ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נפגע גזזת

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה") לפי חוק נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") מיום 15.11.2020, אשר היתכנסה בשנית בהתאם להליך גז"ז 57787-01-20 מיום 24.2.2020 (להלן: "פסק הדין המחזיר").

בהתאם לאמור, היתכנסה הועדה בעיניינה של המערערת ביום 15.11.2020, היא הועדה מושא הליך זה. בתום הדיון, לאחר בדיקת המערערת החליטה הועדה להגדיל את אחוזי נכותה ל-36% בגין צלקות גוף (5%), צלקות פנים (15%) והפרעות פסיכונוירוטיות (20%).

...

נוכח האמור לעיל, סברתי כי לא קיימת הצדקה להשיב את העניין לבחינת הועדה פעם נוספת ודין הערעור להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

כפועל יוצא, דין הערעור להידחות.

בפני בית הדין ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (גזזת) מתאריך 31.12.19 (להלן: הועדה).

בתאריך 21.5.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה: "...עניינה של המערערת יוחזר לדיון חוזר בפני הועדה הרפואית לערר לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994, אשר תיתן דעתה לשאלה האם יש בחומר הרפואי החדש שהומצא על ידי התובעת כדי לתרום להכרעה בסוגיה [כך במקור] הקשר הסיבתי בין מחלת המערערת לבין טפול במחלת הגזזת ..." (להלן: פסק הדין המחזיר)(דגש ש.ש.).

החלטת הועדה נשוא הליך זה שניתנה בעיניינה של המערערת כעולה מתוכנה נעשתה על יסוד דיון רפואי מקיף ומנומק , מגובה במסמכי המערערת, בשאלה האם ניתן להכיר במחלתה כנכללת באחד מן הפרטים המנויים בתוספת לחוק לרבות הסעיף הספציפי אליו הפניתה המערערת.

...

משהתקבל סקרה את התיעוד הרפואי שבתיק והגיעה לכלל מסקנה שהזיהום שאובחן בלסת של המערערת לאחר אבחנת המחלה אינו קשור אליה.

על כן, ועם כל הצער שבדבר, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב גז"ז 11542-11-20 28 יוני 2021 לפני: כב' השופט אורן שגב המערערת רחל שאשא ע"י ב"כ: עו"ד אוזנה אלי המשיבה מדינת ישראל משרד הבריאות - המרכז הארצי לפצוי נפגעי גזזת ע"י פרקליטות מחוז תל – אביב (אזרחי) פסק דין

שם נקבע לעניין זה כדלקמן: "בעקרו של דבר, הפסיקה העניפה על שלל הלכותיה, שפותחה משך השנים על ידי בית הדין, בכל הנוגע לבקורת השיפוטית על החלטות הוועדות הרפואיות בנפגעי עבודה, תקפה וישימה, בהתאמה כמובן, אף לגבי הבקורת השיפוטית של החלטות הוועדות הרפואיות לעררים על פי החוק". הוראת סעיף סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 הקובעת כי בחינת החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי תהא בשאלה משפטית בלבד, פורשה בפסיקה באופן הבא (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד 213): "המונח "בשאלה משפטית" שבסעיף 123 הנ"ל, תוחם את מסגרת העירעור, והוא מכוון להבחנה משאלות עובדתיות ומשאלות רפואיות.

...

לסיכום: הניתוחים של כריתת מנונגאומה היו ב- 1999 וב- 2001, אחרי כן תפקדה, עבדה כעובדת משק בקופ"ח משרה מלאה עד גיל 71.

משכך, טענותיה של המערערת ביחס לחוות דעתו של מומחה בנוירופסיכולוגיה, אמיר כץ, דינן להידחות.

אחרית דבר משהמערערת לא הצביעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטה מושא ערעור זה, ומשאין בה, כדי לחסום את דרכה להגשת תביעה להחמרה ככל שמצבה הרפואי הנוכחי אינו תואם את קביעת הוועדה, הרי שדין הערעור להידחות.

דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נימצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או היתעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, 28/04/99).

הדברים נפסקו, אמנם, באשר לועדה הרפואית לעררים לפי החוק לפצוי נפגעי הגזזת - תשנ"ד -1994, ואולם, יפים הם אף לעניינו.

...

מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות.

נוכח כל האמור, ובפרט משעה שהחלטת הועדה מושא הליך זה עניינה בנכות זמנית, סבורני כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה את התערבות בית הדין.

סוף דבר הערעור נדחה.

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בהליך החמרה (להלן: "הועדה") לפי חוק נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") מיום 7.6.2022.

ועדה רפואית להחמרה שהיתכנסה בעיניינה קבעה כי אין מקום לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת, בשיעור משוקלל של 36%.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם משפטי בקביעת הוועדה בענייינה של המערערת.

הוועדה בחנה את טענותיו של ב"כ המערערת, כפי ששוקפו אף הן בפרוטוקול, אולם הגיעה למסקנה כי אין לקבלן, כאשר ההחלטה הסתמכה כאמור, אף על בדיקת המערערת.

טרם סיום, אטעים כי איני סבורה כי היה על הוועדה לגזור גזירה שווה מהמקרה הדומה אליו הפנתה המערערת בטיעוניה, שכן אין חולק כי יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו, והעובדה כי במקרה אחר הוכר חסר באפרכסת האוזן כמקנה אחוזי נכות אין בה כדי להשליך על עניינה של המערערת במקרה זה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

כפועל יוצא, אין מנוס מדחיית הערעור.