הועדה לא התייחסה למלוא המסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה לרבות לחוות דעתו של ד"ר עימאד אבו ג'והר מטעם המערער, אשר דנה בעיניין הקשר הסיבתי ובגובה הנכות.
עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מיתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).
החלטת הועדה מנומקת דיה גם בשים לב לכך כי חוות הדעת מטעם המערער אשר אמנם מניחה קשר סיבתי בין הנכות שהוערכה על ידי ד"ר אבו ג'והר בצואר ובין מחלת המיקצוע, אולם כלל לא מקיימת דיון בשאלה זו.
בנוסף, הועדה פירטה את ממצאיה בבדיקתה הקלינית וציינה מעבר למסקנתה כי הכאבים בצואר אינם קשורים למחלת המיקצוע, כי לא נמצאה הגבלת בתנועות המזכה בנכות.
...
על הוועדה היה לנתח את חוות הדעת שהובאה בפניה, להצביע על הטעות הנראית לה בחוות הדעת, ולנמק את שלילת המסקנה שבחוות הדעת.
החלטת הוועדה:
"הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת הנכות"
דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין ובשל כלל הנימוקים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.
