ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לגבי נכות זמנית של 73%

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית, מיום 9.1.14 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער, בין היתר, 82% נכות רפואית מיום 1.1.13.

כך, ועדה לעררים מיום 23.4.13 קבעה לו 73% נכות רפואית.

יחד עם זאת, הועדה בחרה לקבוע למערער אחוזי נכות בגין סכרת המטופלת באינסולין החל מ- 1.1.11 מבלי לנמק את קביעתה וחרף כך שצורף לכתב העירעור מיסמך רפואי מיום 6.7.07 ממנו ניתן ללמוד, לכאורה, כי המערער החל טפול תרופתי באינסולין החל ממועד זה. לפיכך, הגם שהתייחסות הועדה בעיניין זה יכול ולא תסייע למערער לצורך זכאותו לגימלת נכות, הרי מחובתה של הועדה לנמק את קביעתה ולשקול על סמך החומר הרפואי בפניה, קביעת מועד תחולה מוקדם יותר.

עיון בפרוטוקול הועדה מיום 11.10.09 וכן בפרוטוקול הדיון בבית הדין מיום 12.12.10 (במסגרת ב"ל 27321-06-10, שהתנהל בפני כב' השופט שוורץ) מעלה כי הועדה לא קבעה למערער 50% נכות אלא שהועדה ציינה כי בדעתה לקבוע למערער נכות בשיעור 50% בגין דום נשימה לתקופה שקדמה לשימוש במכשיר ה-CPAP (קרי, נכות זמנית) ו-10% נכות לתקופה שלאחר מכן.

...

מאחר שלא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור.

לא קיימת כל סתירה או חוסר התאמה בולט בין ממצאי הוועדה לפריטי הליקוי שיושמו ומשכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה בהקשר זה. בטרם נעילה – לאחר שבחנתי את טענת ב"כ המשיב, אשר לפיה כביכול מדובר, בערעור תיאורטי, לא מצאתי מקום לקבלה.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניין נכות כללית מיום 23.06.16 (להלן: "הועדה") שקבעה למערערת 73% נכות זמנית מיום 20.10.13 ועד ליום 31.10.16.

משהסכימו הצדדים ביחס למחדליה של הועדה לקיים את ההוראות שנתנו לה במסגרת פסק הדין המאוחר מיום 22.03.16, ומשעקב כך ייקבע בפסק דין זה שעניינה של המערערת אכן יועבר אל וועדה בהרכב אחר (שכן יש חשש כי וועדה זו תהיה נעולה על דעתה) - המשמעות של קביעה זו היא למעשה בטלות ההחלטה של הועדה מיום 14.01.15, שקבעה למערערת את נכותה הצמיתה בשיעור של 73%.

...

כנגד הקביעה האמורה הוגשו ערעור על ידי המשיב וערעור שכנגד על ידי המערערת, ואלה נדונו במסגרת תיק 11458-03-15 ושם בסופו של דבר ניתן ביום 06/09/15 פסק דין, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, "על מנת שתעיין במכתבו של ד"ר זוהר מיום 3/1/11, וכן במכתבו של ד"ר זוהר מיום 20/10/13, ותנמק את מועד התחולה של הנכות בגין המחלה הריאתית וכן בגין הנכות הכללית, בהתחשב בכל פרטי הליקוי". יצוין, כי ערעורי הצדדים במסגרת זו התייחסו אך ורק לעניין תחולת הנכות בתחום הריאות והנכות הכללית.

לפיכך, הנני מקבלת את הערעור ומורה על העברת עניינה של המערערת אל וועדה בהרכב חדש.

בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יהיו פרוטוקולי הוועדות הקודמות ופסקי הדין שפורטו לעיל, וזאת למעט סעיף 9 לפסק דין זה. בנסיבות העניין ישלם המשיב למערערת שכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 27.11.18 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 49% מיום 1.4.19 (להלן: "ההחלטה").

" הוועדה עיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה, ערכה למערער בדיקה קלינית וסיכמה החלטתה בזו הלשון: "עיון מסמכים מרופא מישפחה, מזה מספר שנים סובל מהפרעות נשימה שהוגדרו כברונכיטיס חסמתית, ב- 15.11.17 הופנה לתפקודי ראות שמראה FEV1- 72 FVC = 73% מהמצופה

בנסיבות אלה, לא מצאתי ממש בטענת המערער, כי החלטת הועדה בעיניין הנכות הזמנית אינה מנומקת או, כי הועדה "שכחה" לקבוע נכות יציבה, עת במועד היתכנסות הועדה, 27.11.18, טרם פקעה תקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הועדה, 31.3.19, וטרם הגיע המועד לפסיקת הנכות היציבה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות משאין בנימוקיו הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניין נכות כללית מיום 05.12.12 (להלן: "הועדה") שקבעה למערערת 73% נכות זמנית מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12.

...

לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה וסבורני שבאמור לעיל יצאה הוועדה ידי חובתה כמצוות פסק הדין.ו בהתחשב באמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.1.13, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 64% החל מיום 1.6.12 (להלן - "הועדה").

ועדה רפואית לעררים אשר היתכנסה ביום 13.6.11 לידון בעיניינו של המערער, קיבלה את הערר וקבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן: נכות בשיעור 100% לתקופה שמיום 30.12.10 ועד ליום 31.12.10.

הועדה, אשר היתכנסה בשלושה מועדים שונים (ביום 27.6.12, ביום 19.9.12 וביום 13.11.12), קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 73% החל מיום 1.6.12, לפי הפרוט כדלקמן: 20% נכות לפי סעיף ליקוי 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - "התקנות").

עיון בהחלטת הועדה נשוא העירעור מעלה כי זו כלל לא דנה בעיניין שכן לדבריה "הועדה עיינה בתיק הרפואי ואכן בועדה מדרג ב' 13.6.11 נקבע כי אין קש"ס לעניין ברך שמאל. לפיכך הועדה מקבלת את ערר המוסד. טעתה הועדה מדרג א' שלא עיינה בפרוטוקול זה וכידוע אין לועדה סמכות לשנות החלטה חלוטה של דרג ב'". משמצאנו כי בהחלטה זו נפלה טעות משפטית, ולאור קביעת הועדה מדרג ראשון שלפיה יש בממצאים הרפואיים כדי להקנות למערער נכות בגינם, יש מקום שהועדה הרפואית לעררים תעיין במסמכים הרפואיים ותקבע את ממצאיה.

...

בנסיבות העניין, משלא עולה כל טעות מהחלטת הוועדה נשוא הערעור, דין הערעור להידחות.

עיון בהחלטת הוועדה נשוא הערעור מעלה כי זו כלל לא דנה בעניין שכן לדבריה "הוועדה עיינה בתיק הרפואי ואכן בוועדה מדרג ב' 13.6.11 נקבע כי אין קש"ס לעניין ברך שמאל. לפיכך הוועדה מקבלת את ערר המוסד. טעתה הוועדה מדרג א' שלא עיינה בפרוטוקול זה וכידוע אין לוועדה סמכות לשנות החלטה חלוטה של דרג ב'". משמצאנו כי בהחלטה זו נפלה טעות משפטית, ולאור קביעת הוועדה מדרג ראשון שלפיה יש בממצאים הרפואיים כדי להקנות למערער נכות בגינם, יש מקום שהוועדה הרפואית לעררים תעיין במסמכים הרפואיים ותקבע את ממצאיה.

סוף דבר לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל.