ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכות בגין מחלת ריאות

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניין נכות כללית מיום 25.10.15 (להלן: "הועדה") שקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 41% בתחולה מיום 01.11.15.

הועדה כאמור התייחסה לתחום הפנימי (הלב והריאות) ונראה כי ממצאיה תואמים את מסקנותיה בכל הנוגע למצבו הרפואי של המערער כפי שהוערך על ידי הועדות הרפואיות – "בדיקה פנימית: מצב כללי ותזונתי תקין אין כחלון בריריות או התעלות הציפורניים, חזה חביתי כניסת אוויר טובה מעל שתי ריאות, נשימה בועית ללא חרחורים או צפצופים, אקספיריום באורך תקין, לב קולות סדירים ללא איוושות ובטן ללא ממצא, אין בצקת היקפית, דפקים פריפרים נמושו היטב". בעניינים אלו, איפוא, אין למצוא כל טעויות משפטיות בדרך פעולת הועדה.

הועדה בישיבתה התייחסה גם כן לחוות דתו של דר' עאבד מיום 17.06.13, ואולם ממצאיה היו שונים מממצאיו בכל הנוגע למחלת הנוירופטיה – "המשך דיון מוועדה לעררים מיום 16.10.14, התקבלה תוצאות בדיקת EMG מ – 17.12.14. בסיכום: CTS דו"צ קל יותר מימין, ללא עדות לפולינוירופטיה וללא נזק שורשי בהתאם לתוצאות הבדיקה, הועדה קובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 31(4)(א')(1) לכל צד החל מ – 1/12/14.

סיכומו של דבר עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: תנמק את החלטתה בישום פריט ליקוי 72(4)(ד)(2) לרשימת הליקויים שנבחר בגין בעיית הטנטון, וזאת בהיתחשב בכך שלמערער נקבעה נכות בגין ליקוי השמיעה (תשומת לב הועדה מופנית לפריט ליקוי 72(4)(ד)(3) לרשימת הליקויים, ולפיו "כשקיימת הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, יש להוסיף את אחוזי הנכות שנקבעו ללקויי השמיעה בהתאם לתקנה 12 לתקנות אלו").

...

לסיכום: מבחינה פנימית הערעור נדחה בנושא הלב והאסטמה.

מבחינה אורטופדית הערעור נדחה בנושא ע"ש מותני, אך מתקבל בגין כתף ימין בגין כאבים ונקבעת נכות 10% זמנית לפי 35(1) מ – 31.7.15-1.1.14.

ביום 25.10.15, הוועדה התכנסה בישיבתה השלישית וסיכמה את דיוניה, כדלהלן – "עיינו בתגובה שהתקבלה ובתוכה ממצאי EMG 17.12.14 שעמד בפנינו ביום ישיבתנו ב – 1.2.15. אין עדות לנוירופטיה פריפרית קלינית ואין עדות לנזק שורשי. הועדה מממשת את כוונתה". באשר לטענות ב"כ המערער, כי היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה בתחום הקרדיולוגיה והריאות, הרי שדינן להידחות.

סיכומו של דבר עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: תנמק את החלטתה בישום פריט ליקוי 72(4)(ד)(2) לרשימת הליקויים שנבחר בגין בעיית הטינטון, וזאת בהתחשב בכך שלמערער נקבעה נכות בגין ליקוי השמיעה (תשומת לב הוועדה מופנית לפריט ליקוי 72(4)(ד)(3) לרשימת הליקויים, ולפיו "כשקיימת הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, יש להוסיף את אחוזי הנכות שנקבעו ללקויי השמיעה בהתאם לתקנה 12 לתקנות אלו").

כן עיינה הועדה בחוות הדעת הרפואית של המומחה הריאתי ובתוצאות תיפקודי הנשימה שביצע התובע, ורשמה: "בבדיקה...הופיעו צפצופים עדינים ביותר...הועדה עיינה בתוצאות תיפקודי הנשימה מ- 4/9/07 ללא נתונים משמעותיים על הפרעה רסטרקטיבית. כמו כן עיינה הועדה בחוות דעת רופא ריאות ד"ר בשארה מ-18/9/07 לפיה הומלצו 0% בגין מחלת ריאה". הועדה עצרה את דיוניה ולא הגיעה למסקנה סופית לאחר שהתובע מסר לה "שהגיש תביעה למחלת מיקצוע בגין הנשימה וב- 15/11/07 הוזמן לועדה שלדבריו קבעה 60% בגין מחלת ריאות". הועדה הזמינה את התיק ממחלקת נפגעי עבודה, וביום 3.8.08 עיינה בו ורשמה כך: "לאור מימצאי הבדיקה מיום 8.4.08 ובדיקות תיפקוד ראתי הועדה מבקשת חו"ד רופא פולמונולוג, ולאור הסתירה הקיימת בין תוצאות הבדיקה הקלינית מיום 8.4.08 וגובה אחוזי הנכות בשיעור 60% שנקבעו בנפגעי עבודה!". ביום 3.9.08 זומן התובע לבדיקה בפני רופא מומחה (כנראה פעם שנייה) לתאריך 23.9.08 ועל גב ההזמנה נרשם בכתב יד: "ועדה רפואית לעררים אינה מסתפקת בחומר הקיים שעמד בפניה כולל החלטה בנפגעי עבודה ומבקשת רופא ריאות...". ביום 15.9.08 שלח התובע מכתב למוסד ובו ביקש לחזור בו מהערעור שהגיש על החלטת הועדה הרפואית בעיניין נכות כללית ולהפסיק את הטיפול בעיניין.

...

במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של התובע על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין תחולת הנכות, מהנימוק כי הוועדה פעלה כדין בקביעת תחולת הנכות וכי מדובר למעשה "בערעור נטול בסיס משפטי". אשר לתביעה, ניתנה לנתבע ארכה להגשת כתב הגנה לעניינה תוך שהוא מתייחס לטענות התובע (עליהן נעמוד גם בהמשך), ותוך שהוא מתייחס לחישוב ופירוט החוב המיוחס לתובע, והנתבע גם התבקש להתייחס לבקשת התובע להמשיך בעיכוב הליכי הגבייה של החוב.

אשר לטענת התובע, כי הנתבע הפעיל סמכותו האמורה, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת על הכוונה להשית עליו חיוב זה, נאמר שמצאנו ממש בטענה לפיה ככלל, במקרה בו מגיע הנתבע למסקנה לפיה קמה סמכותו לפי סעיף 315 לחוק לתביעה רטרואקטיבית מן המבוטח להחזרת הגמלאות ששולמו שלא כדין או בטעות, מן הדין שיקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, ניכויו מגמלה קיימת, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו (עבל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.06.08; עבל 45446-07-12 צבי יוזיוק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.01.15).

יחד עם זאת, מששוכנענו כאמור, כי התובע הוא זה שגרם ליצירת החוב מלכתחילה, וזאת על דרך הסחבת המתמשכת והניסיונות הרבים שעשה לצורך הימנעות מבדיקת מצבו הרפואי העדכני דרך ההתחמקויות הרבות בהן נקט מהופעה בפני הוועדות הרפואיות אליהן הוזמן – הרי שאין לומר כי הנתבע נהג בו בחוסר הגינות, כנטען על ידיו (סעיף 13 לסיכומי התובע).

לסיכום, אנו דוחים את התביעה וקובעים שלא טעה הנתבע בהחלטה לחייב את התובע להשיב לו את כספי גמלת הנכות ששולמה לו ביתר החל מהיום שבו הועמדה נכותו בשיעור של 0%, רטרואקטיבית מיום 12.2.09, ועד ליום הפסקתה של הגמלה, ביום 31.10.12.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניין נכות כללית מיום 23.06.16 (להלן: "הועדה") שקבעה למערערת 73% נכות זמנית מיום 20.10.13 ועד ליום 31.10.16.

נטען, כי יש להורות כך - "הועדה הרפואית בהרכבה החדש, שבפניה תיבדק המערערת, תמשיך את הדיון מהשלב שבו נקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 73%, ביום 14.1.15, כך שהמחלוקת בין הצדדים תהיה בדיוק כפי שמופיע בנימוקי העירעור שהוגשו במקביל על ידי 2 הצדדים. דהיינו, המחלוקת תהיה לגבי מועד התחולה של הנכות בגין המחלה הריאתית ומועד הזכאות לקיצבת נכות כללית". בהיעדר הסכמה בין הצדדים, היתקיים דיון בעירעור, במהלכו שיטחו הצדדים את טיעוניהם.

...

כנגד הקביעה האמורה הוגשו ערעור על ידי המשיב וערעור שכנגד על ידי המערערת, ואלה נדונו במסגרת תיק 11458-03-15 ושם בסופו של דבר ניתן ביום 06/09/15 פסק דין, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, "על מנת שתעיין במכתבו של ד"ר זוהר מיום 3/1/11, וכן במכתבו של ד"ר זוהר מיום 20/10/13, ותנמק את מועד התחולה של הנכות בגין המחלה הריאתית וכן בגין הנכות הכללית, בהתחשב בכל פרטי הליקוי". יצוין, כי ערעורי הצדדים במסגרת זו התייחסו אך ורק לעניין תחולת הנכות בתחום הריאות והנכות הכללית.

לפיכך, הנני מקבלת את הערעור ומורה על העברת עניינה של המערערת אל וועדה בהרכב חדש.

בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יהיו פרוטוקולי הוועדות הקודמות ופסקי הדין שפורטו לעיל, וזאת למעט סעיף 9 לפסק דין זה. בנסיבות העניין ישלם המשיב למערערת שכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪.

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 6.9.2016 אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בסך 51% בגין הפרעת חרדה (10%), כאבי ראש (10%), דלקת ברכי השתן (10%), אסטמה (0%), APLA – אין נכות, פיברומיאלגיה (20%), כאב בעמ"ש מתני (15%).

הועדה עיינה במכתב ד"ר אנטרמן ריאות עברה תיפקודי ריאות תקינים, אינה נוטלת טפול קבוע לאסטמה, הועדה דוחה את הערר.

טענות הצדדים המערערת טוענת בנוגע למחלת הAPLA (קרישיות יתר של הדם) כי היא לא טענה דבר באשר לכך שכן היו לה אחוזי נכות בגין מחלה זו ולא שיערה כי ינוכו לה. הועדה ביטלה את אחוזי הנכות הללו מבלי לתת למערערת זכות טיעון ועל כן שלא כדין.

למעלה מן הדרוש, שכן בסיכומיה זנחה המערערת טענה זו אולם לצורך השלמת התמונה, אני מקבלת את טענת המשיב בדבר זאבת שכן המערערת לא העלתה טענה באשר לכך בפני הועדה או בעררה הארוך והמפורט וכן מהמסמכים הרפואיים עולה כי אין עדות למחלה זו, וזאת ניתן ללמוד מסיכום ביקור מיום 27.12.15 אצל רופא ראות דר' אוונטרמן שם צוין מפורשות כי אין בבדיקות שערכה עדות לזאבת SLE.

...

כמו כן אין בידי לקבל את טענת המערערת באשר להתעלמות הוועדה מכך שהיא סובלת ממגרנות שכן הוועדה מתייחסת לכך במפורש בתחום הראומטולוגי בפרוטוקול ישיבתה הראשונה מציינת כי MRI מוח תקין.

למעלה מן הדרוש, שכן בסיכומיה זנחה המערערת טענה זו אולם לצורך השלמת התמונה, אני מקבלת את טענת המשיב בדבר זאבת שכן המערערת לא העלתה טענה באשר לכך בפני הוועדה או בעררה הארוך והמפורט וכן מהמסמכים הרפואיים עולה כי אין עדות למחלה זו, וזאת ניתן ללמוד מסיכום ביקור מיום 27.12.15 אצל רופא ראות דר' אוונטרמן שם צוין מפורשות כי אין בבדיקות שערכה עדות לזאבת SLE.

סוף דבר - הערעור נדחה.

ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 1.5.2018, שדנה בעיניינו של המערער בקשר לפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), וקבעה למערער נכות בשיעור 100% החל מיום 1.5.2016 ונכות רפואית משוקללת בשיעורים שונים לתקופות עבר, החל מיום 1.1.2000.

הממצאים כמתואר בתהליכים שונים בכליה ובריאה המדגימים תהליכים תופסי מקום בכליה מ – 2005, בריאה – 2008 שהלכו וגברו עם השנים, ורבו.

" הועדה שבה והתכנסה ביום 1.5.18 ולהלן טיעוני ב"כ המערער בפניה (בתחום האונקולוגי): "מבחינה אונקולוגית מבקש לשקול תחילת המחלה מתי שהתפרצה, מצורפת חוו"ד. יש לקבוע רטרו', זה שלא גילו את המחלה בזמן זו לא אשמתו, המחלה התפרצה ב – 2005." להלן החלטת הועדה בנושא האונקולוגי: "הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר יואב שרייבמן מ – 20.12.17 וד"ר שרייבמן מכיר בהופעה של סימנים ראשונים בכליה בתהליך תופס מקום, מ – 2005. הועדה מציינת שלא עבר ביופסיה ולא קיבל כל טפול תרופתי ערב התהליך הנידון. ד"ר שרייבמן מכיר שתהליכים בריאות הופיעו ב – 2008 ולא קיבל כל טפול עקב ממצאים אלו. למעשה, האבחנה בוצעה ב – 5/16, ואז החל טפול.

ר' הנפסק בבר"ע (ארצי) 8281-02-11 ****י – מדינת ישראל, 29.5.11: "אחוזי הנכות הניתנים בהתאם לרשימת הליקויים, הנם, בדרך כלל, בשל מחלות שונות המשפיעות על התיפקוד, מחלות בגינן מקבל האדם טפול ולא בגין קיומה של מחלה, באופן ערטילאי, כאשר האדם הלוקה בה אינו מודע לה, והיא אינה משפיעה עליו באופן כלשהוא, שכן טרם החלה ליתן אותותיה. " לא למותר להזכיר בהקשר זה, כי על פי הפסיקה (ע"ע (ארצי) 28489-06-12 אבו נסאר –מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, 1.3.15), השאלה מתי החלה המחלה ומהו רף התסמינים הנידרש לצורך קביעת מועד תחילת המחלה היא "קודם כל רפואית", וכפי שכבר צוין לעיל – בית הדין לא יתערב בנושאים רפואיים, הנתונים לשיקול דעתה המקצועי של הועדה.

...

לסיכום האמור לעיל, אין עיגון בלשון סעיף הליקוי שהוועדה קבעה למערער בתחום האונקולוגי, לבקשתו בערעור זה להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתקבע נכות בשיעור 100% גם לתקופה לפני שהמחלה אובחנה ולפני שטופל בגינה.

בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.