ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין תגמולי פעולות איבה

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת תמר עציון פלץ; על"ח 15354-12-20) אשר דחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה) מיום 31.8.2020 (להלן – הועדה).

מכיוון שפסק הדין בעיניין פלוני היה ההלכה הנוהגת באותה עת, ומכיוון שמפסק הדין לא עלה כי הועדה מחויבת לאמץ את הנכויות רק כאשר היא מתבקשת לעשות כן כמיקשה אחת, הועדה למעשה פעלה בנגוד להלכה הנוהגת כאשר לא אימצה את הנכויות לעניין מחלת כלי הדם ולעניין הבקע כפי שנקבעו בועדת נכות כללית.

לענין זה ולעניין פסקת משנה (א1) – (א)   נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים שלהלן תחול הקביעה האמורה: (1)   חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]; (2)   חוק נכי המילחמה בנאצים, תשי"ד-1954; (3)   חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957; (4)   חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970; (5)   (בוטל); (6)   פרקים ה, ט, י"ג או י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; (7)   חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להוסיף על החוקים האמורים; (ב)   לא נקבע אחוז נכותו של נכה כאמור ייקבע על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת.

...

גם אם ניתן לטעון כי לשון החוק, והלכת פלוני, ניתנות לשני פירושים סבירים, המסקנה היוצאת מכך אינה כי הוועדה פעלה בניגוד להלכה אלא כי הוועדה פעלה במעין "חלל משפטי ריק". הוועדה, שהינה גוף מעין שיפוטי, בחרה בפרשנות המשפטית שנראתה לה סבירה יותר ובכך פעלה בגדרי סמכותה.

אין בידי לקבל טענה זו. בעניין איקאפוד עמד בית המשפט העליון על ההבחנה בין שלושה סוגי מצבים, החלת הלכה רטרוספקטיבית, אקטיבית ופרוספקטיבית וכך נוסחה ההבחנה: "תחולה רטרוספקטיבית משמעה, כי הנורמה החדשה משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים שנסתיימו, או של פעולות וארועים שנעשו או התרחשו לפני מועד כניסתה לתוקף של הנורמה החדשה (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 777 (1992) (להלן: ענין ארביב)). תחולה אקטיבית של נורמה חדשה משמעה שהיא מוחלת באופן מיידי על מצב קיים השורר בעת נתינתה, ונועדה לשנות, והלכה למעשה משנה, אפקט משפטי של מצב קיים (שם, בעמ' 782). תיתכן חפיפה מסוימת בין תחולה אקטיבית לתחולה רטרוספקטיבית, שכן גם בתחולה אקטיבית מוחלת הנורמה החדשה על מצבים שנוצרו או התרחשו קודם לנתינתה. תחולת החוק תהא פרוספקטיבית אם הוא יוחל על פעולות שתיעשנה בעתיד, ועל מצבים שיתקיימו רק בעתיד (ענין ארביב, בעמ' 777 778; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ב – פרשנות החקיקה 622 624 (1993) (להלן: פרשנות במשפט); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 426 427, 427 ה"ש 161 (2003))" (דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ (14.07.2011)(להלן – עניין איקאפוד).

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ערעור זה עניינו החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.2.2021 שניתנה על פי סעיף 5(ג) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970 (להלן : הועדה וההחלטה בהתאמה).

ביום 20.11.2017 קבעה הועדה הרפואית לעררים אשר היתכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השני, כי היא דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון בעיניין נכותו של המערער בתחום הנפשי, הנורולוגי ובתחום הא.א.ג. ביום 28.11.2019 דחה מותב זה (ב"ל (ב"ש) 8096-12-17 (להלן- פסק הדין השלישי)) את עירעורו של המערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 20.11.2017.

כן, כמפורט לעיל, ביום 20.11.2017 קבעה הועדה הרפואית לעררים אשר היתכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השני, כי היא משאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון בעיניין נכותו של המערער בתחום הנפשי, הנורולוגי ובתחום הא.א.ג. החלטת הועדה מדרג ראשון אליה מתייחסת ועדת הערר מיום 20.11.2017 היא הועדה מיום 25.11.2014 אשר קבעה כי היא מקבלת את חוות דעתו של דר' ברנר, היועץ מטעמה, מיום 28.10.20214, כי אין קשר סיבתי בין תחום א.א.ג לארוע האיבה שהוכר.

...

( אין בידי לקבל את טענת המהערער בדבר בדיקת ה MRI.

יתר על כן, ממצאי בדיקה זו אף לא הוגשו לבית הדין ולא נטען כי יש בהם כדי לשנות מקביעת הוועדה בתחום זה. כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי קביעת הוועדה שכאבי הראש מהם סובל המערער הם חלק מתסמונת ה PTSD היא קביעה רפואית מקצועית הנשענת על המסמכים הרפואיים המצויים בתיקו של המערער ומצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה כך שאין לבית הדין להידרש לה. עם זאת, נוכח קביעתה זו של הוועדה, לא ברורה החלטתה לקבוע למערער 5% נכות בהתאם לפריט הליקוי 29(5)(א)(I) במחצית לתקנות העוסק ב"תסמונות נוירולוגיות והפרעות פרכוסיות".

סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 10.2.2021 על מנת שתפעל כדלקמן: בתחום הנפשי תשקול עמדתה בשנית תוך שתתייחס לטענות המערער בפניה, כפי שפורטו בערר לעניין ההגבלה בכושר התפקודי.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יעקב אזולאי; ב"ל 64126-04-21) שבו היתקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל - 1970 (להלן – הועדה ו- החוק, לפי העניין) מיום 19.2.2022.

הועדות מושא הליכים קודמים בעקבות תלונות המבקש בתחום א.א.ג הופנה המבקש על ידי הועדה הרפואית מדרג הראשון (להלן - הדרג הראשון) לקבלת חוות דעת בתחום א.א.ג. ביום 28.10.2014 נבדק המבקש על ידי ד"ר ברנר, יועץ אא"ג לדרג הראשון, אשר חיווה דעתו כך: "התובע מתלונן על צפצופים באוזן ימין לאחר חבלה באוזן בת.ד בדיקות שמיעה בגדר הנורמה. ישנה ירידה קלה בשמיעה בתדירויות קבועות בשתי האוזניים זהות - יכול להיות כתוצאה מעבודתו ברכבת. אין קשר סיבתי לתאונה ואין נכות א.א.ג הנובעת מהתאונה [ההדגשה הוספה – א.א.]". ביום 25.11.2014 התכנס הדרג הראשון לידון בעיניינו של המבקש בגין פגיעת האיבה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, בתיק בית הדין האזורי ובטיעוני המבקש שבפני, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המוסד.

לכן, גם מטעם זה בדין לא נבדק המבקש על ידי הוועדה בתחום זה. ביחס לתחום הנוירולוגי - אין בידי לקבל את טענות המבקש בדבר חובת הוועדה להתייחס לחוזר המוסד.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 19.5.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצב המערער (להלן: "ההחלטה").

ביום 4.10.03 נפגע המערער בפעולת איבה שהוכרה על ידי המשיב בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.

עוד שגתה הועדה משלא התייחסה באופן עינייני ומנומק למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ולחוות הדעת הפסיכיאטרית מאת דר' בלה קריינין, ממנה עולה תמונה של הפרעה בתר חבלתית מתמשכת ממנה סובל המערער, עם פגיעה משמעותית בתפקודו הכללי לרבות פגיעה בתפקודו התעסוקתי.

...

" הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית וכך פירטה את ממצאיה: "התמצאות תקינה בכל המובנים, יוצר קשר עין, דיבור ספונטני תקין, אקפט תואם לסיטואציה, ללא סימניחרדה, בעת הבדיקה לא נצפו סימני הרעה אפקטיבית מג'רית ולא מחשבות שווא, לא גילה התעסקות יתר עם האירוע הטראומטי שחווה, שיפוט ושיקול תקין, אין הםרעות בקוגנציה ותפיסה, ריכוז תקין, קיימתתובנה למצבו. בתיקו קיים מ כתב מד"ר קריינין איזבלה מיום21.6.2021, ד"ר קריינין במכתבה כותבת שהתובע הגיב עם בשיקול מסוים לטיפול בקנאביס, מתארת אפקט דיספורי ואי שקט פסיכו מוטורי קל, יש לציין כי בבדיקה היום התובע לא גילה אי שקט פיסכומוטרי ואפקט דיספורי." לסיכום, קבעה הוועדה כדלקמן: "לדעת הוועדה בהשוואה לוועדה קובעת מיום 3.4.2017 חל שיפור מסוים במצבו, בוועדה הקודמת הוא גילה סימני לביליות ואפקט, ירידה מסוימת בריכוז, ותחושת מתח וחרדה. כל הסימנים הללו לא נצפו בבדיקה הקלינית היום.

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.7.2023 לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה ערר המערערת וקבעה לה נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 34(א)(ב) לרשימת הליקויים, החל מיום 1.5.2004.

טענות המערערת – המערערת טוענת, כך: החלטת הוועדה אינה מנומקת, והיא נגועה בחוסר סבירות ולא ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה; בהעדר נימוק או החלטה וממצאים אחרים, היה על הוועדה לקבוע לה סעיפי ליקוי שמעידים על החמרה במצבה; סעיף הליקוי שנקבע לה אינו מבטא את ההחמרה במצבה, והוועדה הסתמכה על המסמכים שהוגשו כ"בקשות לשימוש בקנביס רפואי", ולא כחידוש הרישיונות; הוועדה לא נתנה את דעתה לכך שהיא מטופלת בקנביס רפואי, וגם לא לטפול התרופתי האינטנסיבי שהיא נוטלת, שמעידים על חומרת מצבה; גם נוהל 106 של היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות, אשר קובע את התנאים לצורך קבלת קנביס רפואי, מעיד על כך. טענות המשיב – המשיב טען, כך: לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, החלטתה מפורטת ומנומקת, וניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה; הוועדה קיבלה את הערר על החלטת דרג ראשון אשר קבע 10% נכות זמנית ו-5% נכות צמיתה, וקבעה כי הנכות הצמיתה תעמוד על 10%; הוועדה כן התייחסה לנטילת הקנביס, ומדובר בנתון שאינו רלוואנטי לקביעת נכות נפשית; הוועדה לא קבעה כי מצב המערערת הוחמר במהלך השנים; נוהל 106 של משרד הבריאות אינו רלוואנטי, ובכל מקרה הוא לא הוגש לוועדה ולא נטען לגביו דבר.

...

בנקודה זו מקובלת עליי טענת המשיב, כי בית הדין אינו נדרש להחלטות מדרג ראשון אלא להחלטות הועדה לעררים בלבד, וממילא הועדה לעררים בודקת את המבוטח/ת מחדש וקובעת את נכותו בהתאם לממצאיה שלה.

מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בבקשות לטיפול בקנאביס רפואי שאין בהן כדי להעיד על נכות המערערת, וכי גם אין מדובר בחוות דעת רפואית.

סוף דבר – לאור כלל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.