ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לגבי נכות זמנית של 20%

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 14.7.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכות זמנית בשיעור 20%, בתקופה מיום 1.7.19 ועד ליום 31.7.19 (להלן: "ההחלטה").

שגתה הועדה משלא התייחסה למסמכים שהונחו בפניה: מכתב הפסיכותרפיסט מג'ד סויד מיום 20.6.18 לפיו רמת תיפקוד המערער נמוכה עד חסרה, אישור הפסיכיאטר ד"ר נסאר מיום 8.11.18 ומכתבו של ד"ר סרור הפסיכיאטר שקבע, כי המערער סובל מפיגור שיכלי קל. הועדה ציינה בהחלטתה, כי היא אינה יכולה לעשות בדיקה קלינית מקיפה למערער, כך שלא ברור על מה נסמכת קביעתה בעיניין הנכות הזמנית בשיעור 20%.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: השגות המערער רובן ככולן מופנות כנגד היבטים מקצועיים בהחלטת הוועדה ודי בכך כדי להורות על דחייתן.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

משכך, על הוועדה להתייחס לטענות המערער ולמכתב מאת הפסיכותרפיסט מג'ד סויד מיום 20.8.16, וכן לסיכום ביקור אצל ד"ר אחמד נסאר מיום 8.11.18.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

ביום 3.2.20 קיבל התובע הודעה מהנתבע על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 31.1.20 בעיניינו נוכח תביעתו לגמלת נכות – פגיעה בעבודה מיום 17.3.19 בה נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 20% החל מיום 1.6.19 ועד ליום 31.8.19.

האם יש לידון בעירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים? כאמור, ניתנה החלטה בעיניינו של התובע על ידי הועדה הרפואית לעררים ולא הוגש ערעור על אותה החלטה.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו לפנינו אנו סבורים שדין התביעה להידחות.

משכך, התביעה כנגד ההחלטה של פקיד התביעות נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.2.21 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 6.67% מיום 1.4.20.

הועדה ציינה, כי בבדיקת אולטרה סאונד מיום 24.11.20 "ניתן לראות בשליש האמצעי בביצפס הפמורי מימין באיזור שתואר הקרע בבדיקה הקודמת הודגמה כעת צלקת עם הסתיידות בתוכה". הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "בבדיקה היום: הליכה יציבה כולל אצבעות ועקבים. קיים דילדול שרירים קל בירך ימין כאשר ההקף 10 ס"מ קריבנית לפיקות הוא 47 ס"מ מימין מול 48 [ס"מ] משמאל. קיימת חולשה מינימלית של כוח ההיתנגדות לכיפוף ברך עם רגישות במרכז שריר ביצפס מדיאלי אשר נמוש שלם ומלא לכל אורכו. אין עדות לשקע או קרע בשריר או גיד. אין רגישות מקומית". הועדה סיכמה את החלטתה וקבעה, כי "קיים תהליך ריפוי של הקרע", ולכן קיבלה את הערר וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 8.2.20 ועד 31.3.20.

בעיניין הנכות הזמנית: הועדה קיבלה את ערר המערער בעיניין זה וקבעה לו נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 8.2.2020 ועד 31.3.2020.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, גם בעניין יישום פריט הליקוי דין טענות המערער להידחות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 15.8.21 (להלן – החלטת הועדה).

הרקע להתכנסות הועדה הוא בפסק הדין שניתן בתיק ב"ל 30833-03-20 בו קבעתי כי: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תפעל כדלקמן: בתחום האורתופדי – הוועדה תתייחס למימצאי בדיקתו של ד"ר עובדיה בדבר יישור וסיבוב בגינם העניק למערער נכות בשיעור 5%. תשווה את ממצאיה לאלו של ד"ר עובדיה ותסביר האם יש בהם לשנות מהחלטתה. ככל והועדה נידרשת לבצע בדיקה לצורך ההשוואה כאמור תערוך בדיקה כאמור. כמו כן תתייחס הועדה לאמור בחוות דעתו של ד"ר רפפורט בכל הנוגע לנכות האורתופדית.

ביום 18.2.21 התכנס היועץ הרדיולוג לועדה וקבע במסקנותיו: "ע"פ בקשת הועדה בהתייחס לפס"ד מיום 7.9.2020, צפיתי בדיסק MRI מיום 25.7.2019 והשוויתי לכתוב בחוות דעתי מיום 2.9.2019 (הדיסקים הקודמים לא עמדו לרשותי). בבדיקת ה-MRI עמ"ש צוארי מיום 25/7/2019 – אין עדות למילופטיה, בלט דיסק בגובה C4-5, C3-4, C5-6. הבלטים בגובה C3-4 ו-C5-6 מרכזיים ואינם לוחצים על החוט ואילו הבלט בגובה C4-5 גורם ללחץ קל על מרכזי החוט. הממצאים ללא שינוי משמעותי לעומת בדיקה מ-14/11/2015. היועץ עיין בחוות דעתו של ד"ר עובדיה מיום 9/07/2017 היועץ מציין כי בחוות דעתו לא היתייחס לבדיקה מ-2019. היועץ מציין כי בחוות דעתו מיום 2/9/2019 אין שינוי משמעותי בין בדיקות הדימות המפורטות בחוות הדעת". ביום 15.8.21 היתכנסה הועדה לסיכום דיוניה, בדקה את המערער בדיקה נוירולוגית וקבעה: "מבחינה נוירולוגית – מבחינת בדיקתו היום הועדה קובעת כי לא נמצא חסר נורולוגי המקנה אחוזי נכות כפי שקבע גם פרופ' רפפורט בחוות דעתו בנוגע לנכות הצמיתה. בנוגע לנכות הזמנית הועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 25% מ2/4/16 עד 31/8/16, נכות בשיעור 15% מ1/9/16 עד 30/11/16 ונכות זמנית בשיעור 10% מ1/12/16 עד 4/3/18, נכות בשיעור 20 אחוז מ5/3/18 עד 30/4/18 ונכות בשיעור 10 אחוז מ1/5/18 עד 30/6/18 ובכך אינה מקבלת את המלצותיו של פרופ' רפפורט לגבי הנכויות הזמניות.

...

מנגד טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות.

טענת המערער כי היה על הוועדה לבצע בדיקה חוזרת נוכח חלוף הזמן דינה להידחות מקום בו הוראה כאמור לא היוותה חלק מפסק הדין המחזיר ולא מצאתי טעות בשיקול דעתה של הוועדה בעניין זה. עם זאת, הוועדה לא התייחסה כמצוות פסק הדין המחזיר לחוות דעתו של פרופ' רפפורט בכל הקשור לתחום האורתופדי.

אין בידי לקבל בעניין זה את טענות ב"כ המשיב, לפיהן משהתייחסה הוועדה לחוות הדעת של ד"ר עובדיה, אליה מפנה פרופ' רפפורט בחוות דעתו, יצאה הוועדה ידי חובתה.

אשר להתייחסות הרדיולוג לחוות דעתו ד"ר עובדיה – מקובלת עליי עמדת המשיב כי פסק הדין המחזיר לא הורה על הנחת הדיסקים של הבדיקות עובר לתאונה ולאחר התאונה בפני היועץ לוועדה כי אם פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לאמור בעניין בדיקות אלו בחוות דעתו של ד"ר עובדיה ולקביעתו כי ישנה החמרה משמעותית בין בדיקות אלו.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 21.3.2021 בעיניין קביעתה כי למערערת נכות נפשית זמנית בשיעור 20%.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף שכן הוגש ביום 5.9.2021, בחלוף חמישה חודשים ממועד משלוח החלטת הוועדה אל המערערת ביום 5.4.2021.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שאפרט להלן.

סוף דבר – הערעור נדחה.