ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לקביעת דרגת אי כושר

ערעור זה עניינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.2.2016 אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 65% מיום 1.2.16, קרי דחתה את הערר.

...

עוד טוענת המערערת כי החלטת הועדה לעררים הינה בגדר מסקנה , ללא הנמקה ולא ניתן לעקוב אחר "הלך מחשבתה" של הועדה.

עם זאת, סבורני שיש בכך דופי, הגם שאינו נעוץ בהתנהלות הוועדה עצמה, שכן הנחת פסק הדין המחזיר בפני הוועדה ( עם הנתונים בדבר אחוזי אי הכושר שנקבעו לתובעת קודם לכן) אינה מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיס ההחלטה להחליף את הרכב הוועדה.

סוף דבר - הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 31.10.22 (להלן: הועדה).

נוכח טענות אלה, ביקשה המערערת כי עניינה יוחזר לועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתידון בהשפעת הליקויים הרפואיים במצטבר ותשקול קביעת דרגת אי כושר חלקית.

אשר לועדה לעררים (אי כושר) נקבע, כי הואיל והיא פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה רק במקרים קצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דיון (עבודה ארצי) 01-1318/שם יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, טו(1) 060 ((1983).

...

עיקר טענות הצדדים במסגרת הודעת הערעור טענה המערערת כי הוועדה לא בחנה את ליקוייה הרפואיים במצטבר ולו הייתה עושה כן, הייתה מגיעה למסקנה כי איבדה את כושרה להשתכר לכל הפחות באופן חלקי, מאחר שליקוייה טומנים בחובם מגבלה תפקודית ובשים לב לכך שהמערערת מתקשה לתפקד עם קהל או צוות עבודה.

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות מאחר שהוועדה הסבירה את החלטתה באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה, שקלה את מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת, נתוניה האישיים במישור התעסוקתי, השכלתה וגילה הצעיר והגיעה למסקנה שהמערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה להשתכר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל בחומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, ההחלטה עומדת בחובת ההנמקה הנדרשת מוועדת אי כושר כפי שנקבע בעניין מוהרה ובעניין אופנר )בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (6.7.2016) ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המערער הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון (אי כושר) ועררו נדחה על ידי הועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 8.3.22, כך שדרגת אי הכושר שלו נותרה בשיעור 65%.

ביום 12.9.22 ניתן פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 8.3.22 על מנת שתידון בהשלכת ליקוייו הרפואיים של המערער על כושר עבודתו, כל אחד בנפרד ובאופן מיצטבר. תשומת לב הועדה להלכה שנקבעה בעיניין מוהרה. כמו כן, תתייחס הועדה להשכלתו של המערער". ביום 22.11.22 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים שלאחר פסק הדין, שמעה את טענות המערער מפיו ומפי בא כוחו ורשמה אותן כך: "גר בחולון.

...

הוועדה סבורה כי לנוכח גילו של המערער בתקופה נשוא ערר זה 67 השכלה בת 12 שנות לימוד ניסיון תעסוקתי כדוור עד 2015 וניסיון תעסוקתי קודם כלוטש יהלומים לאור מכלול ליקוייו הרפואיים והמשמעויות כמתואר לעיל מבחינה אורטופדית פנימית ונפשית ולאחר העיון בחוות דעת עובד השיקום לאור כל זאת הוועדה שבה וקובעת כי ע"פ התשתית העובדתית שהייתה מונחת בפנינו אנו סבורים שהנ"ל היה כשיר לעבוד בהיקף חלקי במגבלות שפורטו לעיל בעבודות כגון פקיד מודיעין ללא צורך בנגישות למחשב תצפיתן בחדר בקרה מוקדן שירות הודעות כולל מביתו וכל זאת בהיקף שנקבע בדרג 1.

לבסוף טוען המשיב כי הוועדה לא התבקשה לדון בנתונים האישיים של המערער ובכל זאת עשתה כן ועל כן לא ברור על מה מלין המערער בהיבט זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל בחומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענות אלה אין בידי לקבל שכן בהתאם לדין, מבוטח שנקבעה לו דרגת נכות רפואית ודרגת אי כושר שמזכה בקצבה, יקבל אותה עד גיל הפרישה בלבד.

סוף דבר- נוכח כלל המפורט לעיל מצאתי כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ובהתאם כי דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 1.1.23 (להלן: הועדה).

הועדה תשקול האם יש בטענות אלה כדי לשנות מקביעתה בדבר דרגת אי הכושר של המערערת, ותנמק את החלטתה באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה להבינה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה הגעתי למסקנה כי דין טענות המערערת להתקבל באופן חלקי.

גם בטענות כי נימוקי הוועדה מהווים מסקנה ולא הנמקה ואינם מספקים לא מצאתי ממש.

סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 1.1.23 על מנת שתשקול את טענות המערערת לגבי אי מציאת עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות במסגרת הליך השיקום במחלקת השיקום של המשיב ואת טענותיה לגבי נסיבות העסקתה בעבודה בה הועסקה במועד התכנסות הוועדה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 8.6.22 (להלן: הועדה) אשר דחתה את ערר המערערת על החלטת הועדה מדרג ראשון וקבעה כי המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

...

לאחר ששקלה את כל אלו, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה לפיה מכלול הליקויים הרפואיים, שילובם, חומרתם והשפעתם המצטברת, כמו גם הריאיון שנערך למערערת, מובילים כולם למסקנה שהמערערת מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית, למעט הקשות ביותר.

טענה זו אין בידי לקבל מכיוון שמדובר בטיעון היורד לשורש שיקול הדעת הרפואי- מקצועי של הוועדה לגבי המסקנות שהיא אמורה להגיע אליהן על יסוד העולה מהתיעוד הרפואי שהוצג לה, ושאין מחלוקת שהייתה מודעת אליו, שכן ציינה בהחלטתה שהמערערת נוטלת אינסולין 4 פעמים ביום ואת שיעור הנכות שנקבע למערערת בגין סכרת לא מאוזנת.

סוף דבר: נוכח כלל המפורט לעיל לא מצאתי כי נפלה במקרה זה טעות משפטית המחייבת התערבות של בית הדין ובהתאם - דין הערעור להידחות.