ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לגבי נכות של 43%

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5.11.14, אשר דנה בתביעת המערער לפטור ממס הכנסה וקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 87.43% החל מיום 7.7.13.

המערער הגיש תביעה לפטור ממס הכנסה ובעקבות תביעה זו דנה וועדה רפואית מדרג ראשון בעיניינו וקבעה את דרגת נכותו המשוקללת בשיעור של 87.43% על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשת"ז – 1956 (להלן – התקנות) לפי הפרוט הבא: סוכרת עם סיבוכים – 65% לפי סעיף 6 (4) לתקנות דום נשימה בשינה 40% - לפי סעיף 15 ג לתקנות.

...

אני סבורה כי יש לדחות טענה זו. גם במקרה זה נראה כי טענתו של המערער הינה טענה רפואית במסווה של טענה משפטית.

אני סבורה כי יש לדחות טענות אלה של המערער בתחום האורתופדי שכן עיון בהחלטת הוועדה משני המועדים השונים שבהם התכנסה, ובפירוט הבדיקות הקליניות מלמד - כי קביעות הוועדה מבוססות על בדיקה קלינית מקיפה ומפורטת שפורטה בפרוטוקול, ומסקנותיה עולות בקנה אחד עם תוצאות הבדיקה ומאפשרות להתחקות אחר הלך מחשבתה, כמו גם על כך שממצאיה הקליניים היו שונים מאלה של המומחה מטעם המערער.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה בנושא זה. סוף דבר לאור האמור, יש לקבל באופן חלקי את הערעור בהקשר האורולוגי והנוירולוגי.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 12.2.18 אשר קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 43% ,בהתאם לפריטי הליקוי המפורטים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (20% לפי 34(ב)3, 10% לפי 6א-ב, 20% לפי 39(1)ב1.

בעיניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק". עיון בהחלטת הועדה מעלה כי בועדה ישב מומחה בתחום הנפשי אשר ערך למערער בדיקה קלינית רלוואנטית ולאחר הפעלת שיקול דעתה המקצועי, קבעה הועדה את שיעור הנכות לפי פריטי הליקוי המתאימים למצבו הרפואי של המערער.

...

המשיב טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, כמפורט להלן.

עם זאת, עמדת המשיב מקובלת עלי הואיל ועצם התאמת פריט הליקוי מהווה יישום בפועל של הקריטריונים הנדרשים בהתאם לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

סוף דבר – מאחר ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

רופא מוסמך קבע, כי למערערת נכות רפואית בשיעור 43% ועל כך הגישה המערערת ערר.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: " ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". על פי הלכה שנקבעה לאחרונה נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) להלן גם – הילכת דולאני).

כפי שעלה בידי המערערת להגיש ערר במועד על החלטת הרופא המוסמך, כך היה עליה לפעול בנוגע להגשת ערעור זה. אין הצדקה לראות במצבה הרפואי של המערערת (מבלי להקל ראש בסבלה הרפואי) כ"טעם מיוחד" להתיר ארכה להגשת ערעור.

...

המשיב טוען, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד וכן דין הערעור לגופו של עניין להידחות מהטעמים הבאים: החלטת הוועדה נשלחה למערערת ביום 22.10.18 ויש למנות את המועד בהתייחס למכתב זה, ולא למכתב הנוגע להחלטה בעניין דרגת אי הכושר שצורף לכתב הערעור; גם לפי המכתב שצירפה המערערת חלף המועד להגשת ערעור שכן חלפו 5 חודשים מקבלת המכתב עד להגשת ערעור; אין הצדקה לערעור גם לגופו של עניין שכן מדובר בטענות כנגד שיקול דעת רפואי של הוועדה אשר נסמכה על בדיקת המערערת כמו גם על טיעוני המערערת לפניה.

טענת המערערת, כי היא סובלת מליקוי נפשי והדבר מצדיק הארכת המועד, דינה להידחות ולא מצאתי שמדובר בטעם מיוחד.

לסיכום, הוועדה נימקה קביעתה בכל הנוגע לשיעור הנכות בגן הליקויים השונים.

למעשה, לאור קביעותיי שלעיל, אף מבלי להידרש לנושא ההתיישנות, דין הערעור להידחות לגופו של עניין.

סוף דבר דין הערעור להידחות מחמת התיישנות וכן לגופו של עניין.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 17.10.2019 ("הועדה").

הועדה דחתה את הערר והותירה את נכותה הזמנית של המערערת בשיעור 43% לתקופה שמיום 1.5.2018 ועד 16.10.2019.

למערערת נקבעה, כאמור, נכות יציבה בשיעור 36%, מיום 17.10.19, בגין הליקויים הבאים: 20% נכות בגין הפרעת היסתגלות ודכאון, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) 20% נכות בגין מיאטוניה, לפי פריט ליקוי 29(2)(א) טענות הצדדים טענת העירעור היא שהועדה לא נימקה את התייחסותה בנוגע לשתי חוות דעת רפואיות מטעם המערערת, מאת ד"ר גרינברג, מומחית בפסיכיאטריה ומאת ד"ר באום מומחה בנוירולוגיה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, שוכנעתי שהוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לתעודות הרפואיות מאת ד"ר גרינברג, משנימקה מדוע מסקנתה שונה, לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה, ופירטה את הפגם שנפל בקביעתה של ד"ר גרינברג.

משכך, לא שוכנעתי שנפל פגם משפטי בפעולת הוועדה.

משכך, דין הטענה להידחות בהיותה כללית ולא מבוססת.

סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) שהיתכנסה בתאריכים 26.6.2022 ו-21.12.2022 (להלן: "הוועדה") וקבעה למערערת נכות רפואית זמנית בשיעור 43% מיום 1.9.2022 ועד ליום 29.2.2024.

לגופו של עניין טענה המערערת, כך: הוועדה בחרה לידון בערר ללא נוכחותה; היה על הוועדה לזמן אותה כדי לערוך בדיקה בכל האספקטים של הערר, ולא להסתפק במעבר על מסמכים וקביעת ממצאים; הוועדה לא נימקה את החלטותיה כראוי ולא הסתמכה על מסמכים רפואיים שהיו בפניה; הוועדה לא ביצעה את מלוא הבדיקות הנדרשות לשם קביעת נכות לגבי מחלת הסוכרת עם סיבוכים, כמשמעה בתקנות; הוועדה קבעה כי מצבה מתאים לסעיף 29(1)(ב) לרשימת הליקויים, אך היא מתהלכת בעזרת הליכון ולכן יש להתאים לה סעיף אחר; הוועדה לא הכירה בה כמי שסובלת מסוכרת עם סיבוכים לפי סעיף 4(6) לרשימת הליקויים, למרות שהיא הציגה מסמכים המעידים על רטינופתיה סוכרתית; היא סובלת מסוכרת עם סיבוכים בעניים, מערכת העצבים ובכלי הדם; בכל הנוגע לנוירופטיה, הוועדה היתעלמה מטענתה בהקשר זה, והיא אף עברה בדיקת EMG שמוכיחה ללא כל ספק שהיא אכן סובלת מנוירופטיה.

...

טענות המערערת בכל הנוגע לרטינופטיה דינן להידחות אף הן. הועדה ציינה כי המערערת סובלת מרטינופטיה סוכרתית והעריכה את נכותה בשיעור 0% לפי סעיף 68(ב) לרשימת הליקויים.

מדובר בטענה שהועלתה בדיעבד ודינה להידחות.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי.