ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכות גב

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 3.1.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים, עד ליום 31.12.22 הכוללות בין היתר, נכות נפשית זמנית בשיעור 20%, בגין הפרעת היסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) (להלן: "ההחלטה").

" הועדה מושא העירעור היתכנסה ביום 3.1.22, שמעה את טיעוני ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון: "מערערים בעיניין הצואר והגב, הנכות שנקבעה היא נמוכה. לעניין הפיברו' צרפנו מסמכים מפרופ' ג'ורג' חביב". הועדה עיינה במסמכים שהובאו בפניה לרבות בחוות דעת היועץ הנפשי וכן בחוות דעת יועץ בתחום עור ומין ואימצה את מסקנותיהם; כמו-כן, הועדה ערכה למערער בדיקה ראומטולוגית ואורתופדית ועל יסוד האמור קבעה, כי קיימים שינויים נווניים שאינם חורגים על פי גיל המערער ואינם מהוים ביטוי למחלה כלשהיא.

טענות הצדדים לטענת המערער, בהחלטת היועץ הנפשי והועדה נפלו שגיאות משפטיות כמפורט להלן: ההנמקה שגויה וקיים חוסר התאמה בין תלונות מתועדות של המערער בפני היועץ הנפשי כי אין לו חשק לכלום, לא לעבוד ולא להיות עם חברים לבין קביעתו הסותרת של היועץ, כי לא דווח על העידר הנאה מהחיים; קיים חוסר התאמה נוסף לא מנומק בין פריט הליקוי שנבחר (34(ב)(3)), העוסק ב"רמיסיה", קרי נסיגה של המחלה בעוד היועץ הנפשי המליץ על נכות זמנית בגין מחלה פעילה כדוגמת הפרעה הסתגלותית בגינה נוטל המערער טפול תרופתי ומצוי במעקב פסיכיאטרי; החלטת היועץ הנפשי לוקה בחוסר בהירות באשר להשפעת בדיקת דם למדידת רמת דיפלפוט על מסקנתו, לו בדיקה כאמור הונחה בפניו, כאשר לדעת המערער שגה היועץ הנפשי משלא הפנה אותו לעריכת בדיקה כאמור; שגה היועץ הנפשי עת היתעלם מהאבחון הרפואי במעבדת שינה מיום 17.8.21 ומנימוקי הערר.

...

טענות המערער חותרות תחת שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ומשכך דינן להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובחוות דעת היועץ הנפשי וכן ובכלל החומר בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 23227-02-22), שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הועדה) מיום 1.11.21.

דברי המבקשת נרשמו בפרוטוקול הועדה כך: "לפני שבוע כל הזמן יש לי כאבים חזקים בחודש אחרון כאבים קבועים, עשיתי אק"ג שוב." בא כוחה טען בפני הועדה כך: "נמצאים כאן בעקבות פסה"ד, מבקש(י)ת לעניין יל"ד ואורתופדיה קשורות לכפות רגליים וגב תחתון. המערערת הגישה לפני כשבוע כתב טענות אליו צורפו כל המסמכים הרפואיים. בתוך כתב הטענות קיים פירוט מלא לגבי התלונות שלה בעיניין יל"ד וגם לגבי בעיות אורתופדיות כאמור לעיל." לאחר בדיקת המבקשת, קבעה הועדה למבקשת כך: בעיניין יל"ד - נכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 39בÍ (סעיף מנופה).

...

הכרעה לאחר שבחנתי את כלל חומר התיק ואת טענות המבקשת נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם מבלי להידרש לתשובת המוסד.

אשר לטענת המבקשת כי הוועדה הפחיתה את הנכות האורתופדית שנקבעה לה על ידי רופא מוסמך, מבלי להזהירה – דין הטענה להידחות ולו מן הטעם שטענה זו לא נטענה בפני בית הדין האזורי, ועל כן אין להידרש לה במסגרת בקשת רשות הערעור.

] סוף דבר – הבקשה נדחית.

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.12.22, (להלן: "הועדה") אשר דחתה ערר המערערת וקבעה 19.25% נכות צמיתה מיום 01.02.22 הכוללת: 0% בגין כאב גב לאחר ניכוי מצב קודם, 15% בגין הגבלת תנועה בכתף שמאל ו- 5% בגין כאב בצואר ואין נכות בגין כאב ראש.

סוף דבר – העירעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב באופן שעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 25.12.22, על מנת שתידון בטענת המערערת בנוגע לנכוי מצב קודם בגין הנכות בגב תחתון אשר ביצעה הועדה בדרג הראשון.

...

ממילא הוועדה קובעת כי "כך או אחרת אין ממצא של לחץ עצבי בגפיים עליונות או תחתונות". לאור האמור, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את מצבה של המערערת עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 25.12.22, על מנת שתדון בטענת המערערת בנוגע לניכוי מצב קודם בגין הנכות בגב תחתון אשר ביצעה הוועדה בדרג הראשון.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ענף נפגעי עבודה, אשר היתכנסה ביום 10.5.2022 וקבעה למערער נכות בשיעור של 19%.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והליקוי שהוכר הוא "חבלה בכתף ימין, ברך ימין, כאבים בעמוד שדרה מותני וגבי". וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות כוללת בשיעור של 12.5%.

טענות המערער אודות שיעור הנכות אינן מצביעות על סתירה בולטת או אי התאמה בין הממצאים הקליניים שתיארה הוועדה לבין פריט הליקוי שיושם, וממילא טענותיו מכוונות כנגד קביעה רפואית מובהקת אשר איננה נתונה להשגה במסגרת הליך זה. קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בתחומי סמכותה הבלעדית של הועדה (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 15.2.2023 ובסיכומי הצדדים שהוגשו ביום 22.5.2023 ו-23.5.2023, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.8.21 (להלן - הועדה) אשר קבעה כי נכותו הרפואית היציבה של המערער בגין תאונה מיום 10.2.19 היא בשיעור 10% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הועדה תשקול עמדה בנושא נכות אורתופדית בגין הגב נוכח האמור בחוות דעת ד"ר פלדברין לגבי הקשר בין כאבי גב לבין שימוש בקביים לאחר התאונה.

...

עוד ציינה הוועדה, כי מיקום הקליטה המוגברת בבדיקת המיפוי אינו מתאים למיקום הבלט בבדיקת סי. טי. ולאור כל האמור קבעה, כי אינה מקבלת את חוות דעת ד"ר פלדברין.

אשר לתקנה 15 לתקנות, משלא הובא כל נימוק להחלטת הוועדה לדחות את הערר בנקודה זו, דין הערעור להתקבל גם בסוגיה האמורה.

אשר לטענת המערער, כי יש להחליף את הרכב הוועדה או היועצים, דינה להידחות.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הוועדה תשקול עמדה בנושא נכות אורתופדית בגין הגב נוכח האמור בחוות דעת ד"ר פלדברין לגבי הקשר בין כאבי גב לבין שימוש בקביים לאחר התאונה.