, לטענת המשיב, דין הערעור דחייה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה את החלטתה כדבעי.

סוף דבר – משלא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) מיום 17.3.19 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את הערר וקבעה כי מועד תחולת הנכות של בתה של המערערת נותר 7.2.2018, מועד האיבחון של האוטיזם בו לוקה המערערת.

נוכחות מתמדת: לא זקוקה לנוכחות מתמדת.

(1) המועד שבו תועדו לראשונה תסמינים הכרוכים בליקוי האמור, ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; (2) המועד שבו, לדעת רופא מומחה ברפואת ילדים שהמוסד הסמיכו לכך, החל הליקוי המזכה בגימלה להטיל עומס טפולי כבד ביותר.

סוף דבר - העירעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים (ילד) על מנת שתיבחן החלטתה מחדש באשר למועד תחולת הנכות תוך היתייחסות למפורט במסמכים הרפואיים לרבות מטעם ד"ר וישנה מיום 16.11.18 ומיום 17.3.19 ולטענות הורי המערערת ותקבע מהו המועד בו התגלו אצל המערערת לראשונה תסמינים הכרוכים בספקטרום האוטיסטי (ASD) על פי הילכת אפטר.

...

כל שציינה הוועדה הוא כי במסמך מיום 1/17 צוין כי המערערת תקשורתית ובדיקתה תקינה ומשאין עדות לתסמינים אוטיסטיים מוקדמים ממועד האבחון הערר נדחה.

נוכח האמור אני סבורה כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה.

סוף דבר - הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים (ילד) על מנת שתבחן החלטתה מחדש באשר למועד תחולת הנכות תוך התייחסות למפורט במסמכים הרפואיים לרבות מטעם ד"ר וישנה מיום 16.11.18 ומיום 17.3.19 ולטענות הורי המערערת ותקבע מהו המועד בו התגלו אצל המערערת לראשונה תסמינים הכרוכים בספקטרום האוטיסטי (ASD) על פי הלכת אפטר.

לפנינו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ילד) מיום 26.7.22 אשר דחתה את ערעור המערערת וקבעה כי אינה זכאית לקבלת גמלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן- התקנות).

אגם זקוקה להשגחה מתמדת לטיול השנתי האחרון ליוויתי אותה וגם הצטרף חובש ובלון חמצן גם מבחינת בית ספר אין אישור להוציא אותה מבי"ס ללא לווי של אחד ההורים בכיתה יש בלון חמצן תמיד במידה ויהיה התקף סובלת מעייפות התפרצויות זעם דימומים באף קצב לב מהיר חינוך רגיל.

על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן-התקנות) "ילד נכה" מוגדר כאחד מאלה: (1) ילד הזקוק לטפול רפואי מיוחד ; (2) ילד התלוי בעזרת הזולת; (3) ילד עם ליקוי מיוחד ; (4) ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת; (5) ילד הזקוק לטפול רפואי קבוע; התקנות מגדירות ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת כדלקמן: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". המערערת היתה בת שמונה שנים ותשעה חודשים בעת הופעתה בפני הועדה.

אי היתייחסות למסמך מיום 25.7.22 מטעם דר' לב-רן וכן אי היתייחסות לטענות בדבר הצבתו של בלון חמצן בסמוך למערערת עולים כדי טעות משפטית בהחלטת הועדה.

...

המערערת הסכימה והמשיב שב על טענתו כי יש לדחות את הערעור ונימק התנגדותו זו בנוסף למפורט בכתב התשובה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר המצוי בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הערעור כמפורט להלן.

אין בידי לקבל את טענת המשיב כי מאחר ומדובר בקביעה לא מנומקת, המסמך אינו דורש את התייחסות הוועדה.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 26.7.22 שתשקול עמדתה מחדש בעילת ההשגחה החלקית תוך התייחסות למסמך מטעם דר' לב-רן מיום 25.7.22 ולקיומו של בלון חמצן בכיתת המערערת בו תידרש המערערת להשתמש במקרה של התקף.