ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכות בגין פגיעה במיתרי הקול

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 14.12.2015 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי למערערת 15% נכות החל מיום 21.1.2013.

סיכום הממצאים עד כאן מראה שלתובעת מרכיבים של ריפלוקס ודיספוניה פונקציונאלית, כלומר כזו שנגרמת כתוצאה מהפרעה בתיאום פעולות בית הדיבור הקשורות להפקת הקול, ולא כתוצאה מפגם אנטומי – פגיעה בדיבור גורמת לצרידות כתוצאה ממאמץ יתר על מיתרי הקול הקשור לעבודה, מתבטא במימצא פוקלי במחצית ובשליש הקידמי של מיתרי הקול, דוגמאת פוליפים.

אשר על כן, מאחוזי הנכות לה זכאית הנפגעת, יש להפחית מחצית הנכות עקב קיומם של מצבים תחלואיים אצלה הגורמים לחלק מהצרידות ואינם קשורים לתנאי עבודתה.

בעיניין זה קובעת תקנה 30(א) לתקנות, כדלקמן: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". בבג"צ 296/83 וייס נ' הועדה הרפואית לעררים, פד"א י"ב 95, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי, בגדר סמכותה של הועדה לעררים להתייחס למצבו הרפואי של העורר ולבטא את מלוא ממצאיה, וזאת ללא הגבלה הנובעת מהיקפו של הערר שהוגש, שכן ההחלטה הרפואית של הועדה לעררים חייבת להיות אמינה ומלאה (ראו גם עב"ל 79/09 הלימי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7.4.2010).

...

דין טענותיה של המערערת להידחות.

יש להסיק, כי היות שהוועדה התכנסה מכוח פסק הדין, ודנה בעניינה של המערערת באופן מפורט ומנומק, ובכלל זה קבעה קיומו של מצב תחלואתי אשר אינו קשור לתנאי עבודתה, ובהחלטתה המסכמת לא הגיעה למסקנה לפיה נכותה של המערערת הינה פחותה מהנכות אשר נקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון, הרי שלא רובצת עליה חובת אזהרה כלשהי.

בפרשת אלקובי דלעיל ציינה כב' השופטת נעים-דיבנר קביעה היפה לענייננו: "באשר לטענת המערער כי נפל פגם בפעולת הועדה אשר לא הזהירה אותו מראש מפני האפשרות להפחית את שיעור נכותו – אף טענה זו דינה להידחות, שכן הועדה הרפואית לעררים לא הפחיתה בסופו של דבר מנכותו של המערער, כפי שנקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון, אלא הותירה את אחוזי הנכות שנקבעו לו על כנם". ראו גם הדברים הבאים, וכפי שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 3564-09-11 יצחקי – המוסד לביטוח לאומי (החלטה מיום 22.9.2011, כב' השופטת רוזנפלד), ואין לנו אלא לאמץ אותם במלואם, כראויים במקרה זה: "אין מקום לקבל את גישת המבקש, לפיה כאשר מבוטח מגיש ערר לעניין ניכוי מצב קודם, על הוועדה להידרש רק לנושא זה. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המבקש, כי הוועדה לא הזהירה אותו מפני האפשרות שבכוונתה להוריד את שיעור הנכות. הוועדה מדרג ראשון קבעה כי למבקש, בניכוי מצב קודם, נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%. אף הוועדה ראתה לנכון לקבוע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%, אם כי מטעמים שונים מאלו של הוועדה מדרג ראשון. מכאן, שעל פני הדברים, לא היה מקום להזהיר את המבקש כי בכוונת הוועדה להוריד את שיעור הנכות שנקבע לו". לסיכום – לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 04.02.19 (הועדה), אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 42% מתאריך 01.06.18 ועד 31.07.19 ונכות יציבה בשיעור 28% החל מ- 01.08.19.

מעבר לכך, ולגופו של עניין הועדה עורכת דיון מקיף בעיניינו של המערער בכל הנוגע לתחום הנוירולגוי, ערכה בדיקה קלינית מקיפה וקבעה על יסוד בדיקתה הקלינית, התעוד הרפואי והשיקולים המקצועיים כי הנכות כפי שהעונקה בעצבים הקרניאליים מייצגת נאמנה את מצבו של המערער כפי שמצאה הוועדה, ובנושא סחרחורות קובעת הועדה כי אין כל סימנים המעידים על פגיעה מרכזית הגורמת לסחרחורות.

כך יש גם לדחות טיעוני המערער בנושא א.א.ג, שכן המערער נבדק על ידי מומחה יועץ בתחום א.א.ג, ד"ר אלחנן גרינברג, אשר היתייחס לתלונות המערער לעניין צרידות והוא מציין כי "במסמכיו נרשם שבבדיקת סיב אופטי של מיתרי הקול, תנועתם תקינה עם רישום של צניחה קלה של אריטנואיד השמאלי" וקבע כי "הצרידות היא קלה ודיבור ברור" ולכן הנכות המתאימה היא בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 71(1)(ב)(1).

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המערערת הגישה ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% בגין צרידות לפי פריט ליקוי 71 (1) ב(3) וניכתה מנכות זו 10% בשל ריפלוקס לפי פריט ליקוי 12 (2)(ג)(I).

בעיניינו, הועדה לא פעלה על פי האמור לעיל, על אף שעניינה של המערערת הוחזר אליה לצורך כך, תוך הערה מפורשת כי במקרה זה הפחתת דרגת הנכות הכוללת בגין צרידות הרפלוקס אינה עונה על התנאי לפיו קיימים נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות שנקבעה למערערת (שם, סעיף 3 ב' לפסק הדין): "במקרה זה הפחתת דרגת הנכות הכוללת בגין צרידות בשל פגיעה וישטית בשל הרפלוקס אינה עונה על התנאי האמור". כפי שעולה מהילכת דליה חירותי ומפסק הדין, הועדה לא הייתה מוסמכת לקבוע כי יש לנכות משעור הנכות שנקבע למערערת בגין צרידות בנסיבות שבהן אין נתונים מוכחים המעידים כי הריפלוקס גרם אף הוא לצרידות.

הועדה החדשה תדריך עצמה לפי הכללים שקבע בית הדין הארצי בפסק הדין בעיניין המערערת כדלקמן: כאשר מדובר במחלת מיקצוע או במקרוטראומה, כמו במקרה שלפנינו, של צרידות כתוצאה משימוש לאורך שנים במיתרי הקול, כאשר במקביל מחלה אחרת על פי ההערכה הרפואית של רופאי הועדה גרמה לאותו ליקוי של צרידות, אזי הבחינה לפי סעיף 118 (א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, אשר מסמיך את הועדה לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" צריכה להיות באופן הבא – א) הועדה תיקבע מהו שיעור הנכות הכוללת של המבוטח בגין אותו ליקוי.

...

לכן, שוכנעתי כי יש להעביר את עניינה לוועדה בהרכב חדש.

לסיכום הערעור מתקבל.

משהתקבל הערעור ישלם המשיב למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר היתכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 29.1.20 ו- 25.3.20 (להלן: "הועדה") וקבעה, כי למערער נכות יציבה בצואר בשיעור 10%, מיום 1.5.18 (להלן: "ההחלטה").

הועדה היתעלמה ממסמכים רפואיים בתחום השיניים אשר נימסרו לה במעמד הדיון בועדה והתעלמה מבקשת המערער לקביעת נכות בעיניין זה. טענות המשיב דין העירעור להדחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: בתחום הסכרת, הנוירולוגיה והעיניים – הסכמת המשיב בהליך ההכרה נגעה לפגימה בעין שמאל על דרך ההחמרה, הכל כמפורט בחוות הדעת של ד"ר ורבר.

" במעמד הדיון בעירעור, הסביר המערער כי אמנם הוא סבל מבעית הרפלוקס עובר לתאונה והוא נותח במיתרי הקול, אולם בעקבות תאונת העבודה הוא אושפז למשך שלושה שבועות בגין הקאות ובחילות בלתי פוסקות וכן נוכח הפגיעה בעין, והקאות אלה הן שגרמו לחומציות יתר בפה ובהתאם לפגיעה הנטענת בשיניים, כפי שצוין במכתב הרופא (עמ' 2, ש' 16-23).

הועדה הסבירה בהחלטתה, כי המערער סבל ממחלה של רפלוקס בצורה קשה עובר לתאונה המוכרת, אשר אף הצריך ניתוח במיתרי הקול ואין בידי הועדה מסמכים המלמדים על החמרה בתלונות בעיניין זה או הגברת טפול.

...

הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים בתחום השיניים אשר נמסרו לה במעמד הדיון בוועדה והתעלמה מבקשת המערער לקביעת נכות בעניין זה. טענות המשיב דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: בתחום הסכרת, הנוירולוגיה והעיניים – הסכמת המשיב בהליך ההכרה נגעה לפגימה בעין שמאל על דרך ההחמרה, הכל כמפורט בחוות הדעת של ד"ר ורבר.

על יסוד האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשלים החלטתה בנוגע לתלונת המערער בדבר הפגיעה בשיניים.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו.

בשים לב לכך שהערעור התקבל בחלקו, המשיב ישלם למערער הוצאות מופחתות בסך 1,500 ₪, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 9.1.12 אשר קבעה למערערת 0% נכות בגין פגיעה בעבודה מיום 30.3.11.

הועדה הוסיפה עוד כי: "הנפגעת אינה משמיעה קול, גם לא לחישה, אך משתעלת בצורה תקינה. כלומר, ישנה סגירה של מיתרי הקול.

בנוסף, ונוכח העובדה שהמשיב הכיר באובדן הקול עקב מתח נפשי כתוצאה מהארוע מיום 30.3.11 כתאונת עבודה – שומא היה על הוועדה להתייחס למצבה של המערערת שקדם לתאונה הנדונה ותבחן אותו, תוך שתבהיר האם לא היה בתאונה כדי להחמירו והאם ניתן לקבוע אחוזי נכות בגין כך. הועדה, בדיוניה, כלל לא בחנה את השפעת הארוע הנידון על המערערת ואם הביאה אותה פגיעה בעבודה לאובדן הקול באופן מוחלט.

באשר לבקשת המערערת להחזיר את עניינה לועדה בהרכב אחר, מוצאת אני שדין הבקשה להדחות, שכן לא מצאתי הצדקה לסטות מדרך המלך לפיה עניינו של מערער יוחזר, לצורך תיקון פגמים משפטיים, לאותו הרכב שדן בעררו.

...

באשר לבקשת המערערת להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר, מוצאת אני שדין הבקשה להידחות, שכן לא מצאתי הצדקה לסטות מדרך המלך לפיה עניינו של מערער יוחזר, לצורך תיקון פגמים משפטיים, לאותו הרכב שדן בעררו.

לסיכום: עניינה של המערערת מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתעיין בבדיקה הפסיכיאטרית של ד"ר ומוש מיום 17.11.11 וכן באישור הרפואי של ד"ר גולדשטיין מיום 10.10.11.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 1,200 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.